ביקורת

"האשמים": מה קורה כשהצופים יודעים רק מה שיודע הגיבור?

"האשמים" הוא מעין מופע יחיד של שחקן מול מצלמה. הסרט משתמש בהנחות האוטומטיות של הצופה כדי למתוח אותו עד הקצה – ואז להפתיע

מתוך "האשמים"
מתוך "האשמים"
31 בינואר 2019

אמירה מפורסמת של אלפרד היצ'קוק גורסת שההבדל בין סרט תעלומה למותחן הוא שבראשון הצופה יודע פחות מהדמויות, ולכן מפתח סקרנות אינטלקטואלית לגבי פתרון התעלומה, בעוד שבשני הצופה יודע יותר מהדמויות (למשל, שיש פצצה מתחת לשולחן), ולכן מתוח ממה שעומד לקרות להן. אבל מה קורה כשהצופים יודעים בדיוק מה שיודע הגיבור – לא פחות ולא יותר?

כמה מהסרטים היותר מותחים של השנים האחרונות מפרים את הכללים ומוצאים דרכים חדשות להושיב אותנו על קצה המושב. "חיפוש", שבו אב מחפש אחר בתו הנעדרת, נפרש כולו דרך מסכים (בעיקר מסכי מחשב), ועכשיו "האשמים" הוא מעין מופע יחיד של שחקן מול מצלמה. אסגר הולם (יאקוב סדרגרן) הוא קצין משטרה שהושעה מתפקידו עד בירור משפטי של תפקודו באירוע בו היה מעורב, ובינתיים הוא עונה לטלפונים במוקד חירום. זמן קצר לפני סיום המשמרת הוא מקבל שיחה מאישה שנמצאת במכונית ומעמידה פנים שהיא מדברת עם בתה הקטנה, והוא מבין שהיא נחטפה. במשך 85 דקות מורטות עצבים הוא מדבר איתה, עם הבת שנשארה בבית, עם שוטרים שנשלחו לאתר את המכונית ועם אנשים נוספים, בניסיון להרכיב תמונה שלמה ולהציל את איבן (קולה של ג'סיקה דינאג') מידי החוטף.

מתוך "האשמים"
מתוך "האשמים"

הסרט כולו מתרחש בזמן אמת בשני חדרי מוקד החירום, ומתמקד בפניו של אסגר. המוקדנים הנוספים הם רק רקע. מבחינה זו הסרט מזכיר את "לוק" (2013) שלא יצא מגבולות המכונית של טום הארדי, והדרמה כולה התרחשה בשיחות הטלפון שניהל במהלך הנסיעה. ההבדל העיקרי בין שני הסרטים המאוד מותחים האלה מחזיר אותנו לאבחנה של היצ'קוק, שאינה מתאימה בשני המקרים. ב"לוק" הגיבור הוא היחיד שיודע הכל בעוד הצופים ואלה שבצד השני של קו הטלפון מקבלים רק פלחים מהדרמה, וככל שאנחנו למדים יותר על דברים שקרו בעבר ולאן הוא נוסע עכשיו, אנחנו נעשים מושקעים רגשית בגורלו. ואילו ב"האשמים" הצופים שותפים לידיעה החלקית של הגיבור, ויחד איתו אנחנו דואגים לאישה המפוחדת בצד השני של הטלפון ומזדהים עם תשוקתו להציל אותה.

גוסטב מולר, שזה סרטו הראשון, מנצל את תבנית הידיעה הזאת, כמו גם את ההנחות האוטומטיות שלנו לגבי העולם והקולנוע, כדי למתוח אותנו עד הקצה, וגם כדי להטעות ולהפתיע אותנו. יש להוסיף שמה שעשוי להיראות בשלב מסוים כבחירה תסריטאית לא משכנעת, מקבל הסבר מספק ואף מרגש שכשהדברים מתבהרים. המשפט שמחכה לאסגר ביום שלמחרת דוחף אותו להפר הוראות ולהתמסר להצלתה של איבן עכשיו, ומוסיף לסיפור רובד מהותי של דרמה של תיקון נפש.

הרבה מוטל על כתפיו של סדרגרן, והוא מצוין בתפקיד השוטר השקול והרגוע לכאורה, שלכוד במשרד וכל הזמן חושב איך להשיג את התשובות הנדרשות מבני שיחו המעורערים. הסרט תומך בו באמצעות בימוי הדוק ואמצעי עזר כמו האורות אדומים שנדלקים וכבים ומסמנים שיחה שנקטעה. לשותף הנאמן של אסגר, דרך אגב, קוראים ראשיד, ואין לזה כל תפקיד בעלילה. באותה מידה יכלו לקרוא לו יוהאן, ולכן זה אחלה שקוראים לו ראשיד. ככה משנים מודעות.

סרט על: מוקדן במוקד חירום מנסה להציל אישה חטופה

ללכת?
כן. מותחן הדוק ונטול שומן