נוסטלגי פחד: סוף סוף סרטי האימה חזרו להפחיד כמו פעם

בין אם זו ההצלחה הענקית של "דברים מוזרים" ובין אם זה סתם הרצון להתחמק מהמציאות הנוכחית, יוצרי האימה של השנים האחרונות מעדיפים לא פעם להביט דווקא אחורה כדי לפחד, והנוסטלגיה משתלטת על הז'אנר. אספנו את סרטי האימה הנוסטלגיים הכי טובים של השנים האחרונות, ונבהלנו רק בדיעבד
בשנים האחרונות ז'אנר האימה הפך מרכזי יותר בהוליווד, ואף מוערך יותר הודות לאולפנים כמו "ניאון" או "A24". אבל דווקא בשנים בהם אימה כל-כך שקועה בזייטגייסט, סרטי האימה עצמם מסתכלים אל העבר – בין אם זה בסגנון הויזואלי, בתכנים או במציאות מפעם. כך או כך, הרבה מהסיפורים שלהם מתרחשים בעבר הלא-רחוק-מאוד. זהו הז'אנר החדש של סרט האימה הנוסטלגי, ואם גם אתם מרגישים געגוע לעבר ורצון לפחד, הנה כמה המלצות על סרטים שעושים את זה מצוין.
>> התוכניות והסרטים שיכינו אתכם לבחירות המכריעות בתולדות ארה"ב
לונגלגס
הסרט הכי עדכני ברשימה, לפחות ברמת תאריך היציאה שלו, לוקח אותנו לשנות התשעים. מותחן האימה של אוסגוד פרקינס (במאי מבטיח ובנו של אנתוני פרקינס מ"פסיכו") מושפע מ"שתיקת הכבשים" האייקוני, ועוקב אחרי סוכנת FBI צעירה (מייקה מונרו) בניסיון לתפוס רוצח סדרתי (ניקולס קייג', בהופעה מוזרה אפילו יחסית לו). שנות התשעים מספקות אווירה אפורה ומוכרת לסרט, עם הפוסטר המחייך של ביל קלינטון שמקשט את משרדי ה-FBI, אבל מעבר לזה הסרט גם נותן את תחושה של גרסה מודרנית למותחני ניינטיז כגון "שבעה חטאים" או "חתום בנשיקה". הוא סרט מוזר מאוד, שנראה שדורש מהצופה לחקור אותו כדי לגלות עוד תשובות, ממש כמו גיבורת הסרט.
מקסין
השנה הגיעה לסיומה טרילוגיית X של במאי האימה טי ווסט (כל קשר לאתר המפחיד שהיה פעם טוויטר מקרי בהחלט). הסרט הראשון מתרחש ב-1979, הפריקוול "פרל" לוקח אותנו כל הדרך ל-1918, אבל "מקסין" מביא אותנו לשנות השמונים הסליזיות של הוליווד – עם כל הניאון, מוזיקת ניו-וויב, והרצח שאתם יכולים לצפות לו. מיה גות' מככבת (וגם כותבת) בתור מקסין, השחקנית השאפתנית שתעשה הכל בשביל קריירה, ושחקנים כמו קווין בייקון, אליזבת' דביקי וג'יאנקרלו אספוזיטו מוסיפים לאווירה הנוצצת, המדממת והכיפית של הסרט. סרט שיגרום לכם לצעוק, לצחוק, להתכווץ בכיסא וגם להתגעגע קצת לתקופה שאולי לא הייתם בחיים בכלל בשביל לחוות.
ראיתי את הטלוויזיה זוהרת
להיט הפסטיבלים של הבמאית ג'יין שוברן, "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת", לוקח אותנו למסע פסיכדלי דרך כמה עשורים, אבל יש לו נוסטלגיה ברורה לשנות התשעים, אז מתחיל הסיפור שלנו. הניינטיז הם העשור שהביא לנו סדרות נוער משונות כמו "באפי" ו"הרפתקאות פיט ופיט", המשמשות בין השאר כהשראות לסדרה הפיקטיבית שבמרכז הסרט "The Pink Opaque". "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת" הוא סיפור על התבגרות, מציאות מול בדיון, הבנה של הזהות האמיתית שלך ועוד הרבה דברים, קשה לקטלג אותו בדיוק כ"סרט אימה" אבל הוא בהחלט חוויה מיוחדת שמשאירה את הצופה מבולבל, מפחד ועם מידה מסוימת של נוסטלגיה חמימה.
