ומה אם היינו אומרים לכם שאין דבר כזה "גוש השינוי"?

שלוםלכם מחנה השינוי, איפה אתם לא רואים אתכם. יאיר לפיד (צילום: גטי אימג'ס)
שלוםלכם מחנה השינוי, איפה אתם לא רואים אתכם. יאיר לפיד (צילום: גטי אימג'ס)

אותה תקשורת שמכרה לנו את בני גנץ כמנהיג ואת ממשלת האחדות כהכרחית, מנסה עכשיו לשכנע אותנו שיש "גוש" ובו מתכרבלים יחדיו ליברמן ועודה, סער ומראענה, הנדל וזנדברג, וכולם עומדים לחבור איכשהו לבנט וליצור מגה-זורד של שינוי והחלפת שלטון \\ טור דעה

פעם, כך מספרים קשישי השמאל, היה נוהג המחנה להתכנס מיד אחרי הבחירות לשבועות של חשבון נפש ובמהלכן תוהה היכן תעה וטעה ומלקה את עצמו עד זוב. המנהג היפה הזה חלף מן הארץ ומעט חבל שכך, כי אם יש משהו שצריך היה לעשות בשמאל-מרכז אחרי בחירות מרץ 2020 זה קצת חשבון נפש. הקצת הזה היה מוביל מיד למסקנה הברורה שיש לנו בעיה מסוימת של בוחן מציאות. ומסקנה כזאת יכולה הייתה לחסוך מאיתנו הרבה כאבי לב וראש בסיבוב הנוכחי.

57 מנדטים של התנגדות אמורים עכשיו לשים את מבטחם בצמד הכושלים מימינה, שמעולם לא התחייבו לשום גוש ושום שינוי, שהחלו את הקריירה במשרדו של נתניהו וחלומם הגדול ביותר הוא לחזור אל חיקו. מה כבר יכול להשתבש

והרי מה עשינו? נפלנו בפח של בני פאקינג גנץ. זאת למרות שגנץ הראה לנו שזה פח, אמר לנו שזה פח והבטיח להפיל אותנו בפח יחד עם הנדל והאוזר. אנחנו הרי מתוחכמים מאוד, ולכן בחרנו להאמין לא למה שגנץ אומר ועושה, אלא למה שרצינו לדמיין שאולי יגיד ויעשה. התקשורת סייעה לנו בכך ומכרה לנו סיפור על קרב אדירים שנמשך שלושה סיבובים ונמתח על פני שנה שלמה. הסיפור האמיתי היה שגנץ בכלל לא התכוון ולא רצה להיות ראש ממשלה. הסיפור האמיתי היה שנתניהו נאשם בפלילים ואינו מסוגל לנצח, אפילו לא מול שער ריק. אלה אנחנו שלא רצינו להאמין שהשער ריק.

התקשורת הייתה גם מי שדחפה את גנץ לזרועות נתניהו ולממשלת שיתוק אסונית שמחדליה יצרו את משבר הקורונה ואלפי הרוגיו. פרשנים כמו עמית סגל, רביב דרוקר ואטילה שופמלבי הבטיחו לנו שגנץ יהיה האיש שיוציא את נתניהו מבלפור בהסכם רוטציה, ושכנעו את עצמם ורבים אחרים שבגידה מוחלטת ברצון הבוחר היא הפתרון הטוב ביותר למבוי הפוליטי הסתום. אבל גם הפיאסקו המטורלל הזה לא הספיק כדי להבהיר לנו את עומק הבעיה. עכשיו הגיעו בחירות 2021 ועימן הזייה חדשה: "מחנה השינוי".

