ספר הביכורים של אייל שלום מציע הבנה מחודשת של העברית

המשורר זוכה פרס שרת התרבות כתב את "ג'וני נעדר" בלונדון, והדבר ניכר בספר: התנתקות מאופנות עכשוויות ומהביצה הפוליטית-תרבותית, לטובת חקר חדש של השפה

אייל שלום (צילום: הילה לאופר)
אייל שלום (צילום: הילה לאופר)
9 באפריל 2017

רוב השירה העברית נכתבה מחוץ לארץ ישראל. עובדה: אלפיים שנות גלות הן יותר מאשר שישים ותשע שנים. עד קום המדינה, כתבו המשוררים על כמה שהם עורגים למדינה, וכיום, לאחר קום המדינה, כותבים המשוררים על כמה שהם עורגים למדינה של סבתא. אף פעם לא מרוצים המשוררים האלה. תופעה מעניינת יותר היא דווקא משוררים שכותבים מחוץ-לארץ בימינו, ומציעים הבנה מחודשת של העברית. ספר הביכורים של אייל שלום, "ג'וני נעדר", הוא אולי הדוגמא המושלמת לתופעה זו. על אף ואולי משום אבדן הקרבה, מתקיים ב"ג'וני נעדר" מתח פנימי שהופך אותו לאחד מספרי השירה המעניינים ביותר של הזמן האחרון.

בשנים האחרונות צבר אייל שלום רזומה של משורר מבטיח. לפני שנתיים זכה בפרס "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב-יפו, ובשנה שעברה זיכה אותו "ג'וני נעלם" בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם. יש לומר שהצלחתו לא עולה לו במאמץ תקשורתי רב. לעומת משוררים רבים, הוא לא עסוק בקידום מאסיבי של עצמו ברשתות חברתיות, אלא שומר על צניעות כמעט גרוטסקית בנוף התרבותי של ימינו. אולי יש לזה קשר לעובדה ששלום עבר ללונדון לפני שלוש שנים. כך הוא מצליח להישאר מחוץ למאבקים הפוליטיים בזירת השירה העברית, ולכתוב שירה קיומית שמביאה לו הצלחה רבה.

המעבר של שלום ללונדון משפיע גם על עיצוב מרחבי השירים. טרמינל 15, הנמל הלאומי ע"ש ריצ'רד השלישי, ניקולא הקדוש ושמות כמו ג'וני והנס שזורים לכל אורכו של "ג'וני נעדר". אך סביבתו החדשה לא מעצבת רק את עולם הדימויים בספר, אלא גם את היחס שלו כלפי העברית.

"ג'וני נעדר", אייל שלום

נדמה שהריחוק מאפשר לשלום להינתק מאופנות עכשוויות בעולם השירה, ולחקור מחדש את העברית. הוא נע בין רבדים שונים של השפה, ומצליח לערוך סינתזה ביניהם. בנוסף, עולה משיריו כי העברית מייצגת עבר טראומתי, שלא ניתן לחשוב עליו אלא בניתוק. אי-אפשר שלא להזכר בשורותיו של אבות ישורון "אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת, / וְאִישׁ לֹא חַי?", ששלום מתייחס אליהן וטוען בניגוד לו כי "גַּעֲגוּעַ הוּא לֹא לִשְׁלֹחַ מִכְתָּבִים". דוגמא נוספת היא שירו של שלום "זה נורא אירופי": "חָשַׁבְתִּי עַל דִּמּוּי חָפְשִׁי / חֵיקוֹ שֶׁל טֶבַע יַעֲלֶה יָפֶה / בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיְּרֻקָּה וְהַיָּפָה / הִסְבַּרְתִּי שֶׁ קוֹרְאִים לְזֶה שִׁירָה / כְּשֶׁהַדָּם פּוֹנֶה לְהַשְׁמִיד אֶת עַצְמוֹ / עִיֵּי חֳרָבוֹת מַצִּיגִים אֶת בִּנְיַן הַשָּׂפָה / כִּבְאוּטוֹפְּיָה נֶהֱדֶרֶת שֶׁלְּאַחַר מַגֵּפָה".

הישג נוסף של שלום בספר הוא כתיבה הומוארוטית ללא נפילה לקלישאות. בכך הוא ממשיך את מסלולו של חזי לסקלי, שגם כתב והושפע רבות ממגוריו בחוץ-לארץ. שלום מצליח לשקף מלבד מרחבו האישי גם תנועה רחבה יותר של השתחררות מגדרית. כך הנעדר בשיריו וריבוי השמות מאפשר היחלצות אל כמו ארוס טהור. למשל: "וְאִם מִישֶׁהוּ אוֹהֵב אוֹתִי הַרְבֵּה כְּמוֹ הַיָּם, / וְאִם מִישֶׁהוּ אוֹהֵב אוֹתִי דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי נִרְדָּם, // וְאִם כְּמוֹ יָם מַרְפֶּה מֵאַדְווֹתָיו מִישֶׁהוּ עוֹזֵב אוֹתִי, / דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי נִרְדָּם אָז מִי אוֹהֵב אוֹתִי, // וְזֶה קוֹרֶה גַּלִּים־גַּלִּים, כִּבְמִפְגָּן, נִטָּשִׁים הַחֲלָלִים, / אוֹרְגִים תְּנוּמָה וּמְלַטְּפִים כְּמוֹ מִי לְאַהֲבָה אוֹתִי, // וְשׁוּב בְּהֵרָדְמִי אֲנִי יָפֶה כְּמוֹ יָם כָּחֹל כְּמוֹ אֵין בִּי דָּם / כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹזֵב אוֹתִי דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי נִרְדָּם." לכן, "ג'וני נעדר", מלבד היותו ספר מצוין, הוא גם בעל ערך בנוף התרבותי של ימינו.