"החבר דב" מזקק את הז'אנר הקולנועי הכי חשוב כרגע

בסצנה השנייה של הסרט הדוקומנטרי "החבר דב", כשדב חנין מצולם בביתו, הפה שלו זז אבל לא שומעים את קולו. ברק הימן, במאי הסרט, שכח להפעיל את הסאונד. הימן הכיר את חנין כעיתונאי זוטר לפני 16 שנים והתאהב. החבר דב הוא החבר הפרטי שלו. מאז הוא מתעד אותו. יותר מחמש מאות שעות מצולמות, שתי הפגנות בשבוע (כל שבוע) ו־13 שנים כחבר כנסת הפכו לסרט באורך שעה ורבע, שיעלה בחמישי (6.6) בקולנוע לב. הסוף ידוע מראש – חנין יארוז את המשרד לתוך ארגז, יסיר את תמונתה של רוזה לוקסמבורג מהקיר, יכבה את האור והגב שלו יתרחק במסדרון הכנסת עד החשכת המסך. למרות שזה לא סיפור פואנטה יש כל הזמן מתח וסימני שאלה. יותר מפעם אחת הימן ישאל, וחנין ישאל את עצמו, על הכהונה כחבר כנסת ולמה טוב להיות בתפקיד הזה. התשובות ישתנו וגם הדרך בה השאלה נשאלת.

"החבר דב" דובר בשפה של מי שרגילים לקבל את עיקרי מזונם הרוחני מנטפליקס ו־HBO: התוכן לא בא על חשבון האסתטיקה, שמתבטאת בעיצוב התמונה, הפסקול, הניואנסים והעריכה בכלל. קשה שלא לחייך נוכח אינסוף האנקדוטות המענגות בו, למשל כשחנין מזמין שני קילו קרפיון טחון עם עצמות, או כשכתב הערוץ הדתי מגלה שחנין נצר לסבא רב חרדי. הכתב המתרגש מבהיל חזרה את הצלם ומצליח לחלץ מחנין ביצוע חי לניגון חסידי.

לצד הרגעים שובי הלב, הסרט כל הזמן מזכיר לצופיו מדוע קולנוע תיעודי הוא הז'אנר הכי חשוב כרגע: הוא לא רק יודע לשמור על הקשב של הצופה, אלא גם מתעד את מה שמהדורות החדשות לא משדרות – הפרצוף המדמם של ח"כ איימן עודה במהומות על פינוי אום אל חיראן, או תריסר עובדי מפעל מגבות ערד שמוחים על סגירת המפעל הדרומי ואובדן מקור פרנסתם. שימו לב לתזמון שבו מגיע הסרט לבתי הקולנוע: שבוע אחרי ההודעה על הבחירות בספטמבר, יומיים אחרי שהוחלט להקים על גבעת עמל את מגדל מגורי היוקרה בראשית. גם פינוי הגבעה לא נשאר על רצפת חדר העריכה – באחד מרגעי השיא חנין מדבר על תחושת הכישלון שלו בגרון חנוק ועיניים נוצצות. "זרקו אנשים מהבית, וזה, בסופו של דבר, במשמרת שלי". חנין עמד שם עם מפוני גבעת עמל, שחיבקו אותו למרות שאולי לא הצביעו לו.

בפעם הראשונה שחנין מדבר על העבודה בכנסת הוא מתאר אותה כ"עבודה מרגשת". אבל לאורך הסרט, מתוך חשבון הנפש, הוא שואל את עצמו אם ישיבה בוועדת הכספים היא הדרך הכי טובה לתרום לשינוי המיוחל. התשובה שלו היא "לא בטוח". גם לא בטוח שהצפייה בסרט תשנה משהו, אבל בשגרה של צרכנות שפע של תוכן, "החבר דב" מספק צפייה קצת אחרת – הגרסה הפוליטית לפעולה שכולנו עושים ממילא.

← "החבר דב" הוקרן בפסטיבל דוקאביב, יגיע ביום חמישי (6.6) לקולנוע לב, ויום בהמשך השנה בYES דוקו