35 שנה אחרי "יום העצמאות של הקהילה" – נאספים לעצרת מחאה
האיסור החוקי על "משכב זכר ומשכב אישה שלא כדרכה" בוטל בכנסת - ספק במחטף, ספק במהלך מסוכם - ב-1988. דור שלם מאוחר יותר, במקום לצעוד לעתיד מתקדם יותר, הקהילה נאספת - ונערכת לקרב לא על מה שיכול להיות, אלא על מה שכבר יש
בדיוק 35 שנים עברו מאז שבוטל בכנסת ישראל האיסור על משכב זכר ומשכב אישה "שלא כדרכה". עד היום מתווכחים אם המהלך של ח"כ שולמית אלוני ויו"ר ועדת החוקה אוריאל לין ב-22 במרץ 1988 היה מחטף גאוני, או צעד מוסכם – אבל כך או כך, הערב, בתקופה הנוכחית, הוא לא הזמן הנכון לויכוחים היסטוריים אלא זמן למאבק. הערב ב-19:30 בכיכר הבימה ארגוני הקהילה הגאה יערכו עצרת מחאה בהשתתפות רן דנקר, קורין אלאל, נטע ברזילי, שי גבסו, מאיה סימנטוב, שחר טבוך ואמנים נוספים. "במיוחד בימים בהם מדינת ישראל נאבקת על אופיה הדמוקרטי יש להזכיר את החשיבות בערכי הסובלנות, הליברליות, השוויון והקבלה שמסמנים את מהות המאבק הגאה אותו מובילה הקהילה הגאה במשך שנים", נמסר מהאגודה למען הלהט"ב.
איסור משכב זכר ואישה שלא כדרכה, שכוון כנגד הקהילה ההומוסקסואלית והקהילה הטרנסית, אפשר למשטרה לעצור נשים טרנסיות וגברים גייז על עצם קיומם, מחשבה בלתי נתפסת כיום. ביטול האיסור, מהלך שטלטל ושינה את הקהילה ואפשר לחבריה לצאת מהארון ולהתחיל להאבק על זכויותיהם, היה המהלך האחרון עד כה שקודם בכנסת לטובת השוואת זכויות הקהילה. את ההתקדמות האדירה שהושגה – החל מהכרה בנישואים, זכויות כלכליות וסוציאליות, דרך הגנה מאפליה, האפשרות לפונדקאות והכרה בהורות משותפת לבני ובנות זוג מאותו המין ועוד – אפשר לרשום בלב נקי על בתי המשפט ובג"צ.
ההצעה לבטל את האיסור הועלתה לראשונה כבר ב-1971 על ידי ח"כ אורי אבנרי, שהקריא מעל במת הכנסת מכתב התאבדות שכתב לאמו צעיר הומוסקסואל, בו הוא מפרט את הפחד וחוסר היכולת שלו להמשיך להתמודד. ההצעה והקראת המכתב נתקלו בתגובות מזלזלות על ידי חברי הכנסת שלא גילו טיפת אמפתיה, אבל הדיון הציבורי המשיך להתגלגל. "אחד הסיפורים על ביטול האיסור הוא שהיה שינוי כלשהו שהתבצע בחוק הפלילי, אחד הסעיפים בחוק המוצע כלל את איסור משכב זכר שהיה קיים בספרים ושולה אלוני פשוט הסירה אותו מההצעה. השאר העלימו עין או פשוט לא שמו לב", מספר שבי גטניו, מייסד העמותה לדמוקרטיה מתקדמת ופעיל חברתי 25 שנה.
"הטרנסיות השפיעו מאוד על הדיון הציבורי הזה. אפשר להגיד שנשכבנו על הגדר למען כל הקהילה, למרות שבשביל ההומואים והלסביות הטרנסיות בכלל לא היו קיימות", מציינת אפרת טילמה, אקטיביסטית טרנסית רבת פעלים, שנבחרה בשנה שעברה לאחת מ-100 הנשים המשפיעות של ה-BBC. שסרט על חייה מופק בימים אלו על ידי כאן 11, וההצגה המבוססת על ספרה "ולזאת יקרא אישה" עתידה לעלות שוב בהבימה בקרוב. "כשעצרו את סוניה דורון (אקטיביסטית טרנסית) והיא נשלחה לשמונה חודשים לכלא גברים, ח"כ שולמית אלוני התחילה להתעניין בנושא ולחמה לשחרורה. זאת הייתה אחת מקוביות הדומינו שבסוף הובילו להסרת איסור משכב זכר ואישה שלא כדרכה. הטרנסיות בישראל היו נשים בין הצללים, אף אחד לא רצה קשר אלינו, לא התקבלנו, לא יכולנו לעבוד ונזרקנו לתעשיית המין. לא היה לנו ביטחון ללכת ברחוב. היום יש יותר קבלה, אבל עדיין מוחקים את החלק שלנו בעשיה הזאת וזה כואב", אומרת טילמה.
"היה תהליך. בהתחלה בוטל החוק והיה את דור המדבר, זה שצריך להתרגל שהוא יכול ללכת בביטחון ברחוב ולא יעצרו אותו רק כי הוא קיים", אומר גטניו. "עשר שנים אחרי, ב-1998, היינו כבר במקום אחר, דור חדש עם תודעה אחרת: שיש לנו כוח ומגיעות לנו זכויות ושיוויון. לא הרבה זוכרים את זה כיום, אבל ממשלת נתניהו הראשונה קידמה אז תחושה של דיכוי דתי שהוביל להרבה מתח, משהו היה חייב להתפוצץ ואז התרחשו מהומות וויגסטוק ישראל (האירוע הופסקה על ידי המשטרה בתואנה של חילול שבת) שבהן הטרנסיות בהחלט נשכבו על הגדר עבור כולנו. באותה שנה דנה זכתה באירוויזיון. זה היה יום העצמאות של הקהילה הגאה בישראל, הסטונוול שלנו, והמפץ הגדול שהוביל לפעולות משמעותיות של קידום זכויות ותקציבים, קודם במוניצפלי ואחר כך על ידי המדינה. אנחנו עומדים כרגע במקום מפחיד מאוד, אבל אנחנו מגיעים אליו עם תודעה אחרת שאמורה לגייס אותנו להלחם אפילו באפשרות של הצעה לשלילת זכויות".
ממארגני העצרת נמסר: "לקהילה הגאה אין זכויות ואין שוויון בלי מערכת משפט עצמאית וחזקה ומחובתנו להמשיך להאבק ולהמשיך לדרוש שיוויון תוך שמירה על הפרט. בימים אלו בהם הלהט"בופוביה מתחזקת, הביטחון האישי שלנו יורד ואנחנו במאבק על החברה שלנו, אנחנו כאן כדי להציב אלטרנטיבה. זהו מאבק על צביון החברה שלנו, על הזהות שלנו ועל הערכים שמובילים אותנו".
עצרת מחאה וזיכרון 35 שנה לביטול "איסור משכב זכר ומשכב אישה שלא כדרכה", היום ב-19:30 בכיכר הבימה