בית קולנוע אחרון והמבט הכי יפה על תל אביב. העיר של לירן עצמור

לירן עצמור הוא מפיק ויוצר סרטי דוקו ("פרינסס שואו", "קינג ביבי"), אב תל אביבי גאה לשני ילדים ומהאקטיביסטים הבולטים בקהילת היוצרים בעיר. "ספיר", סרט תיעודי חדש בבימויו שהוקרן בפסטיבל דוקאביב ועוקב אחר דמותה המרתקת של ספיר ברמן, יעלה להקרנות בסינמטק מחר ולאורך הסופ"ש, וכרטיסים כדאי לכם להשיג כאן. ב-28.7 וב-29.7 יוקרן במרכז מגיד (נורדאו) ובמרכז הטרנסי ביד אליהו הסרט "אמת פנימית", אותו יצר עצמור יחד עם הילה אלרואי ושלומי לאופר, המתעד את מסעם המורכב של ילדי הקשת הטרנסית. הסרט יוקרן גם ב-22.8 במרכז הגאה בגן מאיר. שווה לכם.

>> הדיל הכי טוב בעיר ומיקרופון לצרוח לתוכו שיכור // העיר של איתי גל
>> מקום שמצייר חלומות ומסעדה שהיא כאפה לפנים // העיר של רוני נתנאל

ספיר ברמן (צילום: מתוך הסרט "ספיר")

1. קפה יאפא 

זה המקום בו ניסיתי לשבור שיניים בלימודי הערבית שלי ונכשלתי. הספרים בערבית על המדפים מזכירים תרבות ספרותית ערבית מפוארת שאין לה זכר כמעט בעיר החדשה. הדבר הפשוט והטבעי הזה שנקרא ספרים, הוא ממש לא מובן מאליו כשמדובר בספר בערבית בישראל. מרגוזה 33

2. שאול המלך 4

פלטת האבן שמזכירה – כאן פעל ויצר הבמאי דוד פרלוב. זהו הבניין שבקומה ה-14 שלו גר חלוץ הקולנוע התיעודי וחתן פרס ישראל לקולנוע, דוד פרלוב. רחוב אבן גבירול מחלון ביתו, באחד מגורדי השחקים הראשונים בתל אביב, יהיה לעד התמונה התל-אביבית עבורי.

לוח הזיכרון לזכרו של דוד פרלוב (צילום: ד"ר אבישי טייכר/ויקיפדיה/CC BY-SA 3.0)

3. קולנוע קנדה

נס במילאנו התל אביבי. בית קולנוע מחתרתי, צעיר, וסקרן, שנותן במה ומקום לכל הסרטים שלא מוצאים להם בית בבתי הקולנוע המסחריים של היום. בית הקולנוע השכונתי האחרון בעיר. חצרים 15

פרויקט חייהם של שני חבר'ה מתלמה ילין. קולנוע קנדה. (צילום: מגד גוזני)

4. בר לחם

מוסד מאפים בנאות אפקה, השכונה אליה היגרתי בשנים האחרונות בעקבות המשפחה הגאה שלי. ההוכחה שבתל אביב, בלב מגרש חניה ולצד קופת חולים יכולה להתקיים איכות קולינרית שלא מביישת שום מאפייה צרפתית. קהילת סלוניקי 7

5. גשר הולכי הרגל של רידינג

המבט הכי יפה על תל אביב עוד מימי הסרט "מציצים" של אורי זוהר. אמנם זו הפכה להיות פינה קיטשית להחריד ועדיין, לא רואה את חיי בשום מקום אחר בעולם, בזכות נקודת המבט הזו על שפך מי הצינון של חברת החשמל הנשפכים לים בקצה הירקון.

המבט הכי יפה על תל אביב. גשר רידינג (צילום: שאטרסטוק)

מקום לא אהוב בעיר

גן העצמאות המחודש. בשנות ה- 80 הגן הזה, על פסליו ושיחיו הסבוכים, היווה עבורי גן עדן של ממש. המחזה "מזמור לדוד" של תמיר גרינברג הציג את הגן על הדמויות והטיפוסים המיוחדים שלו. האפשרות לצאת מהארון אבל להסתתר בין השיחים היתה נקודת מפלט לילד המפוחד שלא רצה שאף אחד ידע על הנטייה המינית שלו. בגן המחודש, תחת התאורה שמזכירה בסיס חיל אוויר והגינון המוקפד, כבר אין מפלט פיזי להומו ארון.

אין איפה להסתתר. גן העצמאות (צילום: ברק ברינקר)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
2019 של בת שבע בסוזן דלל היא חוויה בלתי נשכחת. הרגשה של פסגה אמנותית שאי אפשר לחוות בשום מקום אחר בעולם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הדונם של סבתא" של ירמי שיק בלום ואלעד אורנשטיין, סרט דוקומנטרי הכי פוליטי שיש, אגרוף ללב ולמוח ולבטן. יצירה אמיצה על מציאות חיינו הכוחנית והאלימה בשטחים. כולנו אחראים לשלטון הפרעות והאימה ששורר רק 30 ק"מ מכאן.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לבשל בבית דרור. בית מחסה לבני נוער להט"בים. נקודת אור בכל החושך הגדול. הסרט "אמת פנימית" חושף את חשיבות המקום הזה במתן מענה לנערות ונערים שנאלצים לעזוב את ביתן בגלל נטייתם המינית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אביב הברון. 12 מבני משפחתו נחטפו או נרצחו ב7.10. טל שוהם, הבעל של אחייניתו עדיין חטוף בעזה. אביב התגייס לטובת המאבק למען החזרת החטופים מהרגע הראשון של המלחמה ומאז עושה הכל כדי להשיב את טל והחטופים. הוא עיתונאי בחסד עליון. איש מבריק ומצחיק שאני אוהב כל כך.

מה יהיה?
לא טוב.