"האחים סיסטרז" הוא מערבון מעולה שמגדיר מחדש את הז'אנר

מאז לידתו בראשית ימי הקולנוע, עבר המערבון – האמריקאי והגברי שבז'אנרים – גלגולים רבים. היו שהשתמשו בתבנית הז'אנרית כדי לנסח משלים חברתיים והיו שהדגישו את צדדיו המיתולוגיים, אבל נדמה שמעולם לא ראינו מערבון כמו "האחים סיסטרז". העיבוד של ז'אק אודיאר הצרפתי לספרו של פטריק דוויט הקנדי הוא מעין "מערבון יחסים", שגיבוריו מנהלים שיחות נפש בין היריות, כאילו היו, נו, נשים (זה נרמז בשם האוקסימורוני של הסרט). הצרימה הז'אנרית הזאת מפתיעה ולפעמים מצחיקה מאוד, אך בהדרגה נחשפת כאן דרמה פסיכולוגית מורכבת ופוצעת עם גוונים אדיפליים מובהקים על התמודדות עם מורשת אב רעילה.

האחים אילי וצ'רלי סיסטרז עובדים – במובן של הורגים אנשים – אצל הקומודור (רוטגר האוור בהופעת אורח), איש עשיר שרוצה להיות עשיר יותר. אלה ימי הבהלה לזהב באורגון של אמצע המאה ה-19 והקומודור שולח אותם בעקבות הרמן וורם (ריז אחמד מ"וונום") שפיתח נוסחה כימית לאיתור זהב בנהרות. תפקידם הוא להשיג את הנוסחה ולחסל את וורם. ג'ון מוריס רך הדיבור (ג'ייק ג'ילנהול) הוא הבלש שאמור לאתר את וורם ולדווח לאחים האקדוחנים היכן הוא נמצא. רכובים על סוסיהם השניים יוצאים לדרך ארוכה שתוביל אותם דרך תחנות מוכרות של המערבון, וגם לא מעט פיתולים עלילתיים וסגנוניים מפתיעים.

אילי (ג'ון סי. ריילי) הוא האח הבכור, המהורהר והמפותח רגשית, שדואג לסוסו הפצוע וחש אחריות על אחיו הצעיר ממנו. צ'רלי (חואקין פניקס) הוא חבית דינמיט – שתיין קפריזי, ילדותי, שמתגאה במוניטין שנדמה לו שיש להם כאקדוחנים מהשורה הראשונה. על גבם הם סוחבים את זיכרון האב השתיין והאלים שהעביר להם, לדברי צ'רלי, את דמו המקולקל, ולכן אין להם ברירה אלא להמשיך בדרכו. עכשיו הקומודור תפס את מקומו כדמות האב הסמלית שיש לגבור עליה. אילי דווקא רוצה לפתוח חנות.

ריילי רכש את הזכויות לעיבוד הקולנועי של הספר משום שידע שיש בו תפקיד טוב בשבילו. הוא ופניקס מעולים ביחד, ומייצרים דינמיקה נהדרת של יחסי האחים – התחרותיות, הכעסים הקטנים והגדולים, המשיכה לכיוונים שונים, וגם ההבנה, האחריות ההדדית והאהבה. ג'ילנהול ואחמד מצוינים גם הם כזוג השני, והם תורמים את חלקם לתהליך החיברות של צ'רלי.

נושא ההתבגרות כתהליך אלים העסיק את אודיאר ואת שותפו הקבוע לכתיבה, תומס בידגיין, גם בסרטיהם הקודמים (בהם "הנביא" ו"חלודה ועצם"). התסריט שכתבו הפעם מחליף גוונים וטונים באופן תדיר, בלי לאבד את הגיבוש היצירתי. הסרט הברוטאלי מצליח להיות גם מיתולוגי בתארו את הרכיבה הנמשכת בנופים המרהיבים (של ספרד וצרפת, שם צולם הסרט), וגם אותנטי מבחינה אנושית ורגשית. באחד הלילות שהאחים מעבירים בחיק הטבע אילי מאונן בתוך שק השינה, ואף שלמיטב זכרוני מעולם לא ראיתי סצנה כזאת במערבון, אין טבעית והגיונית ממנה. גם הסיום הלא צפוי, שמביא איתו תחושות וגוונים חדשים שנעדרו מהספקטרום של הסרט, מתפענח כסוף המתאים והיפה ביותר, והוא משלים את התבנית הפסיכולוגית שפותחה במהלכו.

במוזיקה שהלחין אלכסנדר דספלה אפשר לאתר צלילים נוסח הפסקולים שהלחין אניו מוריקונה למערבוני הספגטי של שנות השישים (גם הם צולמו בספרד), אבל אין מדובר בחיקוי אלא בהפנמה, וזה אחד הפסקולים היפים ביותר שנשמעו בסרט מכל ז'אנר שהוא. אף שזכה בביקורות מצוינות, "האחים סיסטרז" חלף על המסכים בארצות הברית בלי להותיר סימן. אל תתנו לזה לקרות גם כאן.

סרט על: מערבון על שני אחים עם אקדחים שיוצאים בעקבות שני גברים אחרים

ללכת? כן. בתום הצפייה תרצו לשוב ולראותו במהרה כדי לחוות כל רגע במלואו

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד