דב חנין וברק הימן מחזירים את הניצוץ לשמאל ומרגשים אפילו ימנים

זה שבעה שבועות ש"החבר דב", הסרט התיעודי מעורר ההשראה שהקדיש ברק הימן לדב חנין, מוקרן ברחבי הארץ, והוא רק הולך וצובר תאוצה. אולי עוד מוקדם להכריז עליו כסרט קאלט, וקשה לחזות אם יהיו לו חיים ארוכים מעבר לסבב הנוכחי, אבל הסימנים מעידים שהוא תופס את הקהל בצורה יוצאת דופן. הימן וחנין, במיטב המסורת של חבר הכנסת לשעבר, נוסעים למפגשים עם קהל בשדרות, רהט, תל אביב, אום אל פחם, ראש פינה ונצרת ושומעים תגובות נרגשות גם מאנשים שמזדהים כמצביעי הבית היהודי, חלקם אף מסכימים להצטלם לסרטונים שהימן מעלה לפייסבוק.

במשך חמש שנים נצמדו הימן והבמאי השותף אורי לוי אל חבר הכנסת שנסע לעודד מפגינים בגבעת עמל שאיבדו את בתיהם, מפגינים בדואים באום אל חיראן שגורשו מכפרם ופועלים בערד שסגרו להם את המפעל, ואחר כך נשא את דברם בכנסת וניסה לעצור מחטפים של ועדת הכספים.

כגבר יהודי ואשכנזי (ונכד לסבא חב"דניק) שהצטרף למפלגה קומוניסטית עם רוב ערבי, חנין הכניס את עצמו לסיטואציה הקלאסית של התלוש – גיבור מוכר בספרות היהודית – ועם זאת נדמה שאין מחובר ממנו, משום שהוא אינו מרוכז בקידום עצמו אלא מקדיש את כל כולו לרווחת האחרים. פה ושם הוא גם מצליח להעביר חוקים חשובים שפוליטיקאים אחרים ששים לקחת עליהם קרדיט (והמצלמה נמצאת שם כדי לתפוס את הרגעים האלה). הימן שאל עבורנו את השאלות שאנחנו רוצים לשאול וערך את הסרט (עם העורכת נילי פלר) באופן שעונה דווקא על שאלות אחרות, ואולי בזה סוד קסמו שתופס את הקהל הקרנה אחרי הקרנה.

אחד נגד 199. חנין בכנסת (מתוך "החבר דב")

בבוקר שבו נפגשתי איתם לשיחה התרוצץ חנין בין ארבעה בתי קפה ברדיוס של כ־100 מטר בצפון הישן של תל אביב, בהם קבע פגישות עם אנשים שונים. אני הייתי הפגישה השלישית בטרם המשיך הלאה.

למה הסכמת להצטלם לסרט?
חנין: "זו שאלה לא טריוויאלית. מבחינת אופיי אני אדם פרטי והיה לי קשה עם הליווי הקולנועי הצמוד של ברק וחברים. קיבלתי את ההחלטה כי השתכנעתי שסרט יכול להעביר מסר, ובדיעבד אני אפילו מבין את זה יותר. אני מופתע מאוד ממה שקורה עם הסרט. אני אדם קצת רגשן – מרגיש שהחיים מרגשים לטוב ולרע – אבל לא הערכתי שכל כך הרבה אנשים יתרגשו מסרט דוקומנטרי. בשדרות אנשים ישבו על המדרגות".

הימן: "הרגשנות הזאת היא אנטי תזה למה שאנשים אמרו לי כשהתחלתי לעבוד. 'מה אתה עושה סרט על דב? הוא עצור, אין דרמות, אין רגש'. אבל הבן אדם הוא פצצת רגש מהלכת. בהתחלה הוא אמר לי: 'אני מכיר את הסרטים שלך ושל אחיך (תומר), הדרמות המשפחתיות וההוריות. תחשוב טוב אם אתה רוצה את הסרט הזה".

"בהקרנה ברעננה ישב אדם חובש כיפה ואמר 'אני נכנסתי בטעות. כשאני רואה בטלוויזיה אנשי שמאל אני מכבה אותה מייד'. הוא אמר דברים כל כך חמים שאני מתקשה לחזור עליהם"

מה סיכמת עם ברק?
חנין: "זה לגמרי סרט של ברק שהחליט מה הוא רוצה שיהיה בו. אני נתקל באנשים שיש להם טענות ברמה הפוליטית. פעילי סביבה בכנרת שאלו איפה כל המאבקים הסביבתיים. הם כעסו. ברמה הציבורית והפוליטית אני מזדהה איתם, כי אני יודע שיש מאות שעות של דברים חשובים מאוד ומרגשים שברק לא הכניס. אמרתי לו תפנה לגוף שידור ותגיד שיש לך סדרה של 500 פרקים'. אני אומר את זה גם עכשיו, בלי חיוך. למי ששואל איפה המאבקים בתל אביב אני אומר תלחצו על ברק, אולי יעשה את 'החבר דב מכה שנית'".

