"הוטליין": יצירה אנושית מורכבת, כואבת ומטרידה

למוקד לפליטים ולמהגרים – עמותה לא ממשלתית המסייעת למבקשי מקלט – מגיעים אנשים נואשים. בחור אריתריאי כיבס בטעות את מסמכי הזיהוי שנותרו בכיס מכנסיו, ועכשיו הם מטושטשים. הוא מקווה שבמשרדי העמותה נשמר צילום של המסמכים מהפעם הקודמת שביקר שם, אבל הסריקה הכהה שנמסרת לידיו בלתי קריאה. דימוי מסמכי הזהות המרוטים, הפותח את הסרט, צובר משמעות סמלית ככל ש"הוטליין" מתקדם ופורשׂ בפנינו את קשייהם של אנשים שברחו מהחיים הבלתי נסבלים במולדתם ואיבדו את זהותם בישראל.

סרטה של סילבינה לנדסמן, שגם צילמה וערכה (עם גיל שניידרוביץ), זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים האחרון (היה לי הכבוד להיות חברה בצוות השופטים שבחר בו), אך עדיין לא נרכש לשידור על ידי אף אחד מערוצי הטלוויזיה בארץ. בימים אלה הוא מוקרן בסינמטקים של תל אביב וירושלים, ולא כדאי לפספס את חלון ההזדמנויות הזה. מדובר ביצירה אנושית ופוליטית מורכבת, כואבת, חומלת ומטרידה, שהיא גם מחווה מרגשת לאנשים טובים.

מצלמתה של לנדסמן עוקבת מעמדה של "זבוב על הקיר" אחר העבודה המתסכלת של אנשי המוקד, מול הביורוקרטיה הממסדית והמשפטית שעוקפת בדרכים עקלקלות את האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים שישראל חתומה עליה. היא מתעדת פגישה רותחת של מייסדת המוקד סיגל רוזן עם התושבים הזועמים של דרום תל אביב; מלווה עורך דין מטעם העמותה בדרכו לבית המשפט לשחרר בערבות אם חד הורית; משתהה בישיבה של ועדת הפנים של הכנסת שבה דנים בדרכים לשלח את ה"מסתננים" בחזרה לאפריקה (כשעולה השאלה כמה כסף לאפשר להם לקחת איתם, חבר כנסת חרדי מנסח מבלי משים אמירה אנטישמית על יהודים וכסף שמאירה את ההליך כולו באירוניה מרה); נוסעת להציץ על כלא סהרונים במדבר וחוזרת למשרד להקשיב לסיפוריהם האישיים של אנשים שונים – כמו הבחור שגייס 38 אלף דולר כדי לשחרר את אחיו ממחנה עינויים בסיני – ולהביט במתנדבים שעושים כמיטב יכולתם המוגבלת לעזור.

החומרים המצולמים מוגשים באופן נקי: ללא קריינות, ללא ראשים מדברים, ללא כתוביות הסבר או פרטים מזהים של המשתתפים, ללא מוזיקה – לכאורה ריאליזם מזוקק ללא התערבות אמנותית. לעתים המצלמה אף נשארת מחוץ לחדר, ורק המיקרופונים מעבירים לאוזנינו את הדרמה המתחוללת בפנים. עם זאת, העריכה המשובחת בונה נרטיב ברור, מספקת בבוא העת תשובות לשלל שאלות שנשאלו ושלא נשאלו במהלך הצפייה, ויוצרת חיבורים שמרוממים רגעים מסוימים לדרגות מטפוריות – כמו המחווה הצנועה של הבחור המכסה בעדינות את רגלי אחיו אחרי שסיפר כיצד חושמלו ונאזקו לרגלי חטופים מתים במחנה שבו הוחזק בסיני, או האור השמימי המגיח מאולם בית המשפט העליון רגע לפני שהדלת נסגרת.

השורה התחתונה: אקטואלי, מצמרר, מעציב, מכעיס, מאיר עיניים, הומניסטי