ג'יימס ספיידר משחק פושע מבריק – אבל לא מוכן לחיות בפחד מהטרור
כוכב "הרשימה השחורה" בילה את ארבע העונות האחרונות בעורו של הפושע רדינגטון. באופן מפתיע, זה רק גרם לו לכבד יותר את שלטון החוק - וגם להתעמק יותר בפוליטיקה העולמית. ריאיון
הקריירה של ג'יימס ספיידר מרשימה ומגוונת וכוללת אינספור סרטים בשלל ז'אנרים ובשיתוף גדולי הבמאים. "יפה בוורוד" של ג'ון יוז, "וול סטריט" של אוליבר סטון, "סקס, שקרים ווידיאוטייפ" של סטיבן סודרברג, "זאב" של מייק ניקולס, "סטארגייט" של רולנד אמריך, "קראש" של דיוויד קרוננברג, "מזכירה" של סטיבן שיינברג ו"לינקולן" של סטיבן ספילברג: דרמות, קומדיות, מותחנים ומדע בדיוני – ספיידר עשה הכל. הוא אפילו נתן את קולו לרובוט הנבל בסרט גיבורי העל של מארוול "הנוקמים: עידן אולטרון". אבל עכשיו, כשהוא כבר בן 57, ספיידר מרגיש שהוא הגיע לנחלה, ובעיקר למנוחה, דווקא בתוך תעשיית הטלוויזיה האמריקאית. בארבע השנים האחרונות הוא עושה זאת בתור רד רדינגטון, הדמות הראשית בסדרה "הרשימה השחורה" (שהעונה החמישית שלה עלתה בשבוע האחרון ב־yes ובסלקום TV) שנהייתה לו לבית חם – קרוב לבית האמיתי שלו בניו יורק, שאליו חזר אחרי שנות גלות בהוליווד.
>> הסדרות האמריקאיות הגדולות בכל הזמנים
“יש לי קולגות מאוד חכמים שתמיד חושבים על משהו להשקיע בו לעתיד", הוא מספר, “הם חוסכים כסף, חלקם קונים נדל"ן, או משקיעים בכל מיני כיוונים, אבל אצלי זה לא עובד ככה. אני לא טוב בתכנון, אני אף פעם לא מסתכל קדימה, אני לא טוב עם כסף. לא השקעתי בשום דבר, אני פשוט אעבוד עד יום מותי. אני ממש לא וורקוהוליק. למעשה אני די עצלן. יש לי מוסר עבודה נורא בכל הנוגע ללקחת פרויקטים, אבל כשזה קורה הכל משתנה, כי אני מרגיש שזו בושה לא לתת את המקסימום בהתחשב בנסיבות. בכל מקרה הייתי שמח שאיזה דוד עשיר שלא הכרתי מעולם יצוץ פתאום בחיי ויציע לי את המפתחות לממלכתו".
זה משפיע על השיקולים בבחירה של תפקידים? בשנים האחרונות אתה כמעט שומר בלעדיות לדמות של רדינגטון.
"לפעמים לקחתי על עצמי עבודה כי היא פשוט שילמה את החשבונות וניסיתי לעשות את המיטב, אבל עדיף שזה לא יקרה בסדרה. אם כבר אז עדיף שזה יקרה בקולנוע כי ההפקה מסתיימת אחרי כמה חודשים. בטלוויזיה זה יכול לקחת שנים, ואז זו טעות נוראה. למזלי הסדרות שהייתי שותף להן שמרו על רמת העניין שלי לאורך זמן. מצאתי ברדינגטון צדדים מצחיקים וגם דרמטיים וזה השאיר אותי מאותגר".
“הרשימה השחורה" מבית רשת NBC האמריקאית עלתה לשידור ב־2013 ומיד ערכה לצופים היכרות עם ריימונד “רד" רדינגטון בגילומו של ספיידר – פושע בינלאומי שאחרי עשורים של פעילות מתחת לרדאר של שירותי הביון האמריקאיים מתייצב לפתע במטה ה־FBI עם הצעה שקשה לסרב לה – מיפוי ויירוט של המבוקשים הגדולים ביותר ברשימה של הרשויות. רשימה שחורה, לצורך העניין. בתמורה הוא מבקש חסינות וכן דורש לעבוד בלעדית עם הסוכנת אליזבת קין (מייגן בון), פרופיילרית בתחילת דרכה. נסיבות הבחירה המוזרה הזאת מתבררת בהמשך כנובעת מקשר משפחתי בין השניים. במשך העונות השניים חולקים יחסי אב ובת, או חניבעל לקטר וקלריס סטרלינג אם תרצו, במצוד אחר הנבלים המסוכנים ביותר בעולם.