מדוע המשפחה שלך לא בסרט?
חנין: "יש לי מזל שיש לי משפחה אוהבת ונפלאה. אף אחד מהם לא החליט על קריירה ציבורית. הם אנשים עצמאיים והיה לי חשוב לא לקחת אותם בכוח, לא במישרין ולא בעקיפין. אמרתי לברק 'לא תהיה משפחה בסרט'. בניגוד לתדמיתו החייכנית, הוא אדם עקשן. הוא נלחם חמש שנים ולדעתי היה בטוח שינצח".

הימן: "הייתי שחצן והייתי משוכנע שאצליח לשכנע אותו להכניס את המשפחה. ניסיתי מניפולציות – אמרתי לו שאין לי איפה לעשות את ליל הסדר כי המשפחה שלי בחו"ל ואולי אני יכול להיות איתם. הוא לא האמין לי. ניסיתי לשכנע אותו לבוא עם מצלמה אליו הביתה. לא הצלחתי והפסקתי לנסות כי הבנתי שהוא עקשן לא פחות ממני ושזה לא באמת חשוב לסרט. הסיפור הוא איך הוא נלחם למען אנשים שלא יצביעו לו ואיך הוא נלחם בתחנות הרוח של ועדת הכספים, ולמה המלחמות האלה לא תמיד מצליחות, אבל אני לא רוצה להעמיד פנים שזה מה שחשבתי מהתחלה".

עקשן רציני. חנין ברכבת (מתוך "החבר דב")

אילו דברים עולים במפגשים עם הצופים?
חנין: "בהקרנה ברעננה ישב אדם חובש כיפה ואמר 'אני נכנסתי בטעות. באתי לסרט אחר ואמרו לי אין כרטיסים. כשאני רואה בטלוויזיה אנשי שמאל אני מכבה אותה מייד'. הוא אמר דברים כל כך חמים שאני מתקשה לחזור עליהם, 'אני נפעם ממה שראיתי, חושב על דברים אחרת'. יש במדיה הקולנועית יכולת להגיע לאנשים ברובד משמעותי ועמוק".

הימן: "אנשים יוצאים בגילויי לב שהם מרגישים כמו יתומים. מישהי יכולה להגיד 'בעלי יושב לידי אבל אני יכולה להגיד לך שאני מאוהבת בך לגמרי'. לדב יש יכולת פנומנלית לשלוח אנשים הביתה עם מסר לא רק אופטימי אלא גם אקטיבי. המהות שלו היא להעביר אנשים ממצב של פאסיביות לאקטיביות. אתמול אחרי ההקרנה בלב השתרך תור של אנשים שקנו את הספר שלו ושל דני פילק 'מה לעשות עכשיו'. חברה שלי עמדה בתור ושאלה 'איך אפשר לנהל שיחה בעידן הפייק ניוז?', התשובה שלו הייתה: 'העובדות לא מעניינות, מה שחשוב הוא הרגש. צריך לבוא לאנשים מהמקום הרגשי'. לא עשיתי סרט תחקיר שעל כל עמדה וטענה צריך להביא עמדה שמפריכה או מאששת אותה. רציתי לגרום לאנשים להתאהב בדב ועל בסיס ההתאהבות לפתוח את הלב והראש לרעיונות שבשבילי הם הכי טריוויאליים ונכונים ושעבור רוב האנשים נחשבים לקיצוניים".

לא מאמי לאומי

באחת הסצנות בסרט דב חנין נוסע במכוניתו ומקשיב ל"Money" של פינק פלויד. הימן מספר שקיבל אישור מיוחד להשתמש בשיר. "ידעתי שרוג'ר ווטרס יתבע אותי אם אשתמש בשיר ללא אישור. הגעתי למנהל שלו דרך גדעון לוי, והוא ביקש שאשלח לו את הסרט. אחרי שלוש שעות קיבלתי מרוג'ר ווטרס מייל קצר ומרגש: 'I love it, I love it, I love it. Of course you can use it'. דב מצליח לדבר עם מתנחלים ממכינה קדם צבאית, וגם לרגש את גדול תומכי ה־BDS".

