כל מה שצריך לדעת על "האחרונים מבינינו", אם לא נגעתם במשחק

לפני עשר שנים, כשקיבלתי את ה-PS4 שלי, המשחק הראשון שהתקנתי עליו היה "The Last of Us". לא יכולתי לתאר לעצמי את גודל המסע הרגשי שאעבור עם שתי הדמויות האלה מאז. הריאליזם הברוטאלי של המשחק, לצד ההיגיון הפנימי של העולם הפך אותו למשחק אימה שמצליח להיות מפחיד באופן בלתי רגיל, אבל גם לרגש בו זמנית. הסדרה החדשה של HBO מציגה לנו את הצמד מחדש, הפעם עם פדרו פסקל בנעליים של ג'ואל (אבל קצת פחות מחוספס) ובלה רמזי בתפקיד אלי בת ה-14 (אבל קצת יותר פסיכופתית). ובינתיים, זה מצליח מאוד.

ניל דרוקמן וקרייג מאזין, כותבי הסדרה, נשארו מאד נאמנים למקור אך הביאו כמה חידושים, וזה לא מפתיע בכלל כי דרוקמן הוא גם היוצר של המשחק, כך שהעולם של הסדרה כבר מגיע אפוי לגמרי. לכן, אם לא שיחקתם מעולם במשחק המקור, ובא לכם להכיר את העולם קצת יותר לעומק – תארזו תרמיל, קחו לבנה ופחיות שימורים, כי אנחנו צוללים לתוך העולם המטורף של "האחרונים מבינינו".

עד כמה המשחק מדויק מדעית?

בתחילת הפרק הראשון אנחנו רואים ראיון (לא אמיתי) משנת 1968, בו ביולוג יושב באולפן ונותן את משנתו לגבי הרס האנושות בידי פטריות. התמונה שהוא מצייר היא אמינה ומזעזעת, וכשהוא מדבר על התחממות כדור הארץ עם קלוז אפ על הפנים, יש הרגשה שמה שהוא אומר יכול באמת לקרות. אבל עד כמה זה נכון? הפטרייה עליה מדבר המדען, וממנה גם מתפתחים הזומבים, אכן קיימת במציאות. למעשה, פרופסור דייוויד היוז, ביולוג המתמחה בפטריות, נקרא כדי להסביר לדרוקמן ולצוות יוצרי המשחק את המדע של הפטריות. מדובר בפטריה שנקראת Ophiocordyceps unilateralis (בהצלחה לכם עם לקרוא את השם) הגדלה בעיקר בדרום אמריקה, והיא אכן מסוגלת להשתלט על חרקים שונים, כמו נמלים, חיפושיות ואפילו עכבישים  – ודרך ההשתלטות הזאת הן מפיצות נבגים נוספים ומתפשטות.

החדשות הטובות הן שלפי היוז, גם אם הפטריה תמצא דרך להתפתח ולהדביק בני אדם, היא כנראה תאבד את יכולת השליטה המוחלטת שלה, מאחר והיא השיגה אותה לאחר מליוני שנים של אבולוציה לצד זן מסוים של חרקים. החדשות הרעות הן שפטריות  כן יכולות להשפיע על התנהגות של בני אדם. בראיון שנתן למגזין "אסקווייר", היוז מספר על פטריה בשם Ergot שיכולה לזהם חיטה, ובמקרה שבני אדם אוכלים מאפה מזוהם, הם יכולים לחוות התקף פסיכוטי. לדבריו, ייתכן כי ציד המכשפות בסיילם נגרם בעקבות זיהום החיטה בעיירה, והוא נותן מקרה נוסף מ-1951: בעיירה קטנה בצרפת מישהו מכר לחמים מזוהמים, כל תושבי העיירה הפכו להיסטריים ונערה בת 14 תקפה את אמא שלה בסכין. 

אז האנושות עדיין רחוקה מלהיות מושמדת על ידי פטריות, אבל זה לא אומר שהן לא מסוכנות, כך שכל עוד לא תקנו לחם פטרייתי ותדאגו תמיד לשים כפכפים במקלחת, הכל יהיה בסדר. 

סוגי הזומבים

בפרק הראשון לא נחשפנו להמון סוגים של זומבים, אבל העולם שבנה דרוקמן מציע מספר זנים נוספים שצפויים להופיע לאורך הסדרה, כשכל זן מושפע מזמן ההידבקות והמיקום הגיאוגרפי בו הגוף שמכיל את הפטרייה שהה. שלבי ההתפתחות של הפטרייה נותנים לכל זומבי שרואים בסדרה קצת יותר רקע, כי אתה יודע מאיפה אותו זומבי, ומתי בערך הוא מת.

ראנרס: השלב הראשוני של הזיהום. כפי שהשם מרמז לנו, הם רצים מאד מהר והם הכי יעילים כשהם תוקפים כעדר. הראנר הוא הזומבי שהכי קרוב לזומבים שאנחנו מכירים. מאחר והפטרייה לא הספיקה להתפתח, לא רואים הרבה שינויים מלבד השינוי הקלאסי בעיניים, העור החיוור והתיאבון הבלתי מוסבר לבשר אדם.

