רוצו לראות את הסרט הזה בקולנוע. הוא לא ישאר שם הרבה

"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)
"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)

"האביר הירוק" הוא יצירת פנטסיה טריפית, איטית ומיוחדת, הזיה מכושפת שאפשר לצלול לתוכה, והוא נראה כאילו איכשהו באמת צילמו אותו במאה ה-14. יעל שוב יצאה ממנו בתחושה שמעולם לא ראתה סרט כזה

1 באוגוסט 2021

למרות ששמו ומועד יציאתו לבתי הקולנוע עשויים לייצר את הרושם שמדובר בעלילותיו של גיבור-על חדש, "האביר הירוק" לא יכול היה להיות רחוק יותר מסרט קיץ טיפוסי. הוא איטי וטריפי ויצאתי ממנו בתחושה שמעולם לא ראיתי סרט כזה. 

 

טקסטים עתיקים על אבירים ומפלצות, על אחת כמה וכמה אגדות אבירי השולחן העגול, כבר זכו לשלל עיבודים בסגנונות קולנועיים שונים. רובם מנסים להתאים את הסיפורים וגיבוריהם לזמננו. שלא כמותם, סרטו של דיוויד לאורי עורר בי את התחושה שכך הוא היה נראה אילו צולם במאה ה-14, באמצעים שהיו קיימים אז. קשה להסביר מה הוא עושה שם – צריך לראות. אני לא מדברת על אותנטיות בתלבושות ובתפאורה – מסוג הדברים שלהם מתיימרים כל הסרטים התקופתיים – אלא על המארג הקולנועי יוצא הדופן והמגובש לגמרי של החיזיון הסהרורי הזה, שנראה כאילו צולם לאור נרות. 

"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)
"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)

הפואמה "סר גווין והאביר הירוק", שנכתבה במאה ה-14 על ידי משורר לא ידוע, היא טקסט יסוד בספרות האנגלית. היא מספרת על אחיינו של המלך ארתור, שנענה לאתגר המוצב בפני אבירי השולחן העגול על ידי אביר ירוק ומסתורי. הלז מתייצב בקמלוט בערב חג המולד ומציע משחק: אחד האבירים יהלום על צווארו בקרדום, ובעוד שנה בדיוק יתייצב לפניו בקפלה הירוקה ויגיש את צווארו למהלומה דומה מידיו. אחרי שגווין כורת את ראשו, האביר הירוק מרים אותו מהרצפה כאילו כלום ויוצא מהטירה. הגברבר הצעיר זוכה במוניטין שלא ממש מגיע לו, ובחלוף שנה הוא נדרש לצאת למסע לעבר המפגש החוזר. בדרכו הוא עובר מבחני אישיות שהופכים אותו ראוי יותר לתוארו.

"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)
"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)

התסריט של לאורי כולל את האירועים המרכזיים שמתוארים בפואמה, אבל את חלקם הוא מפרק ומרכיב מחדש באופנים שמשנים את המשמעויות שהוקנו להם בעבר. הוא גם מוסיף מפגשים עם דמויות ואירועים מאגדות משיקות. בניגוד לרוב סיפורי המסע ששולחים את הגיבורים להגשים משימה, ובאמצעותה להגשים את ייעודם, גווין יוצא לעבר המוות המובטח. בגרסת לאורי, הוא פוגש בדרכו דימויים נוספים של מוות, שלו ושל אחרים. בסצנה מעוררת השתאות, אחת מיני רבות, הוא רוכב על סוסו בשדה שבו התחולל קרב ועכשיו נשארו רק הגוויות ובחור צעיר שמתנדב לתאר מה קרה שם.

"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)
"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)

האם כל ייעודו של גווין הוא המוות? בסיפור המקורי יש טוויסט בסיום. הסרט מחליף אותו בטוויסט אחר, שמכניס חיים שלמים לסיקוונס מסעיר אחד. אפשר לנתח את הקשת הדרמטית של הגיבור, שיוצא לדרך כבליין פוחז שלא תמיד אומר אמת. אבל "האביר הירוק" עובד יותר כהזיה מכושפת, וכמסה על המשמעויות המנוגדות של הצבע ירוק, מאשר כנראטיב קלאסי. לכך תורם הפסקול הלא מלודי והמהפנט של דניאל הארט, שהלחין גם את סרטיו הקודמים של לאורי.

"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)
"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)

הופעתו של דב פאטל בתפקיד האביר המיתולוגי עשויה להראות כנגזרת של אופנת הליהוק עיוור הצבעים. אבל פניו הכחושים והמעוטרים בזקן נראים כאילו יצאו מתוך איקונות מוזהבות מימי הביניים, והוא מגיש כאן את תפקידו הבוגר והמורכב ביותר. אליסיה ויקאנדר מופיעה בתפקיד כפול, כאישה שהשאיר מאחור וזו שהוא פוגש בדרך. היא נראית מודרנית יותר, כאילו הגיעה לשם מעולם אחר באמצעות הכשפים של אמו מורגן לה פיי (שריטה צ'ודהורי), והוא מתקשה לעמוד בפיתוי שהיא מציבה בפניו. רשמו לכם שהנשיקה המפתיעה (עם דמות המקורבת אליה) דווקא לקוחה מהמקור.

"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)
"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)

לאורי, הטקסני בן ה-40, הוא אחד היוצרים הבולטים של הדור החדש בקולנוע האמריקאי. הוא נע בנינוחות בין קולנוע עצמאי ("סיפור רפאים", "הג'נטלמן והאקדח") לבין דיסני. "חברי הדרקון אליוט" שלו הוא לטעמי הטוב שבין הרימייקים לסרטי האנימציה של האולפן, ולאורי כבר הספיק לצלם סרט נוסף עבור דיסני – "פיטר פן וונדי" שמיועד לצאת למסכים בשנה הבאה. 

"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)
"האביר הירוק" (צילום: יחסי ציבור)

באחת הסצנות ב"האביר הירוק" המצלמה מתעכבת על מערה בהר, ולרגע ציפיתי שהדרקון החמוד (והירוק) מסרטו הקודם יגיח משם. אבל זה סרט עם אווירה שונה לגמרי שמתנהל בקצב משלו, כמו הענקים שמגיחים מהערפל וחולפים על פני הגיבור. אם אתם רוצים לצלול לתוכו, רוצו לקולנוע כבר היום, כי אני מניחה שהוא לא יישאר שם זמן רב.

★★★★ 4 כוכבים
The Green Knight בימוי: דיוויד לאורי. עם דב פאטל, אליסיה ויקאנדר, ג'ואל אדג'רטון. ארה"ב 2021, 130 דק'