אנשים נוספים שקשה היה לדמיין אותם מתגייסים למען דב חנין משתתפים בטריילר של הסרט.
"יונתן גורפינקל אמר לי 'יש לי רעיון מטורף – לך תראיין פוליטיקאים בכירים, כמה שיותר מהימין, ותגרום להם לדבר על דב בלי להגיד את השם דב. אני אערוך מזה משהו שבדקה הראשונה אף אחד לא ידע במי מדובר. זה יסקרן אנשים'. חזרתי אליו עם צילומים של 22 פוליטיקאים – מירי רגב, גלעד ארדן, איילת שקד, סמוטריץ', דרעי, רובי ריבלין וגם אנשי שמאל, מדברים עליו בלהט. אמרתי להם שאת הטריילר יראו יותר אנשים מאשר את הסרט. הם הסכימו כי אוהבים את דב. זה מה שהופך אותו לאישיות חריגה, וזה שהוא פרש עזר להם להירתם לטובת העניין. בדף הפייסבוק של לב נרשמו 89 אלף צפיות בטריילר".

הצליחו עם רוג'ר ווטרס. הימן וחנין (צילום: איליה מלניקוב)

הסרט הוא מחווה גורפת של אהבה לאיש, אך נשמעים בו גם קולות ביקורתיים. בוועידה של מועצת חד"ש שנערכה ב־2015 היו שדרשו שדב חנין יוותר על מקומו במפלגה. הימן המופתע פנה לפעילים פוליטיים בניסיון להבין מדוע הם נגדו. הנא עמורי מאשימה את חנין בהתחנפות לחברה היהודית בישראל, ואורלי נוי אומרת שגבר אשכנזי לא יכול להוביל את המאבק לאזרחות מלאה מפני שהוא נהנה מהפריבילגיה שהחברה הישראלית הגזענית סיפקה לו.
"היה חשוב לי להביא את הביקורת מהצד הפחות צפוי", אומר הימן. "לא עשיתי סרט על מאמי לאומי, מישהו כמו שלמה ארצי או עומר אדם. עשיתי סרט על אדם שרוב היהודים שחיים בישראל חושבים שהוא מסוכן ולא לגיטימי כי העמדות שלו מאוד שמאליות. אם מתוך אהבתי והערכתי אליו אני גורם לכמות גדולה של אנשים להתייחס באופן חם וחיובי לעמדות שלו, עשיתי מעשה חשוב וטוב, ואני גאה בו".

"הסרט מתחיל בטענה של אנשים שאני מתחנף לערבים, ובאמצע יש טענה שאני מתחנף ליהודים. אני חושב שאני לא מתחנף לאף אחד"

והוא באמת נוסע בתחבורה ציבורית?
היימן: "הוא שיגע אותי. להקרנה בשדרות הגענו ברכבת. משם רציתי לקחת מונית אבל הוא התעקש על אוטובוס. אני רוצה לספר לך על הדבר שהשפיע עליי יותר מכל במפגש עם דב. ב־2015 צילמנו את ההפגנות בבילעין וראיינו את דב בצד. אמרתי לו: 'אתה לא מאחל לילדים שלך שיעופו מהמקום הדפוק הזה למקום שאין בו גזענות ואפליה?'. הוא הסתכל עליי מזועזע ואמר: 'קודם כל שיעשו מה שהם רוצים, אבל ברור שזה לא מה שאני מאחל להם. לעשות פעולות כדי להפוך את המקום ליותר טוב ויותר צודק זה טעם החיים ותמצית החיים. זה לא רק מחויבות מוסרית כבני אדם, אלא גם מה שמביא אנרגיה ומספק אושר".

אם כך מדוע השמאל מאבד את הציבור?
חנין: "בשמאל יש שתי טעויות – יש אנשים שמרגישים שהחברה בורחת להם ימינה ולא רוצים לאבד קשר עם החברה, לכן הם מאבדים קשר עם הערכים והעמדות שלהם. זה השמאל שמתמרכז. אבל אם אין לך עמדות אין סיבה שתהיה בזירה הציבורית. ויש גם תגובה הפוכה, של אנשים שמתבצרים בעמדות ובונים לעצמם חומות גבוהות. אני לא מקבל את זה. כשיש לך עמדות זו רק נקודת התחלה של המעשה הפוליטי, שעיקרו הוא המאמץ לדבר עם אנשים. הסרט מתחיל בטענה של אנשים שאני מתחנף לערבים, ובאמצע יש טענה שאני מתחנף ליהודים. אני חושב שאני לא מתחנף לאף אחד, אבל נכון שאני עושה מאמץ לדבר עם אנשים ולא להטיף להם. אני לא מייד מתחיל לצעוק על אנשי ימין ולהסביר להם כמה הם טועים ולא שווים. אם לא אדבר עם אנשי ימין, את מי אני אשכנע? אני מנסה להבין את הקשיים והפחדים שלהם ולהתקדם איתם מהמקום שבו הם נמצאים".

