עם גפילטע, בלי פיתה: המקומות שטום אביב אוהב לאכול בהם

1. בית תאילנדי

קלאסיקה. מסעדה יציבה מאוד שתמיד נותרת נאמנה למקור, דבר שמאוד מרשים אותי כמסעדן. בית תאילנדי נמצאת קרוב למקום שבו פעל פיקאסו, בית הקפה של אבא שלי, ודרכה נפתחתי למטבח האסיאתי. כשאני בארץ אני מקפיד להגיע לשם פעם בשבוע-שבועיים.
בוגרשוב 8

בית תאילנדי (צילום: אנטולי מיכאלו)

2. סנדר

יש לי פטיש לאוכל יהודי וגפילטע פיש הוא הגילטי פלז'ר שלי. גדלתי בבית אשכנזי שלא בישלו בו וכמו שלאנשים יש קרייבינג לפיצה, כך לי יש פעם בכמה זמן קרייבינג לגפילטע. כשזה קורה אני מוסיף להזמנה כבד קצוץ, סלט ביצים ומרק עם קניידלעך ומדמיין שסנדר הוא סבתא שלי בגלגול אחר, שיודע לבשל.
לוינסקי 54

סנדר (צילום: מיטל סלומון)

3. דוק

אני אוהב את דוק עוד מהתקופה שהמסעדה הייתה בכוך קטן, לפני המעבר למקום החדש מול בית ציוני אמריקה. יש משהו מרגש בשימוש כמעט אובססיבי בחומרי גלם מקומיים. בכל פעם שאבי מגיע לארץ אנחנו הולכים יחד לדוק ומנסים לחשוב איך בונים בחו"ל תפריט כזה, וללא הצלחה. אני מסיר את הכובע בפני האחים דוקטור שהכול אצלם מקומי מאל"ף ועד תי"ו, כולל משקאות. זו אובססיה מגניבה.
אבן גבירול 27

דוק (צילום: אורי קרול)

4. כרמל

זו אולי ארוחת הצהריים הכי נאכלת שלי כי הדוכן של כרמל קרוב למסעדה שלי וקל לי לקפוץ לשם. נכון שהם מתמחים בפיתות אבל אני נמנע מהן ומזמין במקום זאת חמגשית עם שתי פרגיות ואחד קבב, עם סלט ובלי צ'יפס. כאדם שאינו חובב עוף אני תמיד מופתע איך בכרמל מצליחים להביא את הפרגית לרמה אחרת לגמרי. כמי שגדל ליד השוק ונמצא הרבה בסביבה, כרמל זו סגירת מעגל מבחינתי.
הלל הזקן 18

5. קולנוע רב חן

עוד קלאסיקה. אני גר ממש ליד וזו גם שכונת הילדות שלי, כך שהייתי מבלה ברב חן כילד. כיום, מאז שהקולנועים נפתחו, בכל פעם שיוצא סרט חדש שמעניין אותי אני הולך לראות אותו ברב חן, ואם הוא לא מוצג שם אני מחכה שיגיע לטלוויזיה. אני לא מסוגל ללכת לכל המפלצות החדשות. ברב חן יש משהו כל כך אינטימי ומוכר עד שאני אפילו לא בודק באיזה מהאולמות הסרט שאני רוצה לראות מוקרן, למרות שבחלקם המסך קטן יותר מהטלוויזיה שלי. אני הולך לבד גם להקרנות בשעות הכי מוזרות שיש, קונה שני פופקורנים ענקיים ונהנה מכל רגע. זו החוויה הכי תל אביבית מבחינתי.
בן עמי 16

קולנוע רב חן (מצילומי יהודית גרעין-כל, מתוך אתר פיקיויקי)