נו ברור, אלה האנשים שיושיעו את השמאל-מרכז. נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: גיל כהן מגן\גטי אימג'ס\AFP)
נו ברור, אלה האנשים שיושיעו את השמאל-מרכז. נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: גיל כהן מגן\גטי אימג'ס\AFP)

במשך חודשים, עוד לפני הקופירייט המוצלח של כרמל שאמה הכהן עבור גדעון סער, תפרה התקשורת את הסיפור המרגש לפיו קיים מחנה נתניהו ומולו מחנה לא-נתניהו, הלוא הוא "גוש השינוי". ובגוש זה, הס פן תעיר, מנמנמים להם יחדיו אביגדור ליברמן ואיימן עודה, יאיר לפיד ואיבתיסאם מראענה, יועז הנדל ותמר זנדברג, וכולם כאיש אחד ערוכים להתחבר למגה-זורד של שינוי ולהחליף את השלטון. בעולם הפלאי בו המציאות הזו מתרחשת, לאורך קמפיין הבחירות כולו, הנדסה התקשורת את תודעת ההמון כך שיאמץ את הרעיון לפיו איש הימין הקיצוני נפתלי בנט ונסיכת הפאשיזם איילת שקד עומדים למעשה במרכז ומתנדנדים בין המחנות כלשון מאזניים.

מנקודה זו הייתה קצרה מאוד הדרך לכך שהבוקר כבר הסתערו משמאל על לפיד ודרשו ממנו להעניק לאלתר את ראשות הממשלה לנפתלי בנט, כדי למנוע אותה מנתניהו. וזה הרי דבר מדהים: 57 מנדטים של התנגדות לנתניהו אמורים עכשיו לשים את מבטחם בצמד הפוליטיקאים הכושלים מימינה, שמעולם לא התחייבו לשום גוש ושום שינוי, שהחלו את הקריירה במשרדו של נתניהו וחלומם הגדול ביותר הוא לחזור אל חיקו, כי הם בטח האנשים שיוציאו אותו מבלפור. אוקיי. רעיון מבריק ותרחיש הגיוני. מה כבר יכול להשתבש.

הסיפור שתקשורת המיינסטרים לא מעיזה לספר. בנימין נתניהו (צילום: עמנואל דונאנד\ גטי אימג'ס)
הסיפור שתקשורת המיינסטרים לא מעיזה לספר. בנימין נתניהו (צילום: עמנואל דונאנד\ גטי אימג'ס)

זה השלב שבו האדם הסביר צריך לצבוט את עצמו, לוודא שאינו חולם ולהפסיק לקחת את התקשורת ברצינות עד להודעה חדשה (אם בטעות הסתמך עליה עד כה כדי לבנות לעצמו את תמונת המציאות). וצריך גם לזכור דבר מרכזי אחד: כל תרחישי האימה והפנטזיה להרכבת הקואליציה מוגשים לכם על ידי אנשי תקשורת שמרבית תחזיותיהם עד כה התבדו והתפוצצו לכולנו בפרצוף. כמו מכונה מקולקלת הם ממשיכים לספר את סיפור ה-61, גם כשדי במבט מפוכח כדי להבין שאף מועמד אינו יכול להרכיב קואליציה סבירה.

לא, בנט לא יעמוד בראש ממשלת שמאל בתמיכת המשותפת. לא, נתניהו לא ירכיב קואליציית עבאס-סמוטריץ'. לא, גנץ לא יהיה מועמד פשרה שיגשר בין החרדים ללפיד כדי לחסל את נתניהו. הסיפור הוא לא ה-61. הסיפור הוא שאנחנו בעיצומו של משבר חוקתי מתמשך הנובע מכך שנאשם בפלילים חטף מדינה כדי להימלט ממשפט. הסיפור הוא שנתניהו לא מסוגל לנצח, אבל מתנגדיו לא מסוגלים להפסיק להפסיד. אנחנו לא "בדרך לבחירות חמישיות" – אנחנו מעמיקים אל תוך המשבר החוקתי הזה.

גם אם מישהו יצליח איכשהו להדביק איזו ממשלת קומבינה, גם אם בנט יסחוט איכשהו את ראשות הממשלה עם קומץ מנדטיו, גם אם אחד מהתרחישים הפנטסטיים יתממש בטעות – לגיטימציה רבה לא תהיה להם ופתרון אמיתי זה לא יהיה. מומלץ מאוד לא לבזבז את השבוע הקרוב על תקשורת ספקולטיבית בערוצים ובפיד. לנחש ולפנטז אתם יכולים גם לבד. לאיש אין באמת מושג איך זה יסתיים, וזה כולל גם אותי ואת הטקסט הזה, באורח פרדוקסלי. תפסיקו לקרוא אותו מיד ולכו לעשות משהו אחר.