מרגשת וכל כך משעממת: "הכוכב הבא" מסרבת ללמוד מההצלחות שלה
את ההצלחה הגדולה ביותר שלה - הזכייה של נטע ברזילי באירוויזיון - השיגה "הכוכב הבא" כשבחרה במקוריות ובשוני, ולכן לא ברורה ההתעקשות שלה על ביצועים מרגשים-בכוח של בלדות עמוסות מניירות. זה אולי מה שקרן פלס צריכה עכשיו, אבל זה לא מה שיעבוד בתחרות הגדולה במאלמו. ויש לנו פייבוריט!
העונה העשירית של "הכוכב הבא לאירוויזיון" התחילה באמת. פסאדת ה"המהדורה המיוחדת" כבר לגמרי מאחורינו, השריד האחרון לתחושת החירום – הכיסאות הריקים – נעלם. השואו מרשה לעצמו להיות קצת יותר קרנבלי. בפרק הקודם, ששודר בשבוע שעבר, עדן גולן (להלן "הפייבוריטית") ביצעה את "Ain't No Other Man" ההיפהופי של כריסטינה אגילרה ובתור כוח מוביל של העונה – היא סימנה את התנועה, לאט לאט, להרים.
אחרי שהחצי הראשון של ה-12 נבחר בפרק הקודם (וגל כפרי הודח), הגיע החלק השני שבו הושלם השלב הבא: 12 מתמודדים שיתמודדו ראש בראש על מקום בשישיה – ומשם, שלישיית הגמר. פחות מחודש נשאר עד לדדליין והקצב של התכנית הולך וגובר, כמו גם קצב ההדחות. אחרי פרקים של ארבעה ביצועים, אתמול היו שבעה (בפרק שבהתאם, היה גם ארוך יותר מפרקי החימום הקצרים – שעה וחצי ברוטו כולל פרסומות). בקיצור, כמו בחיים, גם "הכוכב הבא" חזרה לשגרה, עם רפרנסים למלחמה הבוערת אבל לא יותר מזה.
לכאורה, הייתן מצפות שאם כבר הקהל חוזר והגרוב חוזר – אפשר שהתכנית גם תצא מהפיקסציה המוזרה על אותן בלדות עמוסות מניירות. זה לא קרה, לפחות אם שופטים את ליאן בירן – שבאה עם "Someone You Loved" של לואיס קפלדי. בסופו של דבר זה היה דומה מדי ל"שבורי לב" שהיא ביצעה בשלב הקודם ול"Anyone" שבא בהתחלה – כולם שירים שקטים, כולם מתמקדים ברגש היחיד האפשרי – בכי. עדן חסון קלע בול בעיניי כשאמר שחיפש משהו אחר – זו לא ציפייה מוגזמת (גם לא "גרידית") לשמוע מזמרת שמתיימרת לעמוד על הבמה הכי גדולה של הפופ הישראלי משהו אחר מאשר אותה בלדה מרגשת. בכל מקרה, המתכון המוכר הצליח – בירן השיגה 93 אחוז ודילגה בקלילות לשלב הבא.
את הגיוון הזה בדיוק הביא עידו ברטל שהוא בעיניי ההברקה של העונה (והפייבוריט האישי שלי, ורווק נחשק של "טיים אאוט" לשנת 2021), מישהו שמציע בדיוק את ההפך מהשירים שנורא מתיימרים לרגש. המשפט שהוא טבע, "אנחנו נחגוג את המדינה הזאת", הוא בעיניי הרבה יותר קרוב לאירוויזיון מאשר כל השירים שמתיימרים להעמיס רגש על הצופה. ברטל בא עם שני שירים שגם הם יחסית מרגשים, מאש אפ של "יסמין" (הפיל הכחול) ו"לאהוב אותך כל יום" (השופט עדן חסון עם דולי ופן). אבל זה היה מושלם – מקורי, מרענן, פרשי, מוציא אותך קצת מהאיזון ומשיעמום המחץ שתוקף אותך מצפייה ברוב הביצועים העונה, כולל הביצועים של הערב. סוף סוף מישהו שעושה את מה שבאירוויזיון יודעים לעשות הכי טוב – להפתיע ולמשוך תשומת לב.
