"איימי": דיוקן כואב של התרסקות ידועה מראש

כשזה מגיע לביוגרפיות מוזיקליות של אמנים מתים אני נוטה להעדיף תיעוד על פני שחזור בדיוני. עוצמת הנוכחות של האדם האמיתי תמיד גוברת על חיקוי, מרשים וזוכה אוסקר ככל שיהיה. אבל לסרטים עלילתיים בכל זאת יש יתרון פוטנציאלי בולט – היכולת לדמיין ולשחזר אירועים פרטיים שלא תועדו על ידי המצלמה, וכך לבנות נרטיב אינטימי ושלם יותר. ההרהור הזה התרקם במוחי במהלך הצפייה ב"איימי", הדיוקן הכואב של איימי וויינהאוס שהרכיב הדוקומנטריסט המהולל אסיף קפדייה ("סנה") מקטעי ארכיון ללא קריינות וללא ראשים מדברים (עדויות מאוחרות של חברים נשמעות מדי פעם בפסקול). בהתחלה האסטרטגיה הזאת נראתה לי מעט חסרה, אך ככל ש"איימי" התקדם לקראת ההתרסקות הידועה מראש חשתי שאני חווה אותו כסרט עלילתי, במובן הטוב של שלמות הנרטיב הדרמטי שנפרש מול עיניי כמעט ללא תיווך. וויינהאוס, הילדה היהודייה עם הנשמה והקול הכביר של זמרת ג'אז שחורה, גדלה בבריטניה בעידן "האח הגדול" ונדמה שכל רגע בחייה הפרטיים והציבוריים תועד במצלמות. אבל הנוכחות החודרנית והבלתי פוסקת של המצלמות, שאפשרה את הסרט, הייתה גם חלק בלתי נפרד מהטרגדיה של הילדה שאהבה את המצלמות.

הסרט נפתח בסרטון מיום הולדתה ה־14 של חברה של וויינהאוס, שבו ארבע החברות צילמו את עצמן מבלות יחדיו. החברות האלה שבות בהמשך הסרט, כמי שניסו להציל את וויינהאוס מעצמה ומשני הגברים המזיקים שהיא לא יכלה להגיד להם לא – אביה ובעלה. הסרט בונה נרטיב של נערה חצופה עם כישרון אדיר שנזקקה לאהבתו ולאישורו של אביה שנפרד מאמה כשהייתה בת 9. מיטשל וויינהאוס שמח להתעלק על ההצלחה של בתו, ובגד בתפקידו כאב כשהסתנוור מאור הזרקורים ולא ראה שהיא זקוקה לעזרה. כישלונו כאב נוכח בלהיט הטרגי "Rehab", כשם שנטישת מאהבה בלייק פילדר־סיוויל תניב את "Back to Black". לאושרה ולאסונה המאהב חזר, נשא אותה לאישה ותרם את חלקו להתמכרותה לסמים קשים. וכך חייה הפרטיים הניבו את אמנותה ואת חייה הציבוריים, והסרט שוזר אותם יחדיו באופן מאיר עיניים וקורע לב, שכבדרך אגב מנסח גם אמירה קשה על אימי העידן שבו אנו חיים. האם כמעט אינה נוכחת בתמונה, אך סיפור קטן שהיא מספקת בפסקול חושף את כישלונה שלה, כשבתה דיווחה לה על הטריק הנהדר שמצאה כדי לאכול הרבה ולהישאר רזה, והיא לא קלטה שמדובר בבולימיה. את השאר מספרת התמונה, כשוויינהאוס הסקסית שעל המסך הולכת ונעשית גרומה להבהיל.

יש בסרט גם רגעים מקסימים, כמו ההתרגשות של וויינהאוס בטקס הגראמי מכך שטוני בנט הנערץ עליה הוא שמכריז על זכייתה בפרס. אך מיד אחרי כן חברתה מספרת מה וויינהאוס אמרה לה מאחורי הקלעים, והלב נשבר.

השורה התחתונה: Oh, what a mess we made