הרגעים שלא תועדו: מאחורי הקלעים של הסרט על דודו טסה והכוויתים
דודו טסה והכוויתים נסעו ב-2017 לחמם את רדיוהד בארצות הברית, חמושים במצלמות פשוטות. הבמאית טל הייק לקחה חומרים שלא רואים בהם את רדיוהד בכלל והפכה את זה לסרט רוקנ׳רול
“אל תהיה כל כך צנוע, אתה לא כזה גדול", אמר פעם אבא של דודו טסה. יחסית לסבא שלו, סאלח אל כוויתי, שהקליט בעיראק 50 תקליטים, ויחסית לרדיוהד שמכרו יותר מ־30 מיליון אלבומים, אבא של דודו צדק. ב־2011 יצא האלבום “דודו טסה והכוויתים" שבו הוא מבצע את המוזיקה של סבו ושל אחי סבו, וב־2017 טסה והכוויתים הוזמנו לשמש כלהקת חימום לרדיוהד בסיבוב ההופעות של הלהקה באמריקה ולנגן את אותה מוזיקה בת 100.
הם נדדו בין אצטדיונים במיאמי, ניו אורלינס וסיאטל והפתיעו את הקהל האמריקאי שקנה כרטיסים ללהקה הבריטית עם מוזיקה ערבית. ההתחלה הייתה לא קלה, אבל בהמשך המסע הם החלו לצבור ביקורות וציוצים נלהבים והקהל הגיב בהתאם. המסע הזה מתועד בסרט “דודו טסה והכוויתים: אל תהיה כל כך צנוע, אתה לא כזה גדול", שישתתף בתחרות הישראלית בפסטיבל דוקאביב.
עוד כתבות מעניינות:
פסטיבל דוקאביב חוגג 20 שנה: הסרטים שאסור לפספס
דודו טסה הוציא אלבום חדש עם מי שהציל אותו ממחסום כתיבה
המוזיקאי שהופך את המוזיקה של רדיוהד לשמחה וים תיכונית
את הסרט ביימה טל הייק, במאית ועורכת פרסומות, קליפים ופרומואים שזה סרטה התיעודי הראשון. היא הצטרפה למסע אחרי שהוא נגמר. “דודו ואני מכירים מהסט של הסרט ‘הכל שבור ורוקד' של נוני גפן שבו דודו שיחק ואני הייתי במאית שנייה. הוא פנה אליי יום אחרי שהם חזרו מאמריקה. הם לקחו איתם מצלמות פשוטות ותיעדו את כל התקופה שלהם שם. הוא שאל אם לדעתי אפשר לעשות עם זה משהו ועוד לפני שראיתי את החומר אמרתי לו שאני מאמינה שכן".
הייק צפתה בשעות רבות של חומרים מצולמים ומתוכם נולדה שעה של הרבה מוזיקה וקצת מתחים בין חברי הלהקה, בעיקר סביב הזמרת נסרין קדרי, אישה יחידה בין עשרה גברים שמרגישה שהיא לא לגמרי חלק מהחבורה. “לא היה ביניהם אף אחד עם אוריינטציה לעשייה קולנועית, ובתוך המון החומר המצולם גם חסר המון", מספרת הייק. "בחרנו ללכת עם החוסר הזה. יש למשל אירוע שמאוד ברור שהוא חסר בסרט ואנחנו מקבלים רק את הרגע שאחרי. אני אוהבת את זה". הכוונה היא לפעם שקדרי נשכחה מאחור בשדה התעופה של קנזס סיטי. מעצם העניין האירוע עצמו לא צולם, ובסרט נראה רק כעסה של קדרי מאוחר יותר במלון. “כמו שזה קרה בטעות, זה גם מתועד ככה", אומרת הייק.
ההיעדר בולט גם בתחילת הסרט, כשעם הגעתם לאצטדיון במיאמי תום יורק, סולן רדיוהד, אומר שלום לטסה, שאוחז במצלמה אבל דווקא אז מסיט אותה הצדה כך שרק קולו של יורק נשמע בפסקול. גם בהמשך לא נראה את אנשי רדיוהד, פרט לרגע קצרצר על הבמה בפארק הירקון אחרי כותרות הסיום. “זאת בחירה אינטואיטיבית של הלהקה לשמור על נימוס. הם לא באו לגנוב רגעים אינטימיים עם רדיוהד, הם התמקדו בחוויה שלהם", אומרת הייק.
מדוע הסרט בשחור־לבן?
“זאת בחירה אמנותית אסתטית. בשבילי היא קשורה לצבע שמגיע מהמוזיקה. הרגשתי שאני לא רוצה להתחרות בה. קודם כל זה סרט מוזיקה. זה רוקנ'רולי בעיניי. זה מעניק מעין קפסולה שמאפשרת תלישות ומניחה לך לא לחשוב כל הזמן על מה מותר ומה אסור. יש בשחור־לבן משהו שמנטרל מאבקים. היו אנשים שאמרו שאי אפשר יהיה למכור את הסרט ככה, אבל דודו אמר: נעשה סרט קטן שרק מוזיקאים יבינו". הייק מוסיפה שסרט המוזיקה האהוב עליה הוא “קונטרול", ביוגרפיה בשחור־לבן של איאן קרטיס, הסולן של ג'וי דיוויז'ן.
“דודו טסה והכוויתים" נפתח בהקלטה של ריאיון הרדיו האחרון של סבא סאלח מ־1978. “הוא ואחיו דאוד כתבו את היצירות שעד היום הן הקלאסיקה של המוזיקה העיראקית", מספרת הייק, "אבל כשעלו על זה שהם יהודים נאסר להשמיע את היצירות שלהם, והן מופיעות עד היום תחת שמות של אנשים אחרים. כשהמצוקה גדלה בתחילת שנות ה־50 הם עלו למדינת היהודים, אבל כאן אנשים לא רצו לשמוע את המוזיקה שלהם. הם היו מנודים שם ופה, אז הם נאלצו לפתוח חנות לכלי בית. לא חושבת שדודו העלה על דעתו שזה מה שיקרה כשיתחיל לשחק עם המוזיקה של סבא שלו – לעמוד על במה באמריקה עם מוזיקה ערבית, עם כל זה שאצל דודו זה בדם, זה דורש המון אומץ, גם מצד רדיוהד".
← הסרט יוקרן במסגרת דוקאביב בחינם בבית דני, סמטת כביר 4 תל אביב, שלישי (22.5) 20:30, ובכיכר התרבות, שד' תרס"ט 2 תל אביב, חמישי (24.5) 20:30
← סינמטק, שפרינצק 2 תל אביב, חמישי (17.5) 22:00 ושבת (26.5) 15:15, 42 ש"ח