לבד בחושך: 7 דברים שיכולים להרים את חיי הלילה של תל אביב

רגע, איך אני מטעין פה? מועדון הקווסט (Quest). צילום: אמיר ערן
רגע, איך אני מטעין פה? מועדון הקווסט (Quest). צילום: אמיר ערן

המלחמה נתנה לחיי הלילה של תל אביב את המכה הקשה בתולדותיהם, לקחה מהם את שמחת החיים וניתקה אותם מהעולם, אבל אנחנו לא נתבכיין ולא ניכנע ולא נוותר ללא קרב: אלה הדברים שממש חסרים בלילה המקומי ויכולים להרים את העסק בחזרה. רק תחזירו את החטופים ונדאג לכל השאר

אומרים שחיי הלילה של תל אביב במשבר. אומרים את זה תמיד. הארכיון של "טיים אאוט" מלא בכתבות הספד קורעות לב על מותם של חיי הלילה המקומיים, לעיתים בגלל סגירתם של ברים ומועדונים אהובים, לפרקים סתם כי חברי המערכת הזדקנו וחשו עצמם קשישים על רחבת הריקודים, אבל זה מה שצריך להבין על חיי הלילה של תל אביב: הם תמיד במשבר ותמיד מתים.

>> מתערבבים: הקוקטייל-ברים הכי טובים בתל אביב
>> אחרי עשור של חיי לילה סוערים: הספוטניק נסגר

ובכל זאת, מספיק לשוטט בעיר בחמישי-שישי כדי להבין שהמלחמה הכתה בלילה התל אביבי בעוצמה חסרת תקדים, וזו בעיקר שמחת החיים הצוהלת שנעלמה בהיעדר סיבות טובות לקיומה, כשהלב עם החטופים והעקורים ומשפחות השכול. זה מה שקצת מת. השמחה הזאת, קרחניסטית והדוניסטית, היא מאבני היסוד של חיי הלילה העירוניים ומה שהפך אותם לייחודיים גם בעיניי העולם הרוקד ונתן לתל אביב את הרפיוטיישן הבינלאומי שלה כעיר שבה המסיבה לא נגמרת. ואם אין שמחה ואין עולם שיראה אותה – יש לנו בעיה.

מאז שעזבת הרבה השתנה כאן. הבלוק (צילום: TheBlockTLV)
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן. הבלוק (צילום: TheBlockTLV)

אל הבעיה הזאת אפשר להוסיף גם בעלי ברים אומרים לנו לאחרונה ש"תל אביב נהייתה עיר של הייטקיסטים" ולכן הולכת לישון בחצות, אבל אין סיבה להיכנע למסר התבוסתני הזה. כי אם רוצים תירוצים טובים לכיבוי אורות וללכת לישון מוקדם – יש המון. ואם רוצים להשאיר את הלילה בחיים – יש לא מעט דברים שאפשר לעשות כדי להרים לו ולהרים אותו. זה ממש עניין של בחירה עירונית. אז בחרנו כמה דברים שממש חסרים לנו בחיי הלילה של תל אביב-יפו, אפשר מבחינתנו להתחיל עם הרשימה הזאת.

1. מקומות שפתוחים 24 שעות

לא צריך הרבה מקומות כאלה. אבל לא נותרו כאלה בכלל. זה עניין של רישוי ושכנים, זה עניין של כוח אדם, זה עניין של ביקוש. פרט לאמ:פמים ופיצוציות, העיר סגורה ומסוגרת בשלוש בבוקר. אין מקום לשתות קפה טוב, אין מקום לאכול משהו נורמלי, אין בר להישבר בו. הסלוגן "עיר ללא הפסקה" יצא משימוש ואין שום בעיה מבחינתנו שתפסיק מתי שבא לה, אבל שתהיה לפחות אופציה כלשהי שתאפשר תשתית לקיומם של עכברי לילה ועטלפי מועדונים, איזה דיינר חביב, איזה בית קפה נחמד, איזשהו מקום שלא הולכים לישון בו. אנחנו לא בררנים.

עוד ב-2018 התבכיינו על זה. שער גיליון 841//"טיים אאוט"
עוד ב-2018 התבכיינו על זה. שער גיליון 841//"טיים אאוט"

2. די.ג'ייאים מחו"ל

היה נחמד מאוד, במשך כמה חודשים, לתת את מרכז הבמה לטאלנטים המקומיים של המוזיקה האלקטרונית ולראות אותם תופסים נפח וביטחון, אחרי שנים של דחיקה לשוליים בידי השמות הגדולים שנהרו לכאן מכל העולם, אבל העצירה המוחלטת של ביקורי די.ג'ייאים מחו"ל בישראל בעקבות המלחמה מובילה בהכרח גם לסטגנציה ולניתוק תרבותי. זה לא יכול להיות דבר טוב. ברור שהשמות הגדולים יסרבו בנימוס בשלב זה של המלחמה, אבל זאת הזדמנות למצוא דווקא את מי שיהיו השמות הגדולים הבאים, כמו שמארגני מסיבות בארץ היו עושים בעבר. אין ברירה אלא לנסות ולשבור את המצור. זאת משימה לאומית.

