צאו להצביע: כל האמת על אחוזי ההצבעה הנמוכים בתל אביב

את הטור הזה צריך לפתוח בחשיפה: אחוזי ההצבעה בבחירות לכנסת בתל אביב גבוהים יותר מאחוז ההצבעה הכללי בישראל. זה היה נכון בארבע מערכות הבחירות הקודמות וזה היה נכון גם בבחירות לפניהן. הבנתם נכון, זה בדיוק ההיפך ממה שמפמפמת לכם התקשורת הישראלית כבר יותר מעשור. המנטרה העיתונאית על "אחוזי הצבעה נמוכים בתל אביב" היא שקר מוחלט. 

ואלה נתוני האמת: בארבע מערכות הבחירות האחרונות עומד הפער הממוצע על כ-6.3 אחוזים לטובת העיר העברית הראשונה עם ממוצע של 75.4 אחוזי הצבעה מאז 2019. בבחירות לכנסת ה-22, שהסתיימו עם 65 מנדטים לגוש-לא-ביבי, הפער היה גדול במיוחד עם 78.8 אחוזי הצבעה בתל אביב לעומת 69.4 אחוזים בכלל המדינה. איך יכול להיות, אם כך, שתושבי העיר והארץ חיים בתודעה כוזבת לפיה התל אביבים אינם מצביעים?

תודעה כוזבת במיטבה. קלפי בבחירות (צילום: Shutterstock)

הנראטיב השקרי על אחוזי ההצבעה בתל אביב משתלט באורח מסורתי על השיח בשבועות שלפני ואחרי כל מערכת בחירות, להיט עיתונאי ממוחזר שבו הזמרים מתחלפים אבל הפזמון נשאר. כך למשל גידף העיתונאי אטילה שומפלבי, פרשן Ynet, את תושבי תל אביב אחרי בחירות 2019: "החוצפה הבלתי נתפסת של התל אביבים, בכירי המתבכיינים בישראל, לא לצאת בטרפת לקלפיות – בלתי נתפסת. דמוקרטים? פרוגרסיבים? חרתא ברתא. בכיינים מביכים. עיר של מפונקים. אחר כך תחסמו לי ת'כבישים עם ההפגנות הפתטיות שלכם. אבל לקפוץ 5 דקות לקלפי – אוי, זה קשה".

הציוץ ההיסטרי הזה, ורבים כמותו מאנשי תקשורת בכירים, מבוסס על טעות גסה שמקורה באי ידיעת החומר: הנתון על אחוזי ההצבעה שמתפרסם למחרת הבחירות אינו נתון סופי. ברוב חלקי הארץ הוא דומה לנתון הסופי, אבל בתל אביב הוא נמוך ממנו כמעט תמיד בכ-10 עד 15 אחוז. זאת עובדה שכל כתב ופרשן פוליטי צריך ואף חייב להכיר ויש לה הסבר הגיוני מאוד.

מספר בעלי זכות הבחירה בעיר עמד בבחירות הקודמות על 440 אלף איש הרשומים בפנקס הבוחרים. כ-80 אלף מתוכם חיים בחו"ל, כמעט חמישית מכלל הבוחרים בעיר, והם מעולם לא הצביעו ואין להם כל כוונה להצביע. אלה האנשים שדירותיהם החשוכות מקשטות בלילה את מגדלי הרפאים היוקרתיים, רוסים, צרפתים ואמריקאים שהתאזרחו למטרות מס, נדל"ן ונופש. אי אפשר להוציא אותם מהבית להצביע, כי הם אף פעם לא בבית.  

עובדות שהורסות את הסיפור. נתוני ההצבעה המתוקנים בתל אביב (צילום מתוך דו"ח "דפוסי הצבעה בתל אביב" של עיריית ת"א-יפו)

בניכוי אותם אזרחים, שאינם תושבי הארץ אך רשומים כמצביעים בתל אביב, מחושב אחוז ההצבעה המתוקן. עיריית תל אביב-יפו מפרסמת אותו אחרי כל מערכת בחירות, אבל העובדות הורסות סיפור טוב והתקשורת מעדיפה להתעלם מהן. ההתעלמות הזאת משמשת היטב את מהנדסי התודעה שהתנחלו באולפנים. כל ישראלי יכול להתעורר באמצע הלילה ולספר לכם שהתל אביבים האדישים, הנהנתנים, שותי הסושי ומנשנשי האספרסו, פשוט לא מצביעים. השקר הפך לאקסיומה שאין עליה כמעט עוררין.

התל אביבים, מצידם, זועקים על חבריהם בסגנון עדות אסי עזר "40 אחוז מהתל אביבים לא מצביעיםםםם!!1" ותורמים את חלקם להפצת השקר, ומשם קצרה הדרך לבזבז זמן וממון רב על קמפיינים לעידוד ההצבעה (למרבה האירוניה, עידוד ההצבעה בתל אביב יביא כנראה יותר קולות לימין, כי דווקא במעוזי הליכוד בדרום-מזרח העיר אחוזי ההצבעה באמת נמוכים במיוחד), כמו גם לתחושת נכאים במחנה ההומניסטי. התל אביבי הסביר קורא את הידיעות על אחוזי ההצבעה הנמוכים בעיר ומבין שהוא מוקף באנשים שלא אכפת להם, שמעדיפים לקחת יום חופש וללכת לים, שמשאירים אותו לבד. השקר מעצב את פני המציאות. הנדסת תודעה קלאסית.

האפקט המצטבר של כל זה הוא ייאוש. האגדה על "אחוזי ההצבעה הנמוכים בתל אביב" מספרת לבוחר התל אביבי ששכניו וחבריו בגדו בו. שב בבית, גם כך אחוזי ההצבעה נמוכים ואין לך סיכוי. הכי טוב לוותר ולהיכנע לפייק ניוז. אל תצביע אומרים לך, אין מה. העיוות הזה, שתקשורת המיינסטרים היא שותפה בכירה להפקתו, מייצר למעשה קמפיין לדיכוי הצבעה שהוא סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה.

את המעשיה היפה הזאת על התל אביבים שלא מצביעים צריך לחסל הפעם לפני שמגיע יום הבחירות. אין לה קשר למציאות שהתל אביבים מכירים, מציאות שבה הם פעילים ומודעים פוליטית יותר מהאזרח הישראלי הממוצע, מפגינים כשצריך וגם סתם כי זה כיף, מבינים את חשיבות ההצבעה ושותפים לתחושה שיש כאן קרב על עצם קיומה של הדמוקרטיה. אנחנו עדיין נצטרך לצאת מהבתים להצביע בהמונינו, לגרור בכוח לקלפי את אנשי ה"אבל אין לי למי להצביע" (מצביעים למי שיש, ככה זה בדמוקרטיה פרלמנטרית ייצוגית, ילדים) ולהאמין שאפשר לחולל כאן עוד נס פוליטי. אבל אנחנו לא אדישים. אף פעם לא היינו.