רדינגטון וקין עובדים עם צוות של סוכנים המהלל את הגיוון האתני והמגדרי (כולל בתוכו לבנים, שחורים, מוסלמים וגם סוכנת מוסד לשעבר ממוצא אירני), אבל הדמות של ספיידר היא זו שמניעה כל פרק ופרק המוקדש לסיכול ממוקד של פושע ברשימה, וגם את העלילה הכללית. "אסור להרגיש נוח יותר מדי עם הסדרה שלנו. היא כולה נשענת על הדמות של רד והוא טיפוס שלא כדאי להיות שאנן לגביו", מזהיר השחקן שמבטיח הפתעות בעונה הקרובה.
לשירותי ביטחון יש נטייה לתלות את הצלחותיהם בחיסול של ראשי ארגוני פשע ומנהיגי טרור, והסדרה מבוססת על השאיפה הזאת – לכרות את ראש הנחש. אלא שהמציאות, במיוחד בעידן דאע"ש, מורכבת ודי מפריכה את ההנחה הזאת. חיסלת דמות מפתח אחת, אחרים יבואו במקומה. ספיידר מבהיר שגם אם הרדיפה האישית מניעה את עלילת “הרשימה השחורה", אין לראות בה שיקוף למה שנעשה במציאות בשטח. הוא קובע שמראש לא הייתה כוונה כזאת.
“אני לא חושב שיש יותר מדי נקודות השקה בין הסדרה שלנו למציאות. העולם היום כל כך מורכב שניסיון לגבש סדרת טלוויזיה שתהיה מבדרת ובה בעת גם שיקוף של המציאות נדון לכישלון".
ובכל זאת רבים בעולם חיים בתחושת פחד בצל איום הטרור וארגוני פשע שונים שפועלים במחשכים. זוהי אווירה שקושרת בין הסדרה לאנשים אמיתיים בכל העולם. אתה לא שותף להרגשה הזאת?
“יש מדינות שפועלות מתוך פרנויה אבל הן מאוד קיצוניות ומבודדות וזה מאוד עצוב. אני בכל אופן לא חי את חיי תחת פחד, תחושת רדיפה או חוסר ביטחון. מעולם לא חייתי כך ולעולם לא אחיה כך בעתיד. ייתכן שההיבט שהכי קוסם לקהל בדמות שלי, הוא שהוא בא מעולם מאוד מסוכן, הוא תמיד תחת איום, והוא חי את חייו כשהוא מעריך שבכל רגע שהם עוברים בפינת רחוב הם עלולים להיגמר. הוא מוכן לזה. אני לא מרגיש כך באופן אישי. אני חי בניו יורק שהיא מטרה לטרוריסטים, אבל אני לא מוכן לחיות כך את חיי. החלק הטוב בחברה ובתרבות לא חי כך".
כדי לאשש את משנתו ספיידר שולף במפתיע את רצח יצחק רבין – סמל לאומץ ושאיפה לשנות דברים מול האיומים עליו. “האם זו טעות מבחינתו של מנהיג דגול שאינו חסר ביטחון ומסרב להיכנע לפחד, כשהוא הולך לנאום מול קהל רב במהלך הפגנה למען השלום ואז נרצח במגרש החניה הסמוך? האם היה עליו להיות פרנואיד, האם הוא היה צריך לחשוש יותר? אני לא יודע לענות על זה, כי מלכתחילה לא היה לו שום סיכוי ליישם את הרעיונות שהוא נלחם עליהם אם הפחד היה מה שמניע אותו", הוא מסביר. “ואלו בממשלה שכן פועלים לפי הפחדים שלהם, האם הם מצליחים להגיע להישגים כלשהם שאני יכול להזדהות איתם? ממש לא. אבל איך אני יכול להשפיע על כך ולשנות את זה? רק לחיות את חיי בלי להיות מונע על ידי פחד. זה בא לידי ביטוי בכל דבר שאתה עושה. אני לא חי בתחושת רדיפה ואני מרגיש נורא על אלה שכן".
ספיידר דוחה מעליו את הפרנויה, אך מצד שני מודה שבניגוד לרדינגטון הוא כן חושש מרשויות החוק ומשתדל לא לאתגר אותן בחיים האמיתיים. “אני מאוד מאמין בשלטון החוק, זה מה שמאפשר לחברה להתקיים", הוא מצהיר ומיד מסייג. “אני מודה שכן יוצא לי לפעמים לעבור על החוק, ויותר מכך לשבור את הכללים. יש לי בעיה אמיתית עם כללים. אני חושב שיש הבדל גדול. כל אדם צריך להתמודד עם כללים קטנים, אפילו בבית שלו, בעבודה או בבית הספר. אין לי ספק שכללים נועדו להיות מופרים. מצד שני הכתבתי כללים לאורך שנים, בעיקר לשלושת בניי. כשמדובר בחוקים אני מכבד את הסמכות, ואין לי שום כוונה לבלות ולו יום אחד בכלא. אני יכול להתווכח על טוב ורע אבל לא על מה חוקי. גילמתי בחיי די והותר דמויות של עורכי דין כדי לדעת זאת".
"הרשימה השחורה", yes Action , ימי שלישי 22:00 וכן ב־yes VOD, סלקום TV