כיאה למישהו שניסה לחדש ולגוון, ברטל קיבל 67% והיה צריך שיהודה סעדו יעשה לו טובה עם ביצוע לא טוב כדי לשרוד בתחרות. כי על מקוריות וגיוון נענשים ב"כוכב הבא", לא מקבלים חיבוק. מה שעוד יותר מוזר הוא ש"הכוכב" ממשיכה להגיע למסקנה הזאת אחרי שהיא כבר פעם אחת בחרה במקוריות ובשוני, עם נטע ברזילי, וזו היתה ההצלחה הכי גדולה של הפורמט, אותם מקוריות ושוני הביאו לנטע ולישראל את הזכייה ב-2018. ובכל זאת, "הכוכב הבא" – השופטים וגם הקהל – ממשיכים, למרות הכל, להעדיף את קובי מרימי.
כך היה גם עם שי טמינו (84 אחוז) שנתנה בדרמה עם "פעם את לילה" של שי המבר (יוצאת "כוכב" בעצמה שגם קפצה להופעת אורח כי למה לא בעצם). מיקה קרטיס סיפקה ביצוע לא טוב ל"Scars To Your Beautiful" (אלסיה קארה), אבל שרדה (72 אחוז) בגלל הנראטיב, הסיפור ואולי גם הלוק האירוויזיוני שאפשר לה לעבור. עליהן אין יותר מדי מה לדבר, שתיהן הלכו בתלם ושתיהן גם הרוויחו את המקום בנבחרת.
החמישי בסדר היה אוראל רביד – שגם הוא בעיניי הברקה של העונה. רביד הגיע עם "כל כך הרבה שירים" (שיר בטעות ייחסו ליהודה סעדו – כי הוא ביצע אותו כשיר האודישנים של "כוכב נולד", אבל הוא שיר של יוני בלוך) וכבש כי גם הוא הציע משהו טיפה שונה מביצועי הדיוות: משהו הרבה יותר צנוע, הרבה יותר מקסים, מאוד בועז מעודה, וזה גם נענה בהתלהבות, בעיקר על ידי הקהל שהיה גורם מכריע ב-95 אחוז (יותר מליאן בירן) והפכו אותו לביצוע המצליח בפרק.
וכך נשארנו בסוף עם שניים – יהודה סעדו שהודח ואריק סיני שנשאר. סעדו עלה עם "מרוב אהבה" של יוסי בנאי ז"ל ולדעתי פספס. "מרוב אהבה" המקורי היה שיר מאוד ייחודי ומאוד חינני, אבל סעדו לא ניסה ללכת באותה הרוח ואולי להתחכם יחד איתו – אלא בחר, בעצם, לבצע את הקאבר של בועז בנאי. בין הגרסה של בנאי הצעיר לבין הגרסה של סעדו אתמול בפרק אי אפשר להבדיל גם עם מיקרוסקופ. ובסופו של דבר, הביצוע לא באמת הזיז, לא באמת חידש – ולכן נפל על הפרצוף עם 50% (שלמעשה חרצו את גורלו בפרק, שני ביצועים לסוף).
סיני היה האחרון שעלה לשיר – ולצערי המשיך בשטיק שהביא אותו עד הנה. הפעם זה היה "גרה מול המים" (שיר שנכתב על ידי יוסי בנאי ז"ל, אפרופו), שיר שכרגיל הביאו איתו הרבה רפרנסים למציאות של המלחמה ("יש ליופי פה טעם / של עקבות מלחמה / פה גדלים עשבי זעם / בין שיחי נחמה") – וזה אולי המס ש"הכוכב הבא" בכל זאת משלמת, כדי שנזכור שאנחנו במלחמה פה. ולא באנו סתם ליהנות, חלילה.
וגם הביצוע הזה הזכיר לקרן פלס את המצב (כמו גם את "פעם את לילה" ששרה שי טמינו) – אבל נראה לי שכל שיר יזכיר לפלס את המצב. גם אם מתמודד יגיע לשיר את "Where The Hood At" של DMX, כנראה שנראה את פלס אומרת ש"הוא שואל איפה השכונה, ואנחנו יודעים איפה השכונה ולאן היא הלכה, זה ממש נכון להיום"; ואם מתמודד יבצע את "מי זאת" של אנה זק, פלס תספר ש"ברור שהיא שואלת מי זאת, היא לא יודעת מי זאת כי לא מזהים אותה, זה ממש נכון להיום"; וגם אם זה יהיה "יונתן הקטן" היא תגיד, בעיניים דומעות, ש"הוא רץ בבוקר אל הגן, וגם אנחנו נרוץ בבוקר אל הגן, כי השמש תזרח. זה ממש נכון להיום".
לפעמים לא לכל שיר צריך למצוא את ההקשר למצב. לא כל שיר אמור לרגש או להדמיע אותנו. לפעמים שיר סתם יכול להיות יפה, או מגניב, או אפילו אפילו לעורר חיוך. לא יקרה כלום, חברים. תלמדו מעידו ברטל.