רחוב של זיכרונות מאבא וגן עדן לילדים. זאת העיר של נדב ליפשיץ

נדב ליפשיץ, בנו של האמן אורי ליפשיץ ז"ל, הוא מנהל ואוצר תערוכות בבניין אורי ליפשיץ השוכן ברחוב אברבנאל 2, במבנה ששימש את האמן כסטודיו במהלך חייו. יותר מעשור לאחר מותו, נדב ואמו דורית פתחו את הבניין לציבור הרחב והוא משמש כתובת לעיזבון האמן וכאתר תצוגה, ארכיון ומחקר המציע מבט מעמיק על יצירתו של ליפשיץ. המקום מציג תכנית תערוכות מתחלפות של ליפשיץ ואמנים נוספים, המלוות בסיורים מודרכים, מפגשים ומופעים של יוצרים שונים. פרטים עדכניים על הפעילויות בבניין כאן

>> העיר של מיכל בת אדם: ריח של זמן אחר ופינה שמרחיבה את הלב
>> העיר של נויה עדר: חו"ל בקטע הכי ישראלי שיש ופארק אחד סגול

1. רחוב אברבנאל

הרחוב שבו אני עובד וחי כבר 15 שנה. רחוב שאין בו מדרכות, יש 10 תאונות ביום, פח זבל אחד וכל הזמן רעש. בכל זאת, זה הרחוב שבו אני מרגיש בבית. אבא שלי נכנס לסטודיו שלו ברחוב אברבנאל בשנת 1988, כשהייתי בן שנה. ביליתי בו את כל הילדות שלי. בגיל 18 התחלתי לעבוד עם אבא בסטודיו ונחשפתי גם לרחוב ולאנשים. הייתי הולך איתו ועם אחי הגדול גיורא לאכול כל צהריים בפלורנטין, והיינו עוצרים בדרך אצל בעלי המלאכה שהיו וחלקם עודם ברחוב. אבי ואחי שניהם נפטרו בשנים האחרונות אבל הזיכרונות הכי טובים שלי הם מההליכות היומיות ברחוב הזה.

2. דיזנגוף סנטר

כילד זה היה גן עדן בשבילי. בסביבות גיל 11 התחלנו להסתובב שם והרגשנו שאנחנו כבר לא ילדים. אני עדיין זוכר את ההתרגשות של הגילוי של הדברים שם. היינו מסתובבים ב"תומר" ומסתכלים על פוסטרים וממשיכים לשוטט בבניין במשך שעות. אחרי שנים שלא נכנסתי לסנטר עכשיו אני חוזר לשם עם הילדים שלי. אני רואה את אותה התרגשות אצלם, אנחנו עולים לשחק בחנות של נינטנדו ואז מטיילים בכל חנויות הקומיקס בצד השני של הבניין.

3. הגדה השמאלית

בגיל 20 התנדבתי לעבוד בבר בגדה. היינו יושבים שם שעות ומשתכרים. אני זוכר הופעות מעולות של הרולד רובין ויוסי מר חיים. כל כמה שנים מגיע מישהו חדש למקום ומפיח בו חיים מחדש, וכך אני מוצא את עצמי חוזר למקום לראות סרט או לשמוע הרצאה. מקום שמדהים שעדיין קיים עם כל מה שהעיר עוברת. יש שיר של ברטולד ברכט בשם "כתובת בלתי מנוצחת" שמספר על אסיר שחורט על קיר התא שלו 'יחי לנין'. הסוהרים מנסים למחוק את הכתובת אבל היא תמיד נשארת. עד שבסוף מורידים את הקיר. אחד העם 70

 

4. חנויות ספרים

החלום שלי תמיד היה לפתוח חנות ספרים. אחרי תקופה ארוכה שנסגרו הרבה חנויות ספרים בעיר – אני עדיין שבור שלוטוס סגרו – נפתחות הרבה חנויות ספרים חדשות וזאת בשורה מאוד משמחת. אני נכנס כמה פעמים בשבוע לחנויות ספרים ומחפש לגלות דברים חדשים. האזור של דרום תל אביב נהיה מסלול חנויות ספרים נהדר עם הלפר, המגדלור, יוקה והמפלצות, סיפור פשוט, האגם הגווע וב' ספרים. בשבילי הבסיס של עיר הוא חנויות ספרים ואני שמח על פתיחת המקומות החדשים.

5. עלמה ביץ'

המקום הכי טוב בעיר, מפלט מכל מה שקורה מסביב, אבל עדיין המקום הכי תל אביבי שיש. כילד זה היה החוף שלנו. כשאני ובת זוג שלי הכרנו היא עבדה במסעדה על החוף ועכשיו אני הולך לשם פעם בשבוע עם הילדים. לא היינו שורדים בלי הים.

מקום לא אהוב בעיר

נמל תל אביב. אין סיבה מיוחדת. פשוט לא אוהב (:

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני שבוע הלכתי עם בת זוג שלי לסינמטק (עוד מקום נפלא), לראות את "פחד אוכל נשמה" של פאסבינדר. סרט מבריק, מדכא ומרגש. הלכנו עם הסרט הזה כמה ימים. פאסבינדר הוא אחד הבמאים האהובים עלי ולראות את הסרט הזה על מסך גדול בפעם הראשונה היה חוויה מדהימה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קניתי ב"ב' ספרים" ספר של ג'יימס הילמן בשם Suicide and the Soul. אני קורא את הילמן כבר כמה שנים והספר הזה שמצאתי במקרה בחנות הוא אחד מהספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חברים שלי הם חלק מקהילת מטפלים שמטפלים בהתנדבות במשפחות החטופים ובמשפחות המפונים והם עושים עבודה קדושה. ההתנדבות וההירתמות של אנשים מאז ה-7 באוקטובר היא מדהימה ומספקת נקודת אור בתקופה הקשה הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לגננת ולמחנך של הילדים שלי. הם מספקים קרקע יציבה בתקופה כלכך לא יציבה. המסגרות של הילדים הם עוגן בשבילנו.

מה יהיה?
קשה מאוד לדעת. עכשיו מאוד קשה…