הג'וקר היא טרנסג'נדרית ובאטמן פאשיסט. באולפני וורנר מתפלצים

הג'וקר הוא הנבל האולטימטיבי: סיפור העבר שלו מטושטש, הוא אינטליגנט באופן יוצא דופן, הוא כאוטי, לא צפוי והרבה יותר חזק ממה שהוא נראה. עד היום קיבלנו כל כך הרבה גרסאות של נסיך הפשע של גות'האם סיטי: ג'ק ניקולסון מהסרט ב-1989, הג'וקר של מארק האמיל מהסדרה המצוירת (מארק האמיל גם דיבב את הדמות בסדרת משחקי "ארקהם"), הית' לדג'ר שזכה לאחר מותו באוסקר על התפקיד שלו ("האביר האפל"), ג'ארד לטו הזכור לרעה עבור רוב המעריצים, וכמובן יש את חואקין פניקס שזכה באוסקר על הופעתו.

אז אם השחקנים הטובים בעולם רוצים לשחק את סוכן הכאוס האולטימטיבי, מה הפלא שעוד אנשים רוצים ליצור סיפורים נוספים בהם הוא מופיע? יש לא מעט סרטי מעריצים כאלה, אבל בדרך כלל הם נשארים במעמקי יוטיוב, רובם בצדק – הם פשוט לא טובים. אבל סרט אחד הצליח בכל זאת לצאת החוצה ולקבל קצת תהילה, גם אם לזמן קצוב מאד. הסרט הזה נקרא "The People's Joker" (תרגום חופשי: "הג'וקר של העם" או "הג'וקר העממי") ומדובר בגרסה שלא נראתה בעבר: הפעם הג'וקר הוא אישה טרנסג'נדרית והסרט הוא בעצם סיפור יציאה מהארון, רק עם איפור אפילו יותר קיצוני.

ורה דרו היא במאית טרנסג'נדרית שמוכרת יותר בשל עבודותיה כעורכת, כולל "מי זאת אמריקה?" של סשה ברון כהן, סדרה מוקומנטרית בה ברון כהן מגלם מספר רב של דמויות ומנסה לחשוף את הפנים האמיתיות של הפטריוטיזם האמריקאי (דרו גם הייתה מועמדת לאמי על העבודה שלה בתוכנית). גם הסרט החדש שלה הוא סאטירה חברתית חדה, שממציאה מחדש את הג'וקר (הדמות שלה כאן מאופיינת ויזואלית בתור סוג של הכלאה בין הג'וקר להארלי קווין) כלוחמת אנרכיסטית נגד באטמן, המוצג כאן כסוג של פאשיסט דכאני, אפור ומשעמם.

הסרט, שהוקרן פעם אחת בפסטיבל טורונטו לקולנוע (TIFF) לפי שמכתבי התביעה הגיעו, נראה בו זמנית כמו סרט קומיקס דל תקציב וגם כמו תוכנית מערכונים ב-Adult Swim (וזה לא צירוף מקרים: דרו עבדה כעורכת גם בתוכניות מערכונים כמו "Comedy Bang Bang" ו-"I Think You Should Leave" של נטפליקס, וזה גם מסביר איך היא הצליחה להביא לסרט שלה כוכבי אורח כמו בוב אודנקירק).

במהלך ראיון עם המגזין The Collider, קצת לפני הבלאגן בפסטיבל, ישבה ורה דרו עם שיער צבוע בירוק וחולצה סגולה (בהתאם לדמות) וסיפרה על איך היא הגיעה לרעיון על סרט פארודיה על ג'וקרית טרנסג'נדרית. כאשר המראיינת שואלת את השאלה הצפויה: "איך חשבת על הרעיון?" ענתה לה שגיבורי על בכלל ובאטמן והג'וקר בפרט הם היום במעמד של מיתוס מודרני. זאת תזה נפוצה כיום לגבי גיבורי/נבלי על, ואכן, באטמן והג'וקר הם הרבה יותר סמלים מאשר דמויות – אבל הבעיה היא שלעומת מיתוסים כמו אלו על הרקולס או על גילגמש, זכויות היוצרים שלהם עדיין נמצאות חזק בידיים של אולפני WB.

הסרט עצמו, כצפוי, לא קיבל את האישור של האולפנים ולמען האמת, לפי מה שדרו מספרת, לא נראה שהיא בכלל כיוונה לשם, הרי כל קמפיין הפרסום של הסרט התמקד בכך שמדובר בסרט "לא חוקי". המרכאות הן שם בגלל שדרו גם טוענת שלפי חוקי זכויות היוצרים בארצות הברית, הסרט שלה הוא חוקי היות והוא נופל בהגדרה של "פרודיה", כך שהתווית "לא חוקי" הייתה בסך הכל טריק פרסומי. אבל מהר מאד הסתבר שהיא טעתה, ולפי סוללת עורכי הדין הקשוחה של WB, הסרט שלה היה לא חוקי – בלי מרכאות.

סרטי מעריצים הם לא דבר חדש, קיימים כאלה כמעט לכל פרנצ'ייז גדול, אבל ברוב המקרים האולפנים הגדולים מניחים להפקות האלו, שלרוב נשארות נישתיות. המקרה המוכר האחרון היה בשנת 2015, אז CBS תבעו את ההפקה של סרט מעריצים קצר של "סטאר טרק". אחרי שנתיים הצדדים הגיעו להסדר והוסכם כי פרטים מסויימים בסרט המעריצים ישתנו, כך שהסוף של הסיפור לא חייב להיות רע – אבל השאלות שעולות מהמקרה של "הג'וקר של העם" הן שאלות מהותיות יותר. לטענת דרו היא בסך הכל עשתה שימוש הוגן בדמויות של WB ולפי הטריילר (הדרך היחידה לראות כרגע ולו כמה רגעים מהסרט), רואים בבירור שהיוצרת כיוונה עמוק למחוזות הפרודיים. מצד שני, אי אפשר להתעלם גם מהנסיון שלה לתת לדמויות גוון יותר אנושי מהמקובל בז'אנר. האם זה – או אולי המיסגור של הבאטמן ושל הממסד שהוא מייצג, כנבל – זה מה שסיבך אותה?

סרטי מעריצים הם מחוות. הם דרך של הקהל לתקשר עם החברות הגדולות ולהגיד להם "היי, תראו, אנחנו אוהבים את מה שאתם עושים, הנה, משהו קטן בחזרה", גם אם המשהו הזה גם מעביר ביקורת על היצירה המקורית. גם אם ורה דרו מזדהה (לפחות בהקשר של הסרט הזה) יותר עם הג'וקר והופכת את באטמן לנבל, עדיין אין ספק שהסרט כולו נעשה מתוך אהבה גדולה (ובקיאות) במיתוס של באטמן. הם גם הדרך של יוצרים-מעריצים לתת משהו למעריצים אחרים, משהו שהם בחיים לא יוכלו לקבל בסרט באטמן מיינסטרימי. אבל מבחינת WB, היחסים הנאותים היחידים בין מעריצים לאולפנים הם יחסים בהם אנחנו משלמים להם כסף כדי לבלוע עוד תוכן?

כרגע, הסוף של הסאגה הזאת נשמע קצת עגום. אבל ורה דרו יכולה לרשום לעצמה כבר עכשיו ניצחון קטן. בסופו של דבר היא באמת הפיקה בסוף סרט לא חוקי שהגיע לפסטיבל בינלאומי ונקלעה לסקנדל תקשורתי, שלא לדבר על אינספור מעריצים שמביעים עכשיו עניין ותמיכה בסרט. בתכלס, מה יותר ג'וקר מזה?