לא למדנו כלום: הדמוקרטים בתל אביב בדרך הבטוחה לתבוסה מפתיעה
כן, ראש העיר הבא יהיה דמוקרט וליברל, אין שאלה. אבל השילוב בין ריבוי הרשימות בגוש הדמוקרטי ואובדן קולות כתוצאה מכך לבין אחוזי הצבעה נמוכים, מול גיוס טוטאלי במעוזים הדתיים-משיחיים בעיר, עשוי להוביל לזינוק דרמטי בכוחן של רשימות הימין הקיצוני במועצה. יש כמה דברים שעדיין אפשר לעשות
בבוקר הראשון של נובמבר יתעוררו תושבי העיר תל אביב-יפו, ישפשפו את עיניהם, ויגלו שלמרות השליטה הטוטאלית של הגוש הדמוקרטי-ליברלי בעיר, מי שבאמת ניצח בבחירות המקומיות לעירייה הוא לא רון חולדאי. גם לא אורנה ברביבאי. גם לא הרשימות שלהם. נאמר זאת ישירות: אם לא יקרה משהו דרמטי, המנצחים הגדולים של הבחירות האלה יהיו נציגיהם העירוניים של מפלגות הימין הקיצוני וש"ס.
אף אחד לא מדבר על זה, ואנחנו בעיצומו של הקמפיין המנומנם ביותר בתולדות העיר, כי ברור שראש העיר יהיה אדם ליברלי.ת וברור שתל אביב-יפו תישאר ליברלית ולמרבית הבוחרים כל המהומה נראית די מיותרת כרגע. אבל ההשפעה של היעדר תחושת החירום על אחוזי ההצבעה בעיר עשויה להיות דרמטית. ואחוזי הצבעה נמוכים יובילו להתחזקות ודאית של שגרירי ההפיכה המשטרית במועצת העיר.
החישוב פשוט: בבחירות 2018 עמד אחוז ההצבעה בעיר על כ-57 אחוזים, אך במערכות הבחירות שלפניו הוא שייט בין 42 ל-45 אחוזי הצבעה. ב-2018 הפכו כ-31 אלף קולות שקיבלו רשימות הימין הקיצוני בתל אביב לחמישה מושבים במועצה (מתוך 31, כלומר פחות משישית), שהיתרגמו גם לשני תפקידי סגן ראש עיר בקואליציה. אם אחוזי ההצבעה היו דומים יותר ל-2013, מספר המצביעים הזה היה מיתרגם לשמונה מושבים במועצה (מתוך 31, כלומר יותר מרבע). זינוק כזה בכוחו של הימין במעוז הדמוקרטיה הישראלית יהיה תבוסה לא קטנה למתנגדי ההפיכה המשטרית שבטוחים שתל אביב בכיס שלהם.
גם המתמטיקה מאוד פשוטה: בבחירות הנוכחיות יש לא פחות מ-9 רשימות עירוניות אטרקטיביות שפונות אל המצביע הדמוקרט-ליברל התל אביבי הממוצע, מספר מופרז לחלוטין של אופציות, וקיים סיכוי סביר שלפחות שלוש מהן לא יעברו את אחוז החסימה (קצת פחות מ-2.5 אחוז מהקולות) וישרפו אלפי קולות לגוש ההתנגדות. כל קול כזה שנשרף מחזק באופן יחסי את כוחו של המחנה השני בחלוקת המנדטים, כפי שלימדו אותנו כל כך יפה במפלגת העבודה ומרצ בבחירות 2022. המשוואה אמורה להיות ברורה.
במקביל, מספר תלמידי הישיבות וחברי הגרעינים התורניים בתל אביב זינק בחמש השנים האחרונות, באדיבות המימון הממשלתי והעירוני, ואפשר להיות בטוחים שהתל אביבים החדשים האלה רשומים כבר כתושבי העיר, כולל כאלה שאולי כלל אינם גרים בה (על כתובתו של ישראל זעירא מ"ראש יהודי", המתגורר בחלל שאמור לשמש בית כנסת, רשומים שמונה אנשים בוגרים, למשל). אם במקביל לפיצול ההצבעה בגוש הדמוקרטי ושריפת הקולות הצפויה כתוצאה ממנו, יעלו אחוזי ההצבעה במעוזי הימין הדתי בעיר והגידול בכוחם של נציגיו במועצה עשוי להיות דרמטי אפילו יותר.
לא למדנו כלום? כך זה נראה, אבל במקום להתייאש ולארוז יש כמה דברים שכל מצביע עדיין יכול לעשות, ובראשם כמובן, לצאת ולהצביע בשני פתקים. הפתק לבחירת ראש העיר הרבה פחות קריטי כשארבעה מועמדי מרכז-שמאל מתחרים על התפקיד, אבל הפתק לבחירת הרשימה למועצה יכריע לאן ילכו כספי המסים העירוניים שלכם בחמש השנים הבאות, והאם ימשיכו, למשל, הכספים שלכם לממן בנדיבות גרעינים תורניים משיחיים ומיסיונריים שפועלים נגד הציבור החילוני והמסורתי בתל אביב. יותר מכך: אחוזי ההצבעה של הציבור הדמוקרטי יקבעו, בסופו של דבר, האם יכניס ראש העיר הבא לקואליציה העירונית שלו את תומכי ההפיכה המשטרית.
כדי למנוע מפלה כואבת, הרשימות כולן חייבות לצאת בבליץ תקשורתי מאוחד שיבהיר לבוחרים בעיר את הנקודה הזאת, אך בשלב זה נראה שרובן כלל לא באירוע ומתנהלות בשאננות או חוסר מודעות לסיטואציה. גם זאת לא סיבה להתייאש, כי אם יש משהו שמחאת הדמוקרטיה לימדה אותנו זה שהתארגנות אזרחית לא צריכה הכוונה מפלגתית. מספיק להפיץ בערוצי המחאה כמה כללי ברזל – רשימה של רשימות דמוקרטיות מומלצות שאינן מתנדנדות על אחוז החסימה, אסטרטגיה מאזנת של תמיכה ברשימה שאינה בראשות המועמד לראשות העיר שהצבעתם לו, עידוד הצבעה מסיבי בשכונות הרלוונטיות – כדי שיהיה לכך אימפקט בבחירות שבהן כ-6,000 קולות שווים כיסא במועצה. אפשר גם, כמובן, להדחיק את כל זה, להמשיך לישון על האף ולהתעורר המומים בנובמבר. לפחות נישן טוב בינתיים.