"היורד למעלה": סיפור אנושי מרחיב לב על רקע נופי חיפה

מדרגות, רחבות וצרות, ישרות וספיראליות, שימשו רקע לכמה מהסצנות הזכורות בקולנוע: חיילי הצאר טובחים בהמון הנס במורד מדרגות אודסה ב"אוניית הקרב פוטיומקין"; רט בטלר נושא את סקרלט אוהרה במעלה המדרגות ב"חלף עם הרוח"; ג'יימס קגני רוקד סטפס על מדרגות הבית הלבן ב"ינקי דודל דנדי"; הנזירה הקשישה הזוחלת בשארית כוחותיה, מדרגה אחר מדרגה, ב"יפה לנצח".

בקולנוע הישראלי אפשר לראות שלל אנשים עולים ויורדים במדרגות המשותפות בבניין מגורים, אבל לרוב אלו סצנות מעבר וכמעט שלא נעשה שימוש בפוטנציאל הדרמטי והסמלי של הדימוי המרחבי והגרפי עתיר האסוציאציות הזה. וזאת רק אחת הסיבות לכך שסרטו של אלעד קידן ("המנון"), שכל כולו מדרגות, כל כך יוצא דופן בקולנוע המקומי. בחיפה, כך מתברר, אפשר לרדת במדרגות ממרום הכרמל עד לשפת הים. שני גברים פוסעים עליהן – האחד בוחר בכיוון האופטימי, ועולה מעלה בחיפוש עקשני אחר זכר לאהבה החומקת מבין אצבעותיו, השני בחר במסלול בריחה, ויורד מטה בדרכו לנמל.

ראשית אנחנו מתוודעים למשה (אורי קלאוזנר נהדר בתפקיד ראשי נדיר), מורה לשעבר שירש עסק כושל של סוסי צעצוע מכניים הממוקמים במקומות שונים בעיר. במבט ראשון משה נראה כלוזר בגופייה, אבל הוא כובש אותנו באהבתו הזורחת לאשתו (מיכאלה עשת) שנראית לגמרי לא מעוניינת. משה יוצא לחפש עגיל שלה שאבד, ובמהלך הדרך הוא יגלה דברים על אשתו ואנחנו נגלה דברים עליו. החיוך העצוב אך מלא התקווה של קלאוזנר נוגע ללב והוא מרכז ההזדהות של הסרט הכמעט אקספרימנטלי הזה, שחלקים נרחבים ממנו מצולמים מרחוק, במצלמה הלא מתערבת של ירון שרף. לקראת הסוף, כשמשה מצטרף אל שאול (אוהד שחר) המשתף אותו בסודו, הדרמה הופכת מהודקת, אך פחות אמינה.

שנית אנחנו מתוודעים לאורי (איתי טיראן), טיפוס מנוכר שמשאיר הכל מאחור בדרכו לחמוק מהארץ באוניית משא. אפילו את הדבר האחד שהוא מחויב אליו לכאורה – הספר שהוא כותב – הוא אינו נושא עמו, אלא מצפה למצוא בתיק בתחנת אוטובוס במורד הדרך. באמצע הדרך הם נפגשים לשיחה קצרה, ואחרי כן ממשיכים בדרכם, כל אחד חולף במקומות שעמיתו ביקר בהם קודם לכן, אך אלה כבר אינם אותם מקומות, כדבר משל הנהר של הרקליטוס. שני הגברים הם גיבורים של סיפורים הנחשפים בהדרגה, אך גם עדים לתמונות קצרות מחיי העיר המעורבת, וכך הרקמה העדינה של רגעים מלאי הומור, קטעי שיחות ואבחנות דקות (ורפרנסים לקולנוע הישראלי) הולכת ומתרחבת לקנבס אנושי ומטפורי עשיר ומרחיב לב.

השורה התחתונה: המנון קולנועי מרומם לב הנפש