חנות צעצועים להיקבר בה ובר לחימום הלב. העיר של מאיה קניג

>> מאיה קניג היא במאית, תסריטאית, עורכת ושחקנית שחיה ופועלת בתל אביב. סרטה החדש, "חלב", מציג כעת בבתי הקולנוע וזכה בפרס אופיר לתסריט הטוב ביותר, פרס התסריט בפסטיבל ירושלים וציון לשבח בפסטיבל טאלין הבינלאומי הנחשב. "סרט יוצא דופן, מסקרן ומתעתע שוודאי יהדהד את חוויותיהן של לא מעט צופות", כתבה עליו מבקרת הקולנוע יעל שוב בשבוע שעבר, וכרגיל, היא צודקת.

>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג
>> כישלונות מפוארים ותוכניות יפות שנגנזו // העיר של הילה שמר

1. חוף הכלבים הדרומי

 נדמה לי שזה החוף הלפני אחרון של תל אביב, אחרי זה זה כבר יפו. כל כך כיף להגיע לשם (מצוידת בבירה), לנתק את הרצועה, לחזות בצהלת הכלב המשוחרר, רץ אל זרועותיהם של כלבים אחרים, ולקבל את השמש של סוף היום בפרצוף.  להבדיל מגינות כלבים, שם לעיתים מתפתחות תגרות, בחוף הכלבים תמיד מתקיימת הרמוניה קוסמית בין ההולכים על ארבע, מה שמעלה את השאלה – למה אני לא הולכת לשם כל יום? 

2. טוי קלאב 

חנות הצעצועים של יוסי בבית רומנו. צריך לראות כדי להאמין, חנות מפעם (הייתה עוד של סבא של יוסי בשנות ה-50, ולא השתנתה במילימטר מאז), מסדרון צר מאוד תחום משני צדדיו בערימות של צעצועים עד התקרה, גבב מופלא ומט לנפול, אם כבר למות, אז להימחץ על ידי צעצועים – הכי סטייל. פתוחה בשעות הכי מוזרות, לרוב נפתחת בסביבות 12 בצהריים, לעיתים נסגרת בחצות, אבל אל תתפסו אותי במילה, אין באמת חוקיות, מחירים שוברי שוק, והכי חשוב – יוסי עצמו, מגיח מבין הצעצועים, עיניים של ילד, מארח אותך בלבביות בממלכה שלו, שולף אוצרות מתוך הסבך האינסופי ותמיד מחייך.
דרך יפו 9

3. פנסיה

גילוי נאות, זה מקום שאחת המפיקות של הסרט שלי, שהיא גם חברה, פתחה בשנה האחרונה ביחד עם עוד שני שותפים, אבל זה לא מונע ממנו להיות אחלה בר יין עם עיצוב מהמם, חצר פנימית מהאגדות, אוכל טעים ואווירה כיפית. ובכלל, איזה אומץ לפתוח מקום בזמן הזה, אקט של תקווה שמחמם לי את הלב וגורם לי לרצות להישאר כאן למרות הכל.
לבונטין 2

4. המעבר הסודי לגינת ראשונים (הקרויה בפי העם גם "גינת היתושים") בנווה צדק

סמטה שלאחרונה גיליתי שקוראים לה "עין גנים" ולי היא מזכירה את הימים שגרתי בסמטאות הקסומות של נחלאות בירושלים. יש תחושה שמסתתר שם בקסבה עולם שלם נסתר מין העין. ערבובייה של טקסטורות, ריחות ודיירים, אחד מהם אפילו מגדל שם אווזים ותרנגולות. אני תמיד אוהבת לעבור שם ולהרגיש במקום ובזמן אחר.

5. The Mely Shop

חנות יד שניה בכרם התימנים שגיליתי במקרה ומיד התאהבתי בה. סנדרה, המוכרת בעלת השיק הצרפתי שבא לך לשהות במחיצתו שעות, מאירה לך פנים, ורק אם תבקשי, היא תכוון אותך לבגדים היפים שבחרה בקפידה ותמיד במצב מצוין. החנות קטנה אבל אין בה את הגודש מעורר החרדה האופייני לחלק מחנויות היד שנייה, יש בה שקט, שטיחים ושלווה.
בית יוסף 17

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב לינקולן בואכה יהודה הלוי. פתאום  בבת אחת נפסק שם שביל האופניים באמצע, ואת מוצאת את עצמך מדוושת על המדרכה בסרבול, תמיד תקועה מאחורי הולכי רגל איטיים במיוחד שמצקצקים עליך על שאת רוכבת על המדרכה, לכי תסבירי להם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה האחרונה של קורין אלאל בבארבי. התפוצצות של רגש וכשרון, כמה אהבה זרמה שם בין כל האמנים שבאו לשיר לבין קורין ובין הקהל לבינה. למרות שבערך חודש אחרי זה היא הלכה לעולמה, נשאר הטעם לחיים והאופטימיות שהיא הפיצה לעוד שנים קדימה. אולי לנצח. 

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הופעת סולו של הילה רוח בלבונטין 7, אמנם היא השחקנית הראשית בסרט שלי, אבל בחרתי בה גם בזכות ההשראה שהיא עוררה בי, ובהופעה הזאת בפרט, שאפשר לקרוא לה יצירה. קסם האינטימיות של להיות בחלל סגור קטן מתחת לאדמה עם הקול המלאכי השבור וקהל דחוס שיודע את כל המילים בעל פה, שרים ביחד כמו באיזה טקס דתי איזוטרי, היה מכשף ונתן ים תקווה ואור בימים שחורים.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הצלת קפה שפירא. במקור רציתי לשים אותו במקומות האהובים, אבל אז ראיתי שיש את הקטגוריה הזאת ומיד העברתי לפה. מקום יחיד ומיוחד, הרבה יותר מקפה, מרכז תרבות, רחם קהילתית, מקום שחייב להמשיך להתקיים בעיר הזאת!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מירב וולדמן, קרמיקאית בשכונת נגה, עושה את הכלים הכי יפים מקרמיקה, ועכשיו עם המלחמה + שהיא עצמאית + שהיא אם יחידנית – הכי צריך להרים לה!  חוץ מזה, עברתי עכשיו בפארק קריית-ספר האהוב עלי, נראה שגם הדשא שם צריך שירימו לו, הוא לא במצב טוב (והוא גם תל אביבי בדרכו). 

מה יהיה?
חייבת להאמין שיהיה טוב.