תערוכה חדשה מאפשרת הצצה לעולם משחקי המחשב האפריקאים
"אפריקייד" מציגה מבחר מרתק של משחקי מחשב שפותחו באפריקה. "Aurion", המורכב והמרתק שבהם, הוא משחק הרפתקאות שמכניס את ההיסטוריה הסודית של אפריקה בדלת האחורית
"כשאומרים 'אפריקה' המוח שלך מיד מתמלא באסוציאציות שליליות. קודם כל אנחנו צריכים לנקות את המידע השלילי הזה שקיים בראש של כל אחד. זה מסע ארוך וזה קיר שאנחנו צריכים לשבור". הציטוט הדרמטי הזה לא שייך לפוליטיקאי או לכדורגלן אלא דווקא למתכנת, גיימר בנשמה: מאדיבה גיום אוליבייה (32) מקמרון הוא הכותב הראשי וראש סטודיו הגיימינג Kiro'o Games, שפיתח את משחק התפקידים "Aurion".
"יש כאן כמה סטודיואים לא רעים למשחקים, בעיקר בדרום אפריקה", אומר אוליבייה. "אנחנו עדיין בשלבים די מוקדמים של ההתפתחות שלנו. משחקי וידיאו במערב, שהתפתחו בשנות ה־80 וה־90, התבססו על סיפורים ואגדות מקומיות שהילדים הכירו גם לפני כן. באפריקה אנחנו צריכים לעשות הכל בקפיצות גדולות וגם להתבסס על מאפיינים מקומיים. זה אתגר ענקי".
את המשחק של Kiro'o Games, כמו עוד משחקים מהיבשת, אפשר יהיה לפגוש בישראל בתערוכת "אפריקייד", שמוצגת כרגע בגלריה ללימודי אפריקה. נוסף ל"Aurion" אפשר יהיה למצוא שם גם את משחק המציאות המדומה "Rangi" (של חאתים בן סעיד ממרוקו), שמשלב מסורות עיצוב צפון אפריקאיות, ואת "After Robot" (של ציצי צ'ומיה מדרום אפריקה), שמציף באמצעות מכניקת המשחק שלו את הבעייתיות של מערכת מוניות השירות, המשמשות אמצעי התחבורה החשוב ביותר ברבות ממדינות אפריקה.
אבל נחזור ל"Aurion" ולאוליבייה. זהו כנראה המשחק השאפתני ביותר בתערוכה. בעוד משחקי תפקידים נשענים כמעט תמיד על מסורות נוצריות ומערביות – פאלאדינים, כמרים, גמדים ואבירים, חרבות ענקיות ושריונות מתכת – "Aurion" מתרחש בעולם של שבטים אפריקאיים, והשחקן מגלם את אנזו קורי־אודן, נסיך שמגורש מהאדמה שלו על ידי אחיה של כלתו המיועדת. מכניקה משמעותית בסצנות הקרב היא של "אנרגיה רוחנית קולקטיבית". במובן מסוים המסע של הגיבור הוא רוחני, ובמהלכו הוא מתחבר לכוח הנסתר של השבט שלו.
איך זה לגדול כגיימר בקמרון? זה תחביב נפוץ שם?
"כשהייתי בן 15 נחשבתי למוזר, אבל עכשיו גם פה תפס העניין הזה שהגיקים בעצם מגניבים, בעיקר בזכות המון הייפ סביב סטארטאפים וטכנולוגיה. אני צוחק היום עם גיימרים צעירים יותר שהדור שלי 'הקריב את עצמו כדי שאתם תוכלו לשחק היום במחשב עם החברה שלכם'".
אז בעצם גדלת על משחקים מערביים בלבד.
"כן, אבל אני אסיר תודה על כך, כי זה נתן לי המון גמישות מחשבתית. רוב המתכנתים והעובדים שלנו מכירים לא רק את התרבות המקומית אלא גם בקיאים מאוד בקהל הגלובלי. חוץ מזה, העניין שלי בגיאופוליטיקה הגיע אחרי ששיחקתי ב'מטאל גיר סוליד 3' (פרק בסדרת משחקי אקשן יפנית קלאסית – א"ב) בגיל 18, והתחלתי להתעניין בעקבותיו בהיסטוריה של המלחמה הקרה ובהשפעה שלה על ההווה שלנו. דווקא העובדה שאני באפריקה, שהיא לא 'מערב' אבל גם לא 'מזרח', נתן לי אפשרות לנתח את הפרק הזה בהיסטוריה מנקודת מבט יותר ניטרלית. זה היה נכס עצום בשבילי".
מה זה אומר, שיצרתם "משחק אפריקאי"?
"כשאתה מסתכל על רוב המשחקים שנעשו באפריקה לפני 'Aurion' אתה רואה פרדיגמות מערביות עם דמויות שחורות. הרעיון שלנו היה לשנות את זה. אפריקה היא היבשת הכי מגוונת בעולם – רק בקמרון יש לך 200 שבטים שונים. אז אם לצורך העניין אתה יוצר לעצמך דמות במשחק, יש לך פלטה אינסופית. שמנו לב בשנים האחרונות שלא מעט מעצבי משחקים כאן מושפעים מהסיפורים ומההיסטוריה של הקבוצה האתנית שלהם. תראה איך משחקים אירופיים אוהבים את הנרטיב של 'הגיבור הנבחר', כי הם מתבססים בעיקר על התרבות הנוצרית. המון משחקים יפניים, לעומת זאת, מתרכזים ברשע שרוצה להשמיד את העולם ויש לו היכולת לעשות את זה. זו, כמובן, הטראומה מהירושימה. אמריקאים אוהבים משחקים של 'קח רובה ולך להציל את העולם'. אנחנו מנסים לקדם את המיתוסים ואת ההיסטוריה שלנו בין השורות של המשחק. אבל גם לעשות את זה בדרך שתהיה רלוונטית לקהל יפני או אמריקאי".
איך מייצגים כל כך הרבה תרבויות ותת תרבויות כמו שיש באפריקה?
"אי אפשר, לפחות לא במשחק אחד. בדיוק בגלל זה יש פה פוטנציאל ענקי, אבל גם חובה עלינו לבנות את המשחק כך שהוא יפנה לכל אחד בעולם כדי לא להיתקע תחת הטייטל של ה'אקזוטיות' בתת המודע של הקהל שלנו".
ואיך נלחמים בסטריאוטיפים שנוצרו לאפריקה במערב, בייחוד בתעשייה שלא בהכרח מקושרת עם אפריקה?
"ממש לא מזמן היפנים היו ה־אויב של אמריקה. אבל אחרי 20 שנה של אנימה, מנגה ומשחקי מחשב מעולים נהיה המון רצון בקרב הקהל האמריקאי להכיר את התרבות הזו. הרעיון הוא פשוט ליצור משחקים טובים שוב ושוב ושוב".
"אפריקייד: משחקי וידיאו מאפריקה", הגלריה ללימודי אפריקה, שד' רוטשילד 46 תל אביב