"הנסיך הקטן": מפרש את המקור בלי לחטוא לו

את ״הנסיך הקטן״ קראתי לראשונה כילדה. לא התחברתי אליו, כנראה משום שהסיפור על מפגשיו הבין כוכביים של הנסיך הבודד עם גברים מטפוריים היה נטול דרייב עלילתי. כשבגרתי חזרתי אליו והתאהבתי בו כמו מיליוני קוראים לפניי. דווקא כנערה הוקסמתי מראיית העולם הילדותית לכאורה והבנתי שזה בעצם ספר ילדים לקוראים מבוגרים. הבנה של הפיצול הזה נמצאת בלבו של העיבוד הקולנועי הנבון והיפה בבימויו של מרק אוסבורן (״קונג פו פנדה״), שהוא יותר הערה על הספר ועל השפעתו על קוראיו מאשר עיבוד ישיר. זה סרט בתוך סרט. סיפור המסגרת מתרחש בעולם של קופסאות קטנות, כמאמר השיר – עולמם של המבוגרים המקובעים שאינם מסוגלים להבחין בין איור של מגבעת לבין ציור של נחש בריח שבלע פיל. בעולם הזה חיה ילדה, בת צייתנית לאשת קריירה כפייתית, שניסיונה להתקבל לבית ספר יוקרתי מאיים להפוך אותה לתלמידה טובה מדי, שאין לה זמן להיות ילדה. אלא שבבית השכן מתגורר זקן מוזר שמנסה להמריא במטוס ישן מהחצר האחורית (הדים לאדמירל בום מ״מרי פופינס״), וזה שולח לה דפים נבחרים מספר שכתב על מפגשו במדבר סהרה עם נסיך קטן שביקש ממנו לצייר לו כבשה. הטייס הזקן אינו מזוהה כאנטואן דה סנט אכזופרי, שהוכרז כמת בגיל 44 כשמטוסו נעלם מעל צרפת הכבושה, אלא יכול להתפענח כרוחו של האמן (גם הנסיך הרי נפטר מגופו ברצונו לחזור לכוכבו).

התבנית הנרטיבית מאפשרת לסרט ליצור שני סוגים של סיפורים – סיפור המסגרת מציע לילדים של היום קונפליקטים ברורים ואקשן סוחף, והוא מעצב גיבורה ספקנית שמגלה התנגדות ראשונית לחוסר ההיגיון המדעי של הסיפור המתרחש בחלל. הסצנות מתוך ״הנסיך הקטן״, לעומת זאת, מוגשות תוך הקפדה אוהבת על השלמות האמנותית של המקור ושומרות נאמנות לטון הנוגה שלו. בהתאם לכך העולמות השונים מעוצבים בסוגי אנימציה מנוגדים שיוצרו בצרפת ובקנדה – מדינות עם מסורת ארוכה של אנימציה. סיפור המסגרת נפרש בתלת ממד ממוחשב ומנוכר בגוונים של אפור, ורק השיניים הלא מושלמות של הילדה, הנחשפות כשהיא מנסה לחייך, רומזות לפוטנציאל השובבי שלה; ואילו הסיפור שבתוך הסיפור משלב איורים בלתי נשכחים מהספר – דו ממדיים ויפהפיים – עם אנימציית סטופ מושן של בובות עץ ונייר. המוטו החוזר הוא שלא ההתבגרות היא הבעיה, אלא השכחה. כדי לבחון את האבחנה הזאת, במערכה האחרונה הסרט מעז ומפר את התבנית הנרטיבית שביסס עד אז. התעוזה מניבה סיקוונס מרשים שמפענח את המטפורות של המקור (בתוספת קריצה ל״הקוסם מארץ עוץ״) בלי לחטוא להן. כבונוס, בובת השועל שמתעוררת כאן לחיים היא יצור מקסים בתכלית.

השורה התחתונה: לא לילדים קטנים