מתעקש על תחבורה ציבורית. חנין (מתוך "החבר דב")

הימן: "אחד הרגעים שהיו הכי קשים לצלם זאת הדוברת בהפגנה בגבעת עמל שצועקת 'מה אנחנו ערבים?'. דב עובד עם האנשים האלה אף שלעולם לא יצביעו לו. בהקרנה מוקדמת בלב באה קבוצה מגבעת עמל. הדבר הראשון שאמרו לנו זה 'וואו, מה זה הטירוף הזה באום אל חיראן. מה שעושים להם זה מה שעשו לנו'. הסרט הצליח לגרום להם לחיבור פוליטי עם אנשים שהם נגדם כביכול. לו דב היה נותן להם בראש 'אתם גזענים', זה היה מזיז אותם ימינה ולא מקרב אותם לעמדות שלו".

חנין: "אני הולך להיאבק לצד אנשים שנפגעים מעוול. העוול הוא המטרה, לא אמצעי בדרך למטרה אחרת. המטרה של מי שנמצא בזירה הפוליטית היא להקטין את הסבל בעולם. יש סוגים של סבל שהם מיותרים – הם קשורים להסדרים דפוקים, למנגנוני כוח מתפרעים. אנחנו חיים במקום מאוד לא מתוקן, יש המון סוגים של אי צדק. הקסם הגדול בלהיות בכנסת הוא שיש לך כלי אופרטיבי לשנות אותו, ויש לנו המון עבודה".

ומה עם הפילוג בתוך השמאל עצמו?
חנין: "הבעיה הכי בולטת היא שאנחנו מסכימים על 95 אחוז ועל חמישה אחוז אנחנו לא מסכימים, אבל את כל האנרגיות אנחנו מקדישים לחמשת האחוזים האלה. הפלורליזם של השמאל הוא לא מכשלה שצריך להתגבר עליה. אני אוהב את השונות, אבל צריך לדעת ליצור אחדות בתוך השוני".

עם היד על הלב, אתה מאמין ששלום אפשרי בעתיד הנראה לעין?
חנין: "זה לגמרי נמצא על השולחן. אני מסתובב בשטחים ונפגש עם ישראלים. שני העמים עייפים מהסכסוך. אין בו אנרגיה. אנשים נמצאים בסכסוך כי הם כלואים בתוכו. אותה עייפות שהישראלים מרגישים גם פלסטינים מרגישים. די, בואו נתקדם הלאה, צריך רצון טוב ויצירתיות".

אתה מוצא זמן ללכת לקולנוע ולתיאטרון?
חנין: "את באמת לא מתארת לעצמך איך החודש וחצי האחרונים נראים. אני אוהב קולנוע ותיאטרון ומוזיקה יוונית. בכל שבוע היינו מוצאים זמן ללכת לסרט, אבל עכשיו כמעט כל יום אני עסוק עם הסרט הזה".

הימן: "אבל כשאליפטריה הופיעה באשדוד הוא הבריז לי מהקרנה. כשראיינתי אותו ב־2003 ל'42 מעלות' שאלתי 'מה הסרט שאתה הכי אוהב' ותשובתו היתה 'בלייד ראנר'. אמרתי לעצמי, פוליטיקאי שמעריץ את 'בלייד ראנר' שווה לעשות עליו סרט".

אחרי שדב חנין ממשיך לפגישה הבאה, אני נשארת עם הימן והוא מספר לי את הסיפור הבא: "לאורך השנים בכל פעם שהייתה לי דילמה פוליטית ומוסרית מורכבת הייתי בא להתייעץ איתו, כי יש בו יכולת לנקות רעשים לא רלוונטיים ולטפל בכאב בצורה כירורגית יפה ועדינה. ב־2015, כש'מיסטר גאגא' (שברק הפיק ואחיו תומר ביים – י"ש) התקבל לפסטיבל ירושלים הייתה לנו דילמה האם אנחנו רוצים להיות חלק מתחרות שסרט אחר (הסרט התיעודי "אל סף הפחד" על יגאל עמיר – י"ש) הוצא ממנה בגלל התערבות פוליטית אלימה. חשבנו אם להוציא את הסרט מהתחרות מתוך סולידריות. ביקשנו את עצתו של דב ולא אשכח את השאלה הראשונה שהוא שאל אותנו. 'פסטיבל ירושלים הם חברים שלכם? הם אנשים טובים?'. אמרנו: 'כן, הם חברים ושותפים שלנו ולבם במקום הנכון'. אז הוא אמר: 'קודם כל אל תעשו דבר שיפגע בהם. עכשיו בואו נחשוב איך נכון למחות'. היה כל כך הרבה רעש בראש, ופתאום הכל התבהר. הוא ניחן בחוכמה פוליטית ואנושית גדולה וזאת אחת הסיבות שכל כך נהניתי להיות קרוב אליו כל השנים. כמו שהנשיא אומר בטריילר, הוא מענטש אמיתי".