לכוכבת הגדולה של הטלוויזיה האמריקאית מגיע יותר מהסרט הזה

לוסיל בול היתה אישה מאוד מאוד מצחיקה. הסיטקום "I Love Lucy" שבו גילמה עקרת בית מטורללת הנשואה לזמר ממוצא קובני הייתה הסדרה הכי פופולארית בטלוויזיה האמריקאית בשנות החמישים. 60 מיליון אנשים התיישבו מדי שבוע לצפות בלוסי וריקי ריקרדו – מספר שאף סדרה לא התקרבה אליו מאז. ניקול קידמן אינה אישה מצחיקה ולכן הליהוק שלה לתפקיד לוסיל בול הוא פגם רציני בסרטו החדש של אהרון סורקין, שעוסק בהפקת הסדרה ההיא. סורקין אמנם רוצה להראות לנו שקומדיה זה עסק רציני ושבין הטייקים בול היתה אמנית רצינית שהתמודדה עם בעיות כבדות משקל, אבל אם הקטעים שבהם קידמן משחזרת כמה מהגאגים המפורסמים של בול לא עובדים, הסרט לא עובד. 

כשג'ים קארי גילם את עצמו מגלם את אנדי קאופמן ב"אדם על הירח", הוא כיוונן מחדש את המערכונים שלו והפך אותם למצחיקים עוד יותר מאשר במקור. כשקידמן פונה להומור פיזי היא נראית כמו ליידי שמנסה לרדת לעם. לכן כשהקהל באולפן גועה בצחוק למול השיגועים של לוסי, הצופה בבית מתקשה להבין מה מצחיק ומתרשם שהטלוויזיה פעם היתה ממש מטומטמת. והיא אכן הייתה מטומטמת, אבל גם מאוד מצחיקה. אם אתם לא מכירים את "I Love Lucy", חפשו קטעים ביוטיוב – ההנאה מובטחת. חוץ מזה, קידמן מבוגרת בכ-14 שנים מכפי שהיתה לוסיל בול, שנכנסה להריון בתקופה המתוארת בסרט. פניה המתוחים נראים כמסכה, הפאה האדומה נראית כמו פאה, וזה שורט בעין.

שורטת בעין. ניקול קידמן כלוסיל בול. "הזוג ריקרדו" (צילום: יחסי ציבור)

גם חאווייר בארדם (שכמו קידמן מועמד לגלובוס הזהב) הוא ליהוק שגוי בתפקיד דזי ארנז, בעלה בחיים ובסדרה. גאל גרסייה ברנאל היה יכול להיות מתאים יותר מכל בחינה, אבל משליהקו את קידמן היה צורך ללהק לצידה כוכב היספני בגיל תואם (אם כי ארנז היה צעיר מבול בשש שנים). בין בארדם וקידמן אין כל כימיה נראית לעין, וגם זו בעיה, משום שהסרט מספר לנו שהיתה שם תשוקה בוערת ואהבה גדולה לפני שהעניינים הסתבכו.

אפס כימיה נראית לעין. "הזוג ריקרדו" (צילום: יחסי ציבור)

"הזוג ריקרדו", שעלה בשירות הסטרימינג אמזון פריים, מתמקד בשבוע שנפתח עם דיווח של שדר הרדיו וולטר ווינצ'ל על כך שבול זומנה לוועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית ונחקרה על חברותה לכאורה במפלגה הקומוניסטית, והסתיים עם צילום פרק בסדרה מול קהל באולפן. החשש היה שהקהל יפנה גבו לכוכבת האדמונית, כי בשנות החמישים המוקדמות האשמה בקומוניזם היתה גזר דין מוות לקריירות. התסריט של סורקין דוחס לאותו שבוע שני אירועים נוספים שבמציאות אירעו מאוחר יותר – הריונה של בול שדרש התאמות בסדרה, ופרסום כתבה בעיתון הטוענת שארנז בוגד בה.

