אין לנו עצמאות

השורות האלה החלו להיכתב לפני הפוגרום בבית הכנסת הרפורמי ברעננה. הוא הגיע כאילו כדי לאייר את הפואנטה שהשארתי לסוף: הרעיון שבעוד שעות ספורות נצא לחגוג את יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל ולשמוח בו, כשהתאריך הוא 571 באוקטובר 2023 ובידי החמאס מוחזקים עדיין 59 חטופים, הוא רגע מחליא בתולדותינו. רגע של קריסה מוסרית מוחלטת. מאות מסיבות יתרגשו הלילה על תל אביב ויתמלאו בהמוני אדם שיגיעו מכל הארץ להתקרחן, לשתות יותר מדי, לאכול יותר מדי, להסניף יותר מדי. הטשטוש, האלחוש, ההדחקה והנרמול כה עמוקים שאיש כמעט אינו רואה שעל הדם של עצמנו אנחנו רוקדים.

>> לתפארת מדינת נתניהו: כך הוחרב הטקס הכי ישראלי שהיה כאן
>> לא נזכור כלום: איך ולמה ויתרו יוצרי הטלוויזיה בישראל על השואה

ביום העצמאות הקודם, חצי שנה אחרי הטבח, פרסמתי כאן טור עורך נרגש שהסביר מדוע, לראשונה בתולדות "טיים אאוט", לא תתפרסם את רשימת המסיבות הכי שוות של חגיגות העצמאות בתל אביב. חשבנו אז שבלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת לחגוג עצמאות כש-132 חטופים עדיין בשבי וחבלי ארץ שלמים נטושים. היינו מאוד מרוצים מעצמנו, כהרגלנו, איחלנו למדינה ימי הולדת שמחים יותר ונפרדנו בברכת לשנה הבאה על רחבת הריקודים. העובדה שאפשר לפרסם את אותו טור בשינויים קלים גם שנה אחרי, היא עדות לשנה של שכול וכישלון, שנה שבה במקום ריפוי ותיקון קיבלנו רק רעל והתפרקות, שנה שמאיפה שלא תהפכו אותה אינה מציעה אף רגע לאומי שיצדיק את החגיגה.

בימים האחרונים חורך את הרשתות קמפיין מחאה בהובלת עינב צנגאוקר, תחת הקריאה "אין לי עצמאות כשהם עדיין שם" וההאשטאג שובר הלב #עצמאות59. המוני אזרחים ובני משפחות החטופים מעלים תמונות כשהם אוחזים בדף ועליו הטקסט בכתב ידם. משפחות החטופים החיים והמתים, אלה שחזרו ואלה שעדיין שם, מתחננות שלא נחגוג את יום העצמאות כאילו כלום, כאילו לא קרה לנו הנורא מכל, כאילו זה לא ממשיך לקרות ברגעים אלה ממש. דרך הפריזמה של הקריאה הנואשת הזאת, חגיגות העצמאות מקבלות מימד מפלצתי של התבהמות, יום שבו אנחנו לוקחים את ערכי הערבות ההדדית, המוסר היהודי והאתוס הישראלי ועושים מהם קונפטי שיתעופף לו בעשן המנגלים.

 

וצריך להיות מאוד ברור: לא רק למשפחות החטופים ול-70 אחוז מאזרחי המדינה שתומכים בהן אין ולא יכולה להיות עצמאות ביום העצוב הזה. כפי שאפשר היה להיווכח אמש ברעננה, אנחנו בעיצומה של מלחמת אזרחים בעצימות נמוכה ובעיצומה של הפיכה משטרית מואצת. רוב הציבור עדיין לא הפנים את חומרת מצבו ואת רמת האיום על זכויותיו, ערכיו, רכושו וחירותו. מדינת ישראל נחטפה, המשטרה נחטפה, התקשורת נחטפה או התקרנפה. ברגע שמבינים את זה, ברגע שקולטים שעצם הדבר שאנחנו חוגגים מאוים ונרמס, 24 השעות הקרובות אינן יכולות להכיל מסיבות, חאפלות וחגיגות על האש. הנפש אינה יכולה להכיל זאת.

בשנה שעברה התגייסה המדינה כולה לטקס העצמאות האלטרנטיבי שערכו משפחות החטופים ותנועת "קומו" מול טקס התעמולה של מירי רגב הפקות, התרגשנו ביחד והתמלאנו תקווה שמכאן תתחיל התקומה והבנייה מחדש. מרבית הרשויות המקומיות ערכו אז חגיגות מקומיות צנועות ומאופקות שתאמו את אווירת האבל הלאומי. גם מהסולידריות ההיא לא נשאר הרבה. אנחנו מותשים מעוד שנה של חורבן וקריסה, מיואשים מחדלונם של מרבית נציגינו בכנסת, מוטרדים מיוקר המחיה ופצועים ממלחמה שלא נגמרת. החגיגות בערים יתקיימו כרגיל. במקום טקס משואות אלטרנטיבי נקבל עוד ערב של פסטיבל אצבעות בעין ורגעי קרינג' הולוגרמיים באדיבותה של שרת התחבורה שחוגגת שנת שיא במספר ההרוגים בתאונות הדרכים.

 

את עצמאותנו לקחנו כל כך כמובן מאליו עד שהפכה למילה ריקה שמשמעותה נשכחה. כל אזרח פרטי רשאי כמובן לחגוג כרצונו, כל מפיק מסיבות ובעל עסק רשאי להתפרנס כראות עיניו, זאת עדיין מדינה די חופשית. אם תרצו לציין את יום העצמאות בפריצה לבית כנסת רפורמי ובתקיפת יושביו, למשל, מתברר שיש לכם את החופש לעשות זאת ואפילו מנהיגי האופוזיציה לא ימהרו לגנות את זה. אם תרצו להקריא את שמות החטופים מחוץ לביתו של יו"ר הכנסת, לעומת זאת, יקפצו עליכם שלושה שוטרים וירביצו לכם ויקחו אתכם למעצר. ואם אתם אזרחים ערבים – יש לכם את החופש להגיד תודה שלא יורים בכם. עצמאות של ממש. תחגגו חופשי.

תל אביב שהתאפקה מלחגוג ביום העצמאות הקודם היא היום עיר אחרת, מוכת פוסט-טראומה והלומת יוקר מחיה, ומשמחת החיים שהייתה בה לפני שבעה באוקטובר נותרו רק הדים קלושים שמהבהבים מדי פעם כמו רגע צלילות של חולה אלצהיימר. בחגיגות שיהיו כאן ברחובות היום בלילה תשמעו אנשים צוחקים וצוהלים ותראו אנשים משתוללים ומתפרקים, אבל לא תמצאו שמחת חיים אמיתית ובטח לא גאווה במדינה ובהישגיה. אי אפשר לחגוג את מה שאיבדנו. אין לנו עצמאות.