הסרטים הכי טובים של העשור: כמה מהם ראיתם?

סיכומי העשור מצילים מהזיכרון הקולקטיבי הקצר יצירות מופת כמו "היא" ו"לינקולן". נכון, עברו כמה שנים, אבל אם עוד לא ראיתם – לא מאוחר להשלים

חואקין פיניקס ב"היא"
חואקין פיניקס ב"היא"
4 בדצמבר 2019

העשור השני של המאה ה-21 הניב לא מעט סרטים נהדרים, חלקם של יוצרים מפתיעים, כמו במאי הקומדיות טוד פיליפס שבאופן לא צפוי הביא לנו את "ג'וקר", אחרים של יוצרים נערצים שהגיעו לשיאים חדשים, כמו סקורסזה עם "האירי" ואלמודובר עם "כאב ותהילה". מתוכם בחרתי עשרה סרטים שריגשו אותי עד דמעות והותירו בי חותם עמוק. כמה מהם אף בחרתי ללמד. הסרטים ברשימה אינם מדורגים, אלא מסודרים לפני השנה שבה נוצרו. יכולתי להרכיב רשימה אלטרנטיבית ("ליידי בירד") של לפחות עוד עשרה ("על גוף ונפש") סרטים נפלאים ("סיפור נישואים") ומרגשים ("חדר") לא פחות ("לווייתן"), וחבל לי על כל סרט ("צעצוע של סיפור 3") שנותר בחוץ ("הרוכב").

מרגרט (2011)

סרטו של קנת לונרגן כמעט נגנז אחרי חמש שנים שבהן נגזל מיוצרו ונקצץ על ידי אנשים שונים (גרסת הבמאי היא באורך שלוש שעות). אבל אחרי קבלת פנים קרירה, צפיות ביתיות הביאו לו אוהדים חדשים ובסקר שערך ה-BBC ב-2016 הוא כבר נבחר לאחד הסרטים הגדולים של המאה ה-21. זהו אפוס אינטימי ומופלא על נערה (אנה פאקווין) שמסיחה את דעתו של נהג אוטובוס, וכתוצאה מכך הוא דורס למוות הולכת רגל. רגשות האשמה מביאים אותה להתמודדות כנה ועמוקה עם שלל שאלות מוסריות, והיא בוחרת לפעול. זה סרט יפהפה, מרחיב לב ונפש, שמהלך קסם על צופיו.

היא (2013)

חואקין פיניקס התחיל את העשור עם בדיחה רעה שבלבלה אותנו לחשוב שיותר לא נראה אותו, והמשיך משם עם כמה תפקידים אדירים שביססו את מעמדו כאחד מגדולי השחקנים של דורו, ומיטב הבמאים של המאה ה-21 בחרו לעבוד איתו. ב"המאסטר", "מידות רעות", "יום נפלא" ו"ג'וקר" הוא עושה דברים שלא ייאמנו. ב"היא" של ספייק ג'ונז הוא עיצב תפקיד מופנם ואינטימי עד מאוד, כגבר שמתאהב בתוכנת הפעלה (קולה של סקרלט ג'והנסון). זה יהלום קולנועי טהור ופלאי, שאופף את הצופים בערגה מלנכולית באורגו משל נוגה, אירוני ויפה עד כאב על מהות האהבה.

לינקולן (2013)

לקראת סוף הסרט על הנשיא האמריקאי הנערץ, שהחליט להמשיך את מלחמת האזרחים עד שיצליח לבטל את העבדות באופן סופי, לינקולן מגיע לשדה הקרב לפגוש את הגנרל יוליסס ס. גראנט שניצח עבורו את המלחמה ויירש אותו בבית הלבן. "אתה ואני אפשרנו זה לזה לעשות דברים איומים", הוא אומר, וצללים חולפים על פניו, כמו היו צללי החיילים המתים. זה רגע שבו הגדולה של התסריט המפואר של טוני קושנר ושל הקולנוע החכם של סטיבן ספילברג מתלכדות. הסרט מציג את מהלך ההיסטוריה דרך הפריזמה של עסקאות פוליטיות אפלות בין גברים לבנים, והוא עמוק ורחב ומרתק וגם מרגש מאוד.

מלון גרנד בודפשט (2014)

"העולם שלו נעלם זמן רב לפני שהוא נכנס אליו, אבל הוא שמר על האשליה בחן מופלא". כך נאמר על גוסטב, שוער במלון יוקרתי במדינה דמיונית במזרח אירופה וגיבור סרטו המופלא של ווס אנדרסון. כמו תמיד, העיצוב מדוקדק ותנועות המצלמה מפתיעות, אבל מתוך החזות האגדתית הצבעונית והמצועצעת מפציע רובד של רגש עמוק ואמיתי – כי הסרט בכל זאת עוסק בעולמנו שלנו ובמה שכל כך חסר בו. אנדרסון מנסח אמירה הומאנית ונוגה על חשיבותם של דרך ארץ וגינונים נאים – לא אלה המזוהים עם צביעות מעמדית, אלא נימוס אמיתי וגורף שבא מתוך כבוד עמוק לבני האדם באשר הם, ורייף פיינס מגיש הופעה מושלמת בתפקיד כמעט בלתי אפשרי.

