בניין עם היסטוריה וקפה שהוא לב היקום. העיר של אבישי פלטק

>> אבישי פלטק הוא אמן עטור פרסים והבעלים של בית הספר לציור Good Enough Painting, נשוי לאמנית אביטל כנעני, ויחדיו הם מציגים את התערוכה "מזרח תיכון חדש לאללה" בגלריה מאיה. ביולי 2023, שלושה חודשים לפני המלחמה, הם עזבו את תל אביב אחרי 30 שנה ועברו להתגורר בקיבוץ כברי. את השנה האחרונה הם העבירו בדירות זמניות בתל אביב, באיטליה ובעוד מקומות, וכעת הם לא יודעים אם להישאר בעיר או לחזור צפונה. ככה זה עכשיו.

>> העיר של עידן אלתרמן // ראפ באטל עם הקהל והתמסרות לעצים
>> העיר של ג'וני שועלי // כל הודו במכולת אחת ואיך כלבים יודעים שיום שבת

1. הבניין ברבנו חננאל

הבנין עם ההיסטוריה הכי מעניינת בתל אביב, בניין שנבנה בסוף שנות הארבעים עבור המשביר לצרכן הראשון בישראל, בימים שעוד שילמו בתלושים, אחר כך הפך להיות בניין של מפעל ממתקים ובעלי מלאכה. היום הבניין מאכלס סטודיואים של אמנים יחד עם שתי נגריות שעדיין פעילות בו. אני מאוהב בבניין ולכן גם הסטודיו שלי וגם בית הספר לציור שלי נמצאים בו – מקום מיוחד בתל אביב שיש בו מפגש של הרבה אמנים ובעלי מלאכה יחד ובמהלך כל שעות היום. זה אווירה של רעשים וריחות של עיסוק ביצירה, בועה נדירה בעיר הזאת שלא מצאתי בשום מקום אחר בארץ. המפגש הספונטני עם אמנים יצר סוג של קהילה, והלוואי יום אחד נצליח גם להרים שם גלריה של תערוכות מתחלפות.
רבנו חננאל 14

2. הקטן

בר אוכל בשוק לוינסקי, אמנם די חדש בשכונה אבל אני כבר מאוהב. קודם כל המחירים שפויים, והדיסוננס בין המנות שהמקום מגיש, המפות הלבנות והאווירה של ישיבה באמצע השוק – פרייסלס.
לוינסקי 46

3. פינה בפארק החורשות

בשנה האחרונה גרתי בצפון הארץ והייתי מגיע כל שבוע ליומיים בעיר, לצייר וללמד. בלילות התארחתי בבית חבריי נעם וכפיר בקרית שלום, כך שלמחרת בבוקר לפני העבודה בסטודיו הייתי הולך לפארק החורשות, מתיישב על ספסל מתחת לעצי השקמה ורושם אותם במחברת. העץ הזה ממש קסום, עם הפירות שלו הוא נראה כמו גלקסיה של כוכבים. אומרים שבתקופות קדומות האזור של תל אביב היה מאוכלס ביער עצום של שקמים. רישום בוקר זה דבר נפלא, לפני המחשבות והביקורת העצמית, פשוט לטייל עם העיפרון. ככה אנחנו גם פותחים את הבוקר שלנו בריטריטים של הציור שאני מעביר.

4. מפגשי הידברות

בחופשה בכנרת פגשנו משפחה דתית נחמדה והבנו שכולנו גרים באותה השכונה – שפירא. יום יום אנחנו חולפים אחד על פני השני ולא אומרים שלום. אחר כך התחילה ההפיכה המשטרית ואני ועמיחי שפגשתי שם התחלנו לקיים מפגשי הידברות בין שכנים בעלי השקפות עולם שונות. לדעתי חשוב והרה גורל להכיר ככל האפשר אנשים מהצד השני של המפה הפוליטית. אני חושב שמענה טוב לפחד היא סקרנות. וכך, אחת לכמה שבועות (לפעמים יום אחרי שהייתי שורף צמיגים בכל הכוח באיילון) צעדתי בזריזות ובהתרגשות למפגשים, ממש הגעתי לשם בהתלהבות ובציפייה.