לא מצחיק בכלל. "הזוג ריקרדו" (צילום: יחסי ציבור)

טיפות אינפורמציה נוספות נמסרות לנו כמו בסרט תיעודי על ידי אנשים שעבדו איתם – איך הם נפגשו על סט של סרט מוזיקלי כעשור לפני כן, על הקריירה ההוליוודית של בול שלא המריאה, איך שכנעה את סי.בי.אס ללהק לסדרה את בעלה בעל המבטא הקובני, ואיך ארנז שכנע את חברת הסיגריות שמימנה את ההפקה לשלב את ההיריון והלידה בעלילת הסדרה (הריון היה אז מסוג הדברים שאסור לדבר עליהם בטלוויזיה). 

מי מסתתרת מאחורי המסכה? "הזוג ריקרדו" (צילום: יחסי ציבור)

אפשר להבין מה משך את סורקין לחומר. מי שיצר סדרות על מאחורי הקלעים של הפקות טלוויזיה  ("ספורט באוויר", "סטודיו 60", "חדר החדשות") וסרטים היסטוריים על רדיפות פוליטיות של אזרחים עקשנים ("משפט השבעה משיקגו"), מצא כאן שילוב של כל מה שמעניין אותו, כולל סיפור אהבה יפה. אבל למרות הניסיון להתמקד בשבוע מתוח אחד, הפעם התסריט שכתב עצלני ומפוזר. נראה שמטרתו העיקרית היא להראות שלוסיל ודזי היו אנשים נחושים ויצירתיים, שתרמו רבות לעיצוב הסדרה והטלוויזיה בכלל. הסצנות שעוסקות בעימותים שלהם עם הממסד הטלוויזיוני השמרני, הן המעניינות ביותר ואם קידמן בכל זאת תזכה במועמדות לאוסקר, זה יהיה על הסצנות האלה. 

סורקין שוב מאוהב באחורי הקלעים. "הזוג ריקרדו" (צילום: יחסי ציבור)

לצד שתי הטעויות הבולטות בתפקידים הראשיים, תפקידי המשנה דווקא מלוהקים היטב בשחקנים עתירי כישרון וניסיון בקומדיה. ג'יי.קיי. סימונס ונינה אריאנדה טובים כוויליאם פראולי וויוויאן ואנס שגילמו בסדרה את שכניהם של בני הזוג ריקרדו, ולא סבלו זה את זה. טוני הייל, שקנה את עולמו כעוזרה המסור של סגנית הנשיא ב"VEEP", מקבל הזדמנות להיות רציני בתפקיד מפיק הסדרה. ועליה שוקט היא התסריטאית שמשמיעה ניסוחים פרוטו-פמיניסטיים ומדבררת את תפיסת העולם של סורקין. 

הסרט לא עובד. "הזוג ריקרדו" (צילום: יחסי ציבור)

זה סרטו השלישי של סורקין כבמאי, והוא פותח אותו בהבלחת בימוי מוצלחת: דזי ולוסיל רבים ואז משלימים ומתעלסים, וכל הזמן הזה הם נמצאים מחוץ לפוקוס בשולי הפריים, כשהמצלמה ממוקדת ברדיו שבו מושמעת תוכניתו של וולטר ווינצ'ל. אבל ברגע שהשדרן משמיע את הספקולציה הקומוניסטית המצלמה חותכת לתדהמתה של לוסיל, והבימוי הופך לטלוויזיוני סטנדרטי. סצנת השיא היא כמובן נאום שבו תלוי הכל – הרי אנחנו בסרט של סורקין – והיא נחתמת בשיחת טלפון מפתיעה מאדם ידוע לשמצה שבשום פנים ואופן לא היינו מצפים ממנו לעשות את המעשה היפה שהוא עושה כאן. בדקתי ומצאתי שהנאום אכן קרה במציאות (אם כי נוסחו המקורי היה שונה) אבל שיחת הטלפון לא היתה ולא נבראה. זאת המצאה של סורקין שנועדה לעורר ריגוש זול, והיא מעידה יותר מכל על הלאקונה של הסרט הזה. 

★★★ 3 כוכבים
Being the Ricardos בימוי: אהרון סורקין. עם ניקול קידמן, חאווייר בארדם, ג'יי. קיי. סימונס, נינה אריאנדה. ארה"ב 2021, 131 דק'