"אנימה": תום יורק מצא לאן הולכים כל החלומות

בלי לדעת בכלל, גם אני לקחתי חלק באלבום ובסרט החדשים של תום יורק, סולן רדיוהד. זה היה בקו הג'ובילי של הרכבת התחתית בלונדון. מתים מחום ומנסים להעביר את הזמן עד התחנה שלנו בסוף הקו, בהינו באחת הפרסומות ברכבת. בין ויטמינים לנשים בהריון לאפליקציות שליחים להזמנת אוכל, הייתה מודעה משונה: "האם קשה לך לזכור את החלומות שלך?". הייתה בה תמונה של איש, אולי אסטרונאוט, הולך לבדו ביער מושלג. חברת ANIMA מבטיחה שאם תתקשרו היא תעזור לכם לזכור את החלומות באמצעות "מצלמת חלומות" מיוחדת. אנחנו מכירים לא מעט ספרים וסרטים שמתחילים ככה, חשבנו, ותייקנו את הפרסומת המשונה בקלסר האנומליות הקטנות של הטיול.

בניגוד אלינו, כמה סקרנים דאגו לחקור: סאב־רדיט בנושא הוקדש למעקב אחר הפרסומות, שהוצבו למשל גם בתאי טלפון במילאנו. אלו שצלצלו למספר הטלפון קיבלו הודעה מוקלטת שבה נאמר כי "אנימה טכנולוגיות קיבלה צו סגירה מהרשויות", כשאת ההודעה מלווה השיר "Not the News" מהאלבום החדש של יורק. "אנימה טכנולוגיות" גם הסתמסו עם הבלשים הסקרנים, כדי להשלים את ההטרלה, עד שהקמפיין נחשף: ANIMA"" הוא הפרויקט המשותף של יורק עם הבמאי פול תומאס אנדרסון ("מגנוליה", "זה ייגמר בדם") – סרט קצרצר שמלווה את האלבום החדש של יורק באותו השם, ושעלה לנטפליקס בחמישי האחרון.

מתוך "אנימה" של תום יורק ופול תומאס אנדרסון

בניגוד לסרטים אחרים שמלווים אלבומים חדשים לאחרונה, שמהווים מעין תוספת קישוטית (כמו זה של הנשיונל למשל), כאן מדובר בעוד אספקט, והיצירה המשותפת עם במאי האינדי המוערך היא אירוע בפני עצמו: משנות ה־90 ועד היום, שני האמנים האלו התמידו ליצור שפות ויזואליות ומוזיקליות חדשניות שמזוהות עם המוזר והחריג.

"אנימה" מסתיים אחרי 12 דקות בלבד, ומשאיר טעם בהול של עוד. יש מעט טקסטים טלוויזיונים, בנטפליקס ובכלל, שמסתתרים בהם רבדים שדורשים פיענוח. זה ללא ספק אחד מהם.‏ לתומאס אנדרסון וליורק חזון משותף: ב"אנימה", כמו בשיתוף הפעולה הקודם והמדובר שלהם, הקליפ ל־"Daydreaming" של רדיוהד, הם בוחנים יחד את התמודדות של האינדיבידואל עם עולם דיסטופי.

הדמות של יורק אבודה. כל מי שמסביבו לכוד במעגלי תנועה, אבל יורק לא מצליח להשתלב ביניהם. הדמות שלו תלויה בין עולמות, כוח המשיכה לא משפיע עליה. הוא מפלרטט לרגעים עם בריחה ותקווה: הוא מוצא מזוודה שמאפשרת לו לרגע להתעורר מהזומביות, פוגש אישה שמשנה את המסלול שלו, אבל בסוף נידונה לחזור למעגליות רפטטיבית, כמו כולם. הדמות הנשית בסרט (לדמויות אין שמות) מהדהדת את 1984 של ג'ורג' אורוול – השניים מנסים להתחבר בעולם שמתעקש להפריד ביניהם, ומצליחים להיות יחד רק במבטים וברגעים חטופים.‏ הדיסטופיה של אורוול הפכה כבר לקלישאה של מלחמה בדיכוי, אבל נשארה רלוונטית כתמיד.

תום יורק ב"אנימה"

אף אחד לא יכול לגלם את תפקיד הדמות האבודה כמו תום יורק – אחד מכוכבי הרוק העשירים בעולם, שבכל זאת תמיד מזוהה כאאוטסיידר במהותו, כקריפ. כל מי שגדלו על "אוקיי קומפיוטר" לנצח יזהו את יורק עם הנדכאים, החכמים והרגישים מדי. זה הדימוי שהוא מטפח במשך שנים: בראיון למגזין Q ב־2001 אמר יורק שהוא שונא לחכות בשדות תעופה, כי בכל פעם שהוא עומד בתור הוא מרגיש שהוא הולך כמו צאן לטבח. היותו חלק מהקהל, אחד מאלף, היא סיטואציה בלתי נסבלת עבורו. ‏תומאס אנדרסון משתמש בדימוי הזה וממשיך לחקור אותו. ב"אנימה" הדמות של יורק נמצאת בתנועה מתמדת, בלתי נפסקת, אך לא ברור מה התכלית שלה ואם יש לו לאן להגיע.