סטוקרס: לא, אנחנו לא מדברים על קריפים שעוקבים אחרי נשים במעיל גשם, אלא על השלב הבא בהתפתחות הפטרייה. הסטוקר הוא זומבי שקט שלא נראה לעיתים קרובות, מאחר והוא מעדיף להשאר בצללים או להיתלות על קירות. ראנר הופך לסטוקר אחרי שבועיים, ונשאר ככה מקסימום שנה לאחר מועד ההדבקה. בשלב זה הפטרייה כבר מכסה את הראש של הקורבן, אך הגוף עצמו נשאר אנושי יותר. 

קליקר: הזומבים היותר מאתגרים של המשחק הם הקליקרס. לאחר שנה ממועד ההדבקה, הסטוקר הופך לקליקר, סוג חזק במיוחד של זומבים שנקרא כך בשל הצלילים אותם הוא משמיע. מאחר והפטרייה נמצאת בשלב כל כך מתקדם של התפשטות, הם איבדו את יכולת הראייה ויכולים להשתמש רק בסונאר קולי כדי למקם את עצמם בשטח, לתקשר ולצוד באמצעות הקליקים שהם משמיעים. הם רגישים מאד לסאונד, כך שהטכניקה להרוג אותם היא רק להסיח את דעתם באמצעות סאונד, ולהתגנב מאחוריהם כדי לתקוף – אבל גם זה לא תמיד עובד, וצריך לרוקן עליהם מחסנית שלמה בתקווה שהיריות לא ימשכו קליקרס אחרים. אצל הקליקרס הפטרייה כבר בשלבי התפתחות מתקדמים על הראש, והיא מתפשטת לפלג הגוף העליון, אך שומרת על הצורה האנושית של גוף הקורבן.

בלואוטרס: אחד משלבי ההתפתחות המתקדמים ביותר של הפטריה, לאחר הדבקה של כמה שנים. הפטרייה כבר מכסה את כל הגוף ומשמשת כשריון שמצמיח פטריות מתפוצצות. את הפטריות שצומחות על גופו הוא יכול לתלוש, ולהשתמש בהן כנשק בזמן הקרב. למרות שמדובר באחד הזנים החזקים ביותר, הוא גם איטי להפליא – וזה גם החיסרון שלו.

שאמבלרס: השאמבלר הוא בעצם בלואוטר ששהה בביצה או ליד מקורות מים. הוא יכול לתפוס את הטרף שלו ולשחרר עליו כמות גדולה של נבגים חומצתיים שגורמים לכוויות כימיות. למרות שהזן הזה הופיע רק במשחק השני, אנחנו כנראה ניתקל בו גם בעונה הראשונה. 

מגלים עם אלי

בשני המשחקים של The Last of Us אפשר למצוא במשחק כל מיני חפצים או מכתבים שמרחיבים את העולם. בפרק הראשון של הסדרה, אלי מצליחה להבין דרך פתק שהוסתר בתוך ספר את הקוד דרכו מתקשרים ברדיו של ג'ואל. היא לא סתם מגלה את זה דרך פתק, ואין לפתק משמעות בהתקדמות העלילתית, אך הוא ממלא את המקום המקורי של המכתבים והפתקים מהמשחקים, ומרחיב את עולם הסדרה, כמו הסצנה עם הרדיו בסוף הפרק. סביר להניח שבהמשך הסדרה ניתקל בפתקים נוספים שיספקו לנו הצצה לחיים תחת האפוקליפסה, או לפחות יקדמו את הדמויות שלנו בעלילה.

משאבים זה שם המשחק

אם אי פעם שיחקתם קטאן, אתם יודעים כמה משאבים יכולים להיות חשובים כשאתה במצב הישרדותי, וזה לא שונה גם ב"אחרונים מבינינו". הפרק הראשון נגמר כשהמסע רק מתחיל, אבל לאורך הפרק תשומת הלב לפרטים ולאלמנטים מעולם המשחק היא חלק בלתי נפרד מהחוויה. בהמשך כנראה נבין גם כמה זה חשוב לחפש כל הזמן אספקה: להיכנס לחנויות נטושות ולבזוז אותן, לפתוח מגירות וארונות בבתים של אנשים זרים, לגנוב מתוך מכוניות נטושות – הכל כשר באפוקליפסה. האספקה של ג'ואל ואלי צריכה כל הזמן להתחדש, וזה אומר שיש מספר כדורים מוגבל בנשק, שצריך תחבושות ותרופות כדי לטפל בפציעות וחולי, שצריך לאסוף בקבוקים ואלכוהול לבקבוקי תבערה, לבנים כדי לזרוק כהסחת דעת או אם יש מזל, כלי נשק וכלים לשפצור הציוד. 

טיפ אחרון: ציפיות מובילות לאכזבות

מעריצי המשחק בטח זוכרים את הסוף הדרמטי, שהפך לאחד הרגעים האייקונים ביותר בתולדות הגיימינג. הסדרה שומרת על נאמנות למקור בפרק הראשון מבחינת סדר אירועים, אבל היא בכל זאת מבצעת כמה שינויים קטנים, כך שעד שלא יצאו הפרקים הבאים קשה לדעת כמה נאמנים הם נשארו. יכול להיות שהסוף שלו חיכיתם ישתנה, יכול להיות שהוא יישאר אותו דבר, אבל תזכרו – היו יותר מדי נסיונות כושלים לעבד משחקי וידאו טובים לקולנוע/לטלוויזיה. אנחנו עדיין לא יודעים אם זה עוד ניסיון כזה או מתנה למעריצים, ולמרות שכרגע זה נראה מבטיח, אני רק יודע שאם תנמיכו ציפיות, תתאכזבו פחות.