מקס הזועם: כביש הזעם (2015)

בעולם פוסט אפוקליפטי, חמש נשים בורחות מגורלן כשפחות מין של מנהיג אכזר, נעזרות בלוחמת קטועת יד (שרליז ת'רון) ובמקס (טום הארדי), גיבור הסרטים הקודמים. בעקבותיהם דולק צבא שלם. ג'ורג' מילר מגדיר מחדש את הז'אנר הכי מאצ'ואיסטי ומחולל סופת הוריקן פמיניסטית. זה קולנוע קינטי ומסעיר המאתר רמצי אנושיות בעולם חרב.

מכונת הכסף (2015)

החד והחתרני מבין הסרטים שחקרו את המשבר הכלכלי העולמי של 2008, בספרו דווקא על אנשים שהימרו נגד השוק. אדם מקיי יצר סאטירה מסחררת על ההפרזה של הקפיטליזם הדורסני שחולל שמות בחלום האמריקאי, וגיבורי סרטו דואגים להזכיר לנו שניצחונם הוא תוצאה ישירה של ההפסד של כולנו. הקצב המהיר, העריכה התזזיתית, הפסקול השנון וההומור המתגרה ארוגים בעצב ובתובנות מרות. סטיב קארל הנפלא מביא לסרט את נקודת המבט המוסרית וההומניסטית (שהייתה חסרה ב"הזאב מוול סטריט" המסחרר לא פחות של סקורסזה), והסרט מותיר אחריו הד מתמשך.

הלובסטר (2015)

יורגוס לנתימוס מדמיין עולם שבו נאסר על אנשים לחיות ללא זוגיות. אלה שמאבדים את בני זוגם נשלחים לכפר נופש, בניהולה של אוליביה קולמן האדירה, שבו עליהם למצוא לעצמם בני זוג חדשים תוך זמן קצוב, אחרת יהפכו לבעלי חיים. המורדים שמסרבים להיכנע לגזרה ובורחים ליער, מתגלים כלא פחות דוגמטיים מהמערכת שהם מוחים נגדה. הסרט מעצב בדקדקנות את חוקי העולם שברא, ובאמצעותם מנסח חיווי מצמרר, ארסי ומבריק על דיקטטורת הזוגיות בחברה שלנו. התוצאה מקורית להחריד, מבדרת עד אימה ומאתגרת שלל תפיסות מקובעות.

אמריקן האני (2016)

סרטה האמריקאי של אנדריאה ארנולד הבריטית עוקב אחר בת עשרה שמצטרפת לשבט של ילדים אבודים כמותה, ויוצאת איתם למסע במדינות המערב התיכון שבמהלכו היא מתוודעת למגזרים שונים של החברה האמריקאית. על אף הפריים הצר, הסגנון המאולתר והמצלמה הנישאת ביד, הסרט צובר מימדים אפיים מפתיעים. זהו קנבס רחב יריעה, לירי, חלומי, קשוח ומפעים של נעורים במנוסה ושל אימפריה קפיטליסטית בשקיעה.

המשפחה שלי (2018)

משיאי יצירתו של הירוקזו קורה-אדה היפני, מהקולנוענים האהובים עלי ביותר. כמו "הפרזיטים" של בונג ג'ון-הו הקוריאני, הסרט מספר על משפחה ענייה מאוד, שחבריה מתפרנסים באופנים לא חוקיים וצופנים סודות אפלים. אבל קורה-אדה הוא הומניסט, והוא חומל על גיבוריו, שהבחירות המפוקפקות שהם עושים מורכבות מאוד מבחינה מוסרית. רק במערכה האחרונה של הסרט הנפלא הזה, ששולחת אותנו לבחון מחדש את כל מה שראינו, אנחנו מבינים עד כמה התסריט מדוקדק ובנוי לתלפיות, וכל פרט בו עשוי לקבל משמעות שונה משהיה נדמה במבט ראשון.

סיפורו של רחוב ביל (2018)

סיפור אהבה יפהפה ועצוב בין שני צעירים חינניים משולב בדרמה משפטית המנסחת כתב אישום חריף נגד הגזענות הממוסדת של החברה הלבנה ושל מערכת המשפט האמריקאית. בארי ג'נקינס עיבד למסך רומן מאת ג'יימס בולדווין, ויצר סרט שלם יותר מ"אור ירח" שזיכה אותו באוסקר. הוא לכד אותי במבע קולנועי עשיר ומשכר חושים (ג'נקינס שאב השראה מהקולנוע של וונג קאר וואי), והציף אותי ברגש מהשוט הראשון ועד השוט המושלם שמסיים אותו. כמה חבל שהסרט הנפלא הזה לא הופץ בארץ.