במפגש הראשון כולם אמרו כמה הם פוחדים מכל מה שמתרחש, גם הם לא ישנו בלילה. השיחות בהם אפשר היה להגיד הכל, היו בשבילי הדבר הכי חשוב בתל אביב ובכלל. במיוחד היה לי קשה כשעברתי לצפון וזה נעצר, מקווה שהמשך יבוא. במפגש האחרון סיפרתי שסכסוך שכנים שהיה לי בעבר לימד אותי הרבה, בזמנו זו הייתה חוויה נורא קשה כששכן קילל ואיים עליי, אחרי שנתתי לו את הדבר שרצה הוא דרש עוד וחשבתי שהוא סוחט אותי, אבל מתוך האפלה גם חשבתי שאין מצב שאני צודק בהכל והוא טועה בהכל. למרות שמספר עורכי דין אמרו לי שהצדק איתי בלבד, המשכתי לחפש את האחד שיגיד לי שהוא צודק ואכן מצאתי עו"ד טוב במיוחד שאישר את צדקתו. הסכסוך הזה לימד אותו לנסות לדמיין כפי יכולתי איך האחר, לכאורה ההפוך ממני, רואה את המציאות.

5. קפה שפירא

מקום שאם הוא לא היה קיים אי אפשר היה להמציא אותו. הלב של השכונה ולפעמים של היקום לכל כך הרבה אנשים ומכל סוג, תבואו לשם לראות ולהאמין איך הכל מתחבר ובנחת. מהווה מקום מפגש תחת השמש עם מלא ירוק מסביב, עושים בו גם קפה טוב, אוכל, מיצים טריים ואלכוהול כמובן. המנה העיקרית והמהות שלו להיות מקום עבור אנשים, בית לתרבות על כל גווניה, מרחב יצירה ועשיה, בקיצור קהילה בה הכל כלול.

מקום לא אהוב בעיר

עד לפני שנתיים הייתי יכול לראות מחלונות הסטודיו נוף ושמיים. מהר מהר החלונות התמלאו עגורנים ופיגומים רבים בשלל אתרי בנייה מעליי ומצדדיי. בהתחלה נוצר נוף עירוני צבעוני ומרהיב לצפייה, והיום קירות חדשים חוסמים את האופק מכל עבר. לפני שנתיים, בדיוק ברגע שהמנופים הגיעו לגובה חלונות הסטודיו, אצרתי (יחד עם נגה ליטמן) תערוכה בשם "תעשיה קלה" במסגרת אירועי "אוהבים אמנות" של עיריית תל אביב. העבודות בתערוכה התייחסו לעיר שהוכתרה היקרה ביותר בעולם, עיר שהופכת פניה ומשתנה במהירות. היצירות שהוצגו בחללים ובגג הבניין הצטרפו למראות הדרום תל-אביביים שסביבן.

רצינו להעלות שאלות, כיצד מושפעת האמנות הנוצרת בחלק הדרומי של העיר מסביבתה, המאופיינת בהתחדשות ובהזנחה קיצוניות, והאם אמנות ומלאכה בכלל יכולות להיות שחקניות משמעותיות בזירה זו. עבור אמנים, האפשרות להציג תערוכות בעיר הולכות ומתמעטות עם סגירות גלריות וחללים ציבוריים, להשכיר סטודיו בתל אביב וליצור בה הופך להיות מאתגר מיום ליום. מבחינת העירייה לא ממש נעשים צעדים להמשך הקיום של אמנות בעיר, ולמעשה היום מסתכלים רק דרך העדשה הכלכלית. קטגוריות שהיו חשובות ומזוהות עם תל אביב נעלמות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של עמיר לב בבארבי. הוא תמיד מרגש ומחבר אותי, הטקסטים שלו מתארים בצורה הכי מדויקת בעיני את המציאות המורכבת שאנו חיים בה. אני קצת משוחד כי יש לנו היכרות אישית והוא אפילו ההשתמש בציורים שלי לעטיפת התקליט שלו "חשמל מהשמש". זו סדרת ציורים שהקדשתי לקיבוצי הנגב המערבי בשם "לילה בקיבוץ".

 

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הפרוייקט "זומו" – מוזיאון נייד, שנודד בכל רחבי ישראל ומציג תערוכות מתחלפות שנוצרות ונאצרות יחד עם הקהילות המקומיות ובעיקר בפריפריה. בכל פעם בלוקיישן אחר, זה כמו מסיבה ענקית עם אמנים שיוצרים עבודות בהקשר לאתר והזמן בו הוא מתרחש. תמיד איכותי ותמיד נדיב ומתקשר. בשישי האחרון (20.12) הם פתחו את "התאספות", תערוכת ענק בחדר אוכל של קיבוץ ברור חיל הנמצא בנגב המערבי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למשפחות החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
השכן שלי בשפירא, ניסן איסמאילוב. ניסן הוא נשמה טובה ונדיבה. איפה שהוא נמצא הוא מפזר אנרגיות טובות, דואג לכל האנשים, בעלי חיים ואפילו צמחים. עובד כמסגר באיכילוב אז אם פעם נעזרתם שם במעקה או עליתם בגרם מדרגות – זה ניסן בנה.

מה יהיה?
מזרח תיכון חדש לאללה.