"ג'ייסון בורן": סוחף למרות התסריט הממוחזר

"ג'ייסון בורן מתחמק מפקיד CIA חסר רחמים ומסוכניו המשתייכים לתוכנית התנקשות חדשה, בעודו מחפש אחר מקורות חייו כרוצח מאומן". התקציר הזה, שמופיע באתר IMDb תחת "זהות אבודה", השלישי בסדרת סרטי ג'ייסון בורן משנת 2007, מתאים במדויק לסרט החדש. למען האמת הוא התאים גם לסרט השני בסדרה. בתום מה שנראה כטרילוגיה, מאט דיימון הכריז שלא יחזור לסרט נוסף כי "רכבנו על הסוס הכי רחוק שיכולנו". לכן קיבלנו סרט צדדי עם ג'רמי רנר.

אבל הנה מאט חוזר לרכוב, והסוס אוטומטי. מהומות מחאה ביוון, הדלפות נוסח סנודן, העין הכל רואה של מדיה חברתית נוסח פייסבוק, תליית האשמה במוסלמים – הסרט מנסה לארגן לעצמו רלוונטיות פוליטית ולהיות הכי עכשווי שאפשר.

אלא שהתסריט הממוחזר – שלא נכתב על ידי טוני גילרוי, התסריטאי של כל סרטי בורן הקודמים, אלא על ידי הבמאי פול גרינגראס (שזה סרטו השלישי בסדרה) ועורך הסרט כריסטופר רוס – נראה יותר מתמיד כמו חבל כביסה לתלות עליו סצנות אקשן. גרינגראס עדיין יודע איך לעשות את זה, ויש בסרט כמה מופעים סוחפים, אבל חלקם מדדים על כרעי תרנגולת.

המרדף האחרון, למשל, יוצא מנקודת הנחה בלתי קבילה שמתנקש בעל כישורים עילאיים (ונסן קאסל) שרוצה להיעלם מעל פני האדמה יגנוב דווקא את כלי הרכב שימשוך הכי הרבה תשומת לב ויגרור את כל משטרת לאס וגאס לרדוף אחריו. בעוד סצנות הפעולה המדוקדקות והמלהיבות ב"זהות אבודה" נראו הכי ריאליסטיות שאפשר, האקשן הפעם ניחן בהיגיון של סרטי "מהיר ועצבני". לא שיש בזה משהו רע.