"גשר המרגלים": טום הנקס באחד מתפקידיו הטובים ביותר

סצנת השיא של "גשר המרגלים" מתרחשת על גשר בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית בימי המלחמה הקרה, זמן לא רב אחרי הקמת החומה שחצתה את ברלין ואת העולם לשניים. זו סצנה מעולה שעובדת בכמה רבדים, והבסיס הרגשי שלה הוא הקשר שנוצר בין שני אנשים משני צדי המתרס בגילומם של שני שחקנים גדולים.

טום הנקס בעל שני האוסקרים הוא הסחורה הידועה, והוא עושה כאן את מה שהוא עושה הכי טוב. הוא מגלם את דמותו האמיתית של ג'יימס דונובן, עורך דין המתמחה ביישוב תביעות ביטוח, שמוטל עליו לשמש כסנגורו של מרגל סובייטי שנלכד על ידי ה־FBI. זה אמור להיות מין משפט ראווה שנועד להראות לאויב שמעבר למסך הברזל שאמריקה הוגנת יותר, אבל אף אחד לא מתכוון לזה ברצינות חוץ מאשר דונובן עצמו, שמייצג את אמריקה כמו שהיא צריכה להיות וכמו שהיא טוענת שהיא. מאוחר יותר, כשהסובייטים לוכדים טייס ריגול אמריקאי ומציעים חילופי שבויים, דונובן מגויס לתווך במשא ומתן. הנקס, מצויד בחיוך קטן, מבצע כאן את אחד מתפקידיו הטובים ביותר, כאדם מן היישוב שנגרר לתוך צומת היסטורי וצריך לגייס את כל תושייתו כדי למצוא את דרכו בין הכוחות הדורסניים משני הצדדים, בלי לאבד את ההומניזם שלו. הנקס כבר הושווה בעבר לג'יימס סטיוארט – בעיקר לדמות "האמריקאי הטוב" שעיצב בסרטים של פרנק קפרה. ב"גשר המרגלים" אפשר ממש לראות את סטיוארט מביט עליו מלמעלה ומאשר את מה שהוא רואה.

אבל התגלית האמיתית פה הוא מארק ריילנס. הוא אמנם שחקן תיאטרון נערץ עם שלושה פרסי טוני שאף נראה פה ושם על המסך (לאחרונה כתומאס קרומוול בסדרה "וולף הול"), אבל זהו ביקורו הראשון בסרט הוליוודי בקליבר גבוה. הופעתו הממולחת, השקטה וצופנת הסוד בתפקיד המרגל הסובייטי רודולף אייבל ככל הנראה תביא לו מועמדות לאוסקר, והדינמיקה המאופקת שנוצרת בינו לבין הנקס, כשני אנשים שלומדים להעריך ולסמפט זה את זה, היא הקלף המנצח של הסרט.

התסריט של מאט צ'רמן, שעבר מקצה שיפורים בידי האחים כהן, מציע בסיס איתן לדרמת מתח פיקחית על אש קטנה, שמפיקה הומור שנון מהסיטואציות האבסורדיות של המלחמה הקרה, כששני הצדדים (בעצם שלושה) עושים שרירים ומנסים לעבוד זה על זה. סטיבן ספילברג וצלמו הקבוע יאנוש קמינסקי תומכים בתמונה האירונית הזאת בקומפוזיציות מאוזנות ובצילום העולמות משני צדי החומה באותם גוונים כחלחלים אפורים. סצנה המייצגת את נקודת מבטו של דונובן המביט על העולם מתוך רכבת נוסעת, חוזרת בווריאציה במזרח ברלין ובברוקלין, וצופים שונים יפענחו אותה בהתאם לתפיסת עולמם הפוליטית (ובהתאם למה שהם חושבים על ספילברג).

השורה התחתונה: דרמת מתח מדויקת וטובה בסגנון של פעם