>> איריס פשדצקי (למה שלא תעקבו) היא מנהלת קפה וגלריית המקרר, חלל לאמנות עכשווית תת־קרקעי שפועל במתחם שהיה בעבר בית הקירור של השוק הסיטונאי של תל אביב. היא אוצרת פרויקטים חברתיים וקהילתיים, מבשלת תבשילים טבעוניים ואופה מאפים לבית הקפה. בימים אלה ועד ל-19.6 מוצגת בגלריה תערוכת היחיד של פטריסיה אודונובן שאצרה פשדצקי, "בין העיפרון לסכין" – תערוכה יפה וכואבת של עבודות חיתוך נייר מהעשור האחרון בהשראת קפקא, קלייסט, ילדות, שיר אכדי עתיק וזכרונות מבית חולים פסיכיאטרי, והזדמנות נדירה לראות בגלריה את עבודות אמנות הצללים של אודונובן שהוצגו בעשורים האחרונים בעיקר במופעי תיאטרון צלליות.אתם רוצים לראות את זה.

>> גן עדן לתבלינים והדבר הכי קרוב לפאב // העיר של עומר בולנז'ר כהן
>> מרחב קווירי גאה ומקום להרגיש בו שייכות // העיר של אמירה תורתי
>> חנות שרוצה בה הכל וחייט שמגהץ שטרות // העיר של אפרת שטיגליץ

1. פארק החורשות

גיליתי את הפארק הזה בזכות גן היער של בתי, וזה אחד האזורים הבאמת אהובים עליי בעיר. קודם כל, זה מרחב גדול, פתוח וירוק ליד הבית. יש שם כמות לא נורמלית של דררות, עצי אורן, גינת מאכל, כמה עצים אהובים כמו עץ תות אוזבקי ועץ שעועית הגלידה. הפארק הזה לא מהונדס וממושמע לגמרי, והוא עוד קצת חופשי ופרוע; באביב יש בו שפע של פריחה. החורשות הן גם בית ללא מעט גני יער, ויש לנו הזכות להיות חלק מקבוצת הורים שמקיימת גן כזה. בקצה הגן נמצאת הכנסייה הרוסית, מרחב שקט עם גינות מטופחות וטווסים.

2. קריית המלאכה

ברור שקריית המלאכה. מתחם הרחובות שבין הר ציון לשוקן, וגם מעבר אליהם, עמוס בגלריות, מרחבי תצוגה והופעות, סטודיואים והמון אמנות.

3. הים

החוף הקרוב אליי הוא חוף העלייה, ואני משתדלת להגיע לשם בכל הזדמנות, אבל בעיקר בחורף.

4. הגלריה לקפה – אילן אזולאי

אילן קולה את הקפה הטעים של בית הקפה של המקרר, והוא גם טכנאי של מכונות קפה. תמיד בא לעזור, גם בשעות מוזרות, תמיד עם חיוך ועם סיפורים. ממש לאחרונה הוא עבר ליד המקרר, לרחוב לינקולן,ופתח שם את הגלריה לקפהשהיא מקדש לקפה ולמכונות קפה.
>> לינקולן 10 תל אביב

5. המקרר

המקרר אהוב ליבי, מרחב אינסופי של פלאות. הגעתי לשם לפני עשר שנים, והחלל הזה עדיין מפעיל ומרגש אותי. חללי תצוגה, גלריות לאמנות פלסטית, מרחב קהילתי, ביקורים של בתי ספר, בית קפה, ספרי שירה ואמנות, אירועי פרפורמנס ומוזיקה, יריד של דוכנים קטנים. זה עולם מקביל שנמצא מתחת לעיר ונותן אלטרנטיבה למה שיש מעליה. אני אוהבת שאנחנו במרכז העיר, אפילו שזה בשולי עולם האמנות, ע"ע קריית המלאכה; מחפשת את הדיאלוג עם הקהילה ועם האנשים שסתם באו לשתות קפה ונגלה להם עולם.
>> החשמונאים 90 תל אביב (בקצה השביל שמאחורי דוכן מפעל הפיס)

מקום לא אהוב בעיר:

צומת הביוב
בין רחוב לבנדה לראש פינה יש צומת שהיא פשוט תמיד מסריחה, אין דרך אחרת לומר את זה. אני עוברת שם הרבה עם אופניים מקריית שלום למקרר. זה אחד הרחובות היותר עצובים של העיר, ותמיד-תמיד ניחוחות של ביוב. אצלנו במשפחה הוא קיבל את השם צומת הביוב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "שנת אפס", שמוצגת במוזיאון תל אביב, גרמה לי לחשוב על אמנות בתקופות מרות ועל מהי האמנות המנוונת של היום. אני מחפשת אותה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"לכסות מפני המר של העולם", ספר שירים של כנרת פולק, ילידת קיבוץ סעד בעוטף, על חוויית הגלות והמרחק מהבית אחרי 7.10; ספר על כאב וחיפוש אמונה, וגם על איך כותבים ומדברים טראומה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שמנסה להציל את התשתיות, את הממסד הציבורי, את החינוך, את המשאבים הציבוריים. אני אוהבת אתלובי 99, אבל באמת שיש מספיק עבודה לכולם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בנות גלריה אלפרד. הגלריה השיתופית הוותיקה נסגרת בגלל שינויים במדיניות התמיכה של משרד התרבות. גם גלריה המקרר, כמו כל הגלריות הלא־מסחריות, נמצאת בהישרדות מתמדת ומבוססת על הקהילה שבתוכה היא חיה. הסגירה של אלפרד מאוד מצערת ברמה האישית – ראיתי שם הרבה תערוכות טובות – אבל מאוד מטרידה עקרונית: איזו חלמאות היא להפסיד כזה משאב ציבורי יקר, שמבוסס כולו על התנדבות של אמנים ואמניות, בגלל מערכת של קריטריונים שלא יודעת לכמת שורות ערך כאלו. אובדן לעיר.

מה יהיה?
הולכים אל הלא נודע. אבל התערוכה של פטריסיה אודונובן,"בין העיפרון לסכין", מוצגת עד 19.6 בגלריה במקרר, וזו הזדמנות יוצאת דופן לראות את האמנית המופלאה הזו בגלריה ולא בתיאטרון. מוזמנות.

• העיר שלי
• המקרר
• אמנות ישראלית
• פארק החורשות
• חוף הים בתל אביב
• חוף העלייה
• קריית המלאכה
• בתי קפה בתל אביב