"אנתרקס" הוא מותחן קצבי ומוצלח שצה"ל כנראה לא יאהב

מאז ההצלחה הפנומנלית של "פרויקט המכשפה מבלייר" ב-1999, סגנון הפאונד פוטג' (העלילה מוצגת באמצעות הקלטות וידיאו שצולמו על ידי דמויות שהיו מעורבות בהתרחשות) תפס אחיזה בקולנוע. הוא מזוהה בעיקר עם מותחני אימה ("קלוברפילד", "REC") שמנסים להעביר את הצופים חוויה חושית עוטפת, כאילו הם חווים את הסרט דרך עיני אחת הדמויות. בראשית ימי הקולנוע אף כינו את התחושה שמייצרת תנועת מצלמה שאינה משויכת באופן ברור לדמות נראית "phantom eye" – עין רפאים. אלא שהבחירה בסגנון הזה מטילה אילוצים ומגבלות, ולא פעם הוא לא יותר מגימיק שפוגם בשלמות הדרמתית של הסרטים. זה, למשל, היה המקרה של "ג'רוזלם" – סרט הזומבים הישראלי מ-2015.

"אנתרקס" רושם לעצמו הישג כסרט שעושה שימוש אפקטיבי בסגנון הפאונד פוטג', ומצליח להצדיק אותו לכל אורך הדרך. נקודת המוצא היא ששי שרף (עמית אפשטיין, רוב הזמן מחוץ לפריים) – בן דמותו של במאי הסרט – מתעד במצלמתו את חבריו ליחידת המילואים. בהתחלה הוא עושה זאת כי הוא קולנוען בפוטנציה שמתבונן בעולם דרך העדשה, ומתעקש לעשות זאת גם כשזה מעצבן את החברים שלו. בהמשך, כשחבריו מתחילים להתמוטט בזה אחר זה, וחושדים שזה קשור בניסוי רפואי למציאת חיסון נגד חיידקי אנתרקס שבו השתתפו במהלך השירות הצבאי, התיעוד האובססיבי הופך לכלי נשק בידי הבחורים, שמבקשים תשובות אך נתקלים בחומה אטומה.

מיכל (אורטל בן שושן), אחות במקצועה ואשתו של נועם (אודי פרסי), מתגייסת למאבקם של ארבעת החברים הנותרים (אלון מת קודם לכן) לשים ידם על מסמכים חסויים ולשפוך אור על הניסוי הסודי, בתקווה למצוא מרפא לתחלואים המסתוריים שתוקפים אותם. העובדה שמיכל בהריון מוסיפה לעלילה עניין אנושי ומתח דרמתי, ומצילה אותו מלהפוך לעוד חגיגה טיפוסית של מאצ'ואיזם צה"לי מרוסק.

אודי פרסי ואורטל בן שושן בסרט "אנתרקס" (צילום: מיכאל שחר)

התסריט מאת שרף ויעל אורון בנוי היטב וחושף את קלפיו בהדרגה. הוא גם מספק לשחקנים הלא מאוד מוכרים (מה שתורם לתחושת האותנטיות של הסרט) דמויות משכנעות גם אם לא מאוד מורכבות לעבוד איתן, וסגנון הבימוי מאפשר להם לחיות מול המצלמה. העובדה שעלילת המתח הבדיונית מבוססת על פרטי מציאות קשים (שנחשפו ב-2007 בתכנית התחקירים "עובדה") תורמת לתחושת האמת והבהילות של סרטו של שרף, מי שהיה אחד מגיבורי הפרשה (גם אם גבורתו מוטלת בספק – באחד הפיתולים הדרמתיים המעניינים בתסריט). סצנה תיעודית בהשתתפות אמו של הבמאי משתלבת היטב בשפה של הסרט הקצר והממוקד הזה, שהקצב המהיר שלו הופך אותו לחץ שלוח הישר למטרה. צה"ל לא יאהב את הסרט הזה, וזאת עוד סיבה לראותו, גם אם בסופו של דבר הוא אינו מצטבר לחוויה קולנועית ואנושית מהותית.

מתוך "אנתרקס" (צילום: מיכאל שחר)

סרט על: ארבעה חברים שהשתתפו בצבא בניסוי רפואי סודי נאבקים לחשוף אותו במטרה להציל את חייהם

ללכת? כן. חומרי מציאות קשים מעוצבים למותחן קטן, זריז ויעיל