לייט נייט עם השטן
סרטם של האחים האוסטרלים קולין וקמרון קיירנס לוקח אותנו ל-1977, ומציג לנו פרק אבוד של תכנית אירוח פיקטיבית מהתקופה בשם "ינשופי לילה עם ג'ק דלרוי". הסרט מחקה את אווירת הסבנטיז של תוכניות האירוח של ג'וני קרסון ודיק קאבט, ומציג סיפור על שדים, סודות מהעבר ורצון לתהילה. כשיצא "לייט נייט עם השטן" השנה הוא הפך מיידית לשערורייתי, בזכות השימוש שלו בטכנולוגיית AI לעיצוב מעברונים ולוגואים, והנרטיב שלו שרבים מצאו שאינו מספק – אבל יש בהחלט הרבה תעלומות, ובחירות מעניינות בסרט האימה הקטן והצנוע הזה והופעה מדהימה של דייוויד דסטמלצ'יאן ("יחידת המתאבדים", "האביר האפל") בתור המנחה רעב הרייטינג במרכזו. לפחות אנחנו יכולים לקוות לרימייק ישראלי על דודו טופז.
סקינמרינק
"סקינמרינק" של הבמאי הקנדי קייל אדוארד באל עוסק פחות בנוסטלגיה לעשור ספציפי (למרות שהוא אכן מתרחש בשנות התשעים), אלא בנוסטלגיה לתקופה ספציפית: הילדות. ולא הילדות החביבה והחמודה שאנחנו זוכרים בדרך כלל, אלא תחושת חוסר האונים וחוסר ההבנה של העולם מסביבך: אקספרימנטלי ולא נוח לצפייה, "סקינמרינק" מכניס את הצופה לנעליים של אח ואחות בני ארבע ושש, המתמודדים עם אירועים מוזרים ומפחידים בביתם. הסרט דל בדיאלוג או אפקטים או עלילה של ממש, אבל יוצר אווירה מפחידה, המושפעת מאסתטיקת הווידאו הביתי של שנות התשעים.
מכשפת האהבה
"מכשפת האהבה" של אן בילר הוא סרט מאוד מוקפד מבחינת אסתטית. הוא יצא ב-2016, מה שהופך אותו לאחד הסרטים הוותיקים ברשימה הזאת, אבל מבחינת הצילום, הצבע והעיצוב הוא מרגיש כמו סרט אימה משנות השישים. הסרט דווקא לא מתרחש בעבר, יש בו מכוניות מודרניות וטלפונים סלולריים, אבל קשה באמת לשים לב לזה, אם מתעמקים בעלילה על הבחורה החדשה בעיר, המשתמשת בכשפים כדי לפתות גברים. העלילה קצת נמרחת וקשה להבין ממנה מסר ברור, אבל הסרט עדיין מקסים מבחינה ויזואלית ובוודאי יעורר דיון מעניין במסיבת הצפייה שלכם.
Dude Bro Party Massacare 3
ועכשיו למשהו קצת יותר מטופש: חברי קולקטיב המערכונים האינטרנטי "Five Second Films" יצרו את המחווה הזאת לסרטי אימה טראשיים משנות השמונים ב-2015, פרודיה פרועה ומלאה גאגים יצירתיים, הסרט מציג את עצמו כשלישי בסדרת סרטי אימה על Dudes מקולג' שאוהבים מסיבות ונרצחים על ידי נבלית מסתורית בשם Motherface, ומכיל הופעות אורח מפאטון אוסוולט, המוזיקאי אנדרו וו. ק. וכמובן – לארי קינג. סרט כיפי למעריצי "קיץ אמריקאי חם ורטוב" שרוצים קצת יותר דם בפרודיה הנוסטלגית שלהם.