מתגעגעים. די.ג'יי סולומון בפארק הירקון (צילום: אלברט ללמייב)
מתגעגעים. די.ג'יי סולומון בפארק הירקון (צילום: אלברט ללמייב)

3. ברים בלי אוכל

כולם יודעים שלצאת לשתות בבר זה כיף. כולם יודעים שלנשנש משהו ליד השתייה בבר זה כיף. אבל עם השנים התפתח סעיף הנשנוש וכבר לא תמצאו כמעט ברים שיגישו לכם זיתים או בוטנים או בייגלה מצמיא רק כדי שתזמינו עוד חצי. עכשיו אפשר לאכול טוב בברים רבים, ולשלם טוב לא פחות. אבל בר ה"פקק" שנפתח לאחרונה ביפו הזכיר לנו כמה חסרים ברים מהסוג הראשון בנוף הנוכחי של יוקר המחייה. עזבו אותנו מנשנושים, אכלנו בבית, תנו לנו כוסיות נדיבות של וויסקי או ג'ין, תנו לסגור בילוי על אלכוהול ודי לגרות אותנו עם הקולינריה הזאת שלכם, נדפוק אחר כך טוסט בפינה.

המחיר הוא כל העניין. פקק (צילום: יעל שטוקמן)
המחיר הוא כל העניין. פקק (צילום: יעל שטוקמן)

4. אוכל רחוב זול

אה כן, אמרנו לדפוק טוסט בפינה? יופי. כי יש מעט מדי אופציות מוצלחות של אוכל רחוב זול בשעות הלילה המאוחרות, אפילו בסוף השבוע. חוץ מכמה טאבוניות שיאפשרו לכם לסגור פינה על סמבוסק גרוע ב-20 שקל, לא תמצאו דוכן צ'יפס ולא לייט-נייט פלאפל ולא שום פתרון מטוגן או אפוי אחר למצוקת הרעב פוסט-בילוי, בטח שלא בפחות מ-50 שקל עם שתייה. האמת היא שגם אם תסכימו לשלם יותר תתקשו למצוא אוכל רחוב ראוי אחרי אחת בלילה. התור של ג'סמינו אמנם מפתה תמיד ואנחנו מוכנים לשלם רק בשביל לעמוד בו ולהריח, אבל ג'סמינו יש רק אחד ומגיע לעיר הזאת יותר.

והריח בחינם. שאול טבת ופופי סינג, ג'סמינו (צילום: איליה מלניקוב)
והריח בחינם. שאול טבת ופופי סינג, ג'סמינו (צילום: איליה מלניקוב)

5. רחוב ברים

לכל עיר רצינית בעולם יש רחוב ברים. לפעמים יותר מאחד. לפעמים הוא מאוד תיירותי. לפעמים הוא מאוד טרנדי ואז גולש לרחובות נוספים ואז הופך מאוד תיירותי ואז דועך. זה פחות או יותר מה שקרה לאזור לילינבלום, שבתחילת האלף הפך לבירת הבילויים של המזרח התיכון. אבל מאז דעיכתו של לילינבלום, לא החליף אותו אף רחוב כזירת בילוי לילית מרכזית (ואין מה להשוות בין הסצנה המפונפנת של נחלת בנימין שנרדמת בחצות למה שהלך אז בין השסק לאברקסס). כן, זה מפריע לשכנים, כן, יש שיכורים, אבל חיי לילה של עיר צריכים מקום כזה. הוא יכול להיות מבודד יחסית. נגיד בקריית המלאכה?

היו זמנים בתחילת האלפייםז. אברקסס (צילום: אריאל עפרון)
היו זמנים בתחילת האלפייםז. אברקסס (צילום: אריאל עפרון)

6. סיבוב ברים / סיבוב מסיבות

יוקר המחייה הפך את חוויית סבב הברים, ממאפייני הבילוי המרכזיים של העשורים הקודמים, לכמעט בלתי אפשרית. השיטוט בין בר לבר והקפיצה ממסיבה למסיבה הפכו לתופעות נדירות ומרבית הבליינים מתבצרים לילה שלם באותו מקום, לזוועתם של בליינים וותיקים שלא שוכחים את הלילות הדינמיים שהיו כאן עד לעשור הקודם. כתוצאה מההתבצרות הזאת הרחובות המרכזיים מתרוקנים מאדם, עסקי הלילה ברחוב סובלים, וכולם עצובים. אנחנו חוזים ומקווים שכמו במקומות אחרים בעולם, גם כאן יתחילו לפרוח סיורי סבב-ברים וסיורי סבב-מועדונים לקבוצות חברים קטנות שימלאו את הוואקום. שמשהו ימלא אותו.

אחי, בניינטיז היינו אוכלים שבע מסיבות בלילה. קולאבו (צילום: אנה מיילס)
אחי, בניינטיז היינו אוכלים שבע מסיבות בלילה. קולאבו (צילום: אנה מיילס)

7. גיי קלאב

אם באמת רוצים להרים פה קצת את הלילה, מה יותר טבעי מלתת את העבודה למי שמתמחים ומתמחות בהרמות. קהילת הלהט"ב היא מהגורמים המרכזיים לפריחת חיי הלילה של תל אביב ב-30 השנים האחרונות, והעובדה שאין בעיר גיי קלאב מרכזי ומשמעותי כעוגן דומיננטי בחיי הלילה היא עלבון מכוער שהמציאות מטיחה בנו. צריך להיות. לא ליין שבועי, לא מסיבת עופרה בפארק פעמיים בשנה, לא בר שעושים בו מסיבות לפעמים – מועדון של ממש שנמצא שם תמיד ומוביל את הדרך. קדימה תל אביב, אנחנו יודעים שאת מסוגלת.

תנו להם מועדון, נו. מסיבה סולידית בהמרץ 2, כרגיל (צילום: מתוך האינסטגרם של המרץ2/ hameretz2)
תנו להם מועדון, נו. מסיבה סולידית בהמרץ 2, כרגיל (צילום: מתוך האינסטגרם של המרץ2/ hameretz2)