הילד האחד: "יקירי" הוא דרמה מורכבת ומוחצת לב
“יקירי" בוחן לעומק שאלות על הורות, מבנים חברתיים ודעות קדומות - באופן שאמנם ספציפי לסין, אך רלוונטי גם למין האנושי כולו
השעה הראשונה של "יקירי", שהיה ללהיט ענקי בסין, מרגשת באופן צפוי ואפקטיבי. היא מספרת על הורים גרושים – האם נשואה בשנית – שבנם בן ה־3 פנגפנג נעלם לפתע, והאב טיאן (הואנג בו, בדרך כלל קומיקאי) מחפש אחריו בעקשנות, ונענה גם לרמזים המפוקפקים ביותר. חבל רק שהמוזיקה מתקתקה ולוחצת באופן מזיק, וששיר הנושא הוא במיטב הסגנון האירוויזיוני. אבל באמצע הדרך הסרט נוקט אסטרטגיה נרטיבית מפתיעה, ומשם והלאה הוא נעשה עשיר ומורכב יותר מבחינה אנושית ומוסרית ומרגש עוד יותר בהומניזם שלו. בשלב בעלילה שבו רוב הסרטים מסתיימים, "יקירי" נפתח לדמויות חדשות ומתפצל בעקבותיהן. הוא מספר את סיפוריהן בתשומת לב, בלי לאבד את הסיפור שבו פתח, והסיפורים האלה – שבוחנים לעומק שאלות של הורות, מבנים חברתיים ודעות קדומות – מאתגרים את המחשבה ומוחצים את הלב. הדימוי שפתח את הסרט, של חוטי טלפון מסובכים אלה באלה התלויים מעל הרחוב, צובר משמעות חדשה ומהדהדת.
"יקירי", שנוצר בהשראת מקרה אמיתי שגיבוריו מופיעים בסוף הסרט, מתרחש בסין העכשווית – ארץ עתירת ניגודים ופערים חברתיים קיצוניים. האינטרנט והסמארטפונים משחקים תפקיד מרכזי בסרט ותורמים למתח שבעלילת החיפוש, ומנגד הדרמה מועצמת בזכות מדיניות ממשלתית מפלה שנוהגת בפועלים מאזורים שונים בסין כבמהגרים לא חוקיים, ובשל האיסור בחוק על הולדת ילד שני למשפחה. האיסור תורם להתפתחות של סחר בילדים (ולתופעה משנית של ניצול כאבם של הורים לסחטנות כספית). בקבוצת תמיכה של הורים לילדים אבודים, טיאן מתוודע לבני זוג שנדרשים להכריז על בנם הנעדר כמת כדי לקבל מהרשויות אישור ללדת ילד נוסף. האופן שבו הדרמה האנושית צומחת מתוך המבנה החברתי ומערכות החוק מחדד ומרבד את פרטי העלילה, שעם היותם ספציפיים לסין הם רלוונטיים ומהדהדים למין האנושי כולו.
פיטר צ'אן, יליד הונג קונג, הוא אחד המפיקים והבמאים הפוריים והמצליחים בסין, אבל זהו רק סרטו השני המוקרן מסחרית בארץ, והוא שונה לגמרי מ"שרי מלחמה" – אפוס המלחמה ההיסטורי שלו שיצא כאן ב־2009. אם הסרט ההוא התפאר בהמוני ניצבים ובשוטים מרחפים, "יקירי" קשוב לניואנסים של התנהגות אנושית, והוא זרוע בהומור חזותי עדין. אך כישוריו של צ'אן כבמאי של סרטי ז'אנר ניכרים היטב גם כאן, ורגע היעלמותו של פנגפנג מבוים ביד אמן – שילוב רב עוצמה של שפע מלודרמטי ומבע מרומז. גם השחקנים ב"יקירי" הם כוכבים גדולים במולדתם, וגדולה מכולם זמרת הפופ ז'או וויי – המצטרפת לסרט בחלקו השני בתפקיד תושבת כפר דלת השכלה שנדרשת לפתע להתמודד עם פלישת העולם החיצון לחייה, והופעתה המרגשת לא תישכח במהרה.
השורה התחתונה: דרמה הומניסטית מורכבת ומוחצת לב