חו"ל בקטע הכי ישראלי שיש ופארק אחד סגול. העיר של נויה עדר

נויה עדר משחררת את אלבומה השני, Will I Ever, ולראשונה באנגלית. האלבום נכתב תוך כדי תנועה, בחוסר שקט. בין אוסטרליה, סינגפור, ליסבון, אמסטרדם וחזרה לתל אביב, כשהיא שואלת את עצמה לאיזו מדינה היא שייכת והיכן להשתקע, תוך חיפוש אחר רגש עמוק ומשמעותי. תחושת הזרות והניכור החזירו אותה לארץ, רגע לפני פרוץ מגפת הקורונה. הופעת ההשקה של האלבום תתקיים ב-10.7 בלבונטין 7

>> העיר של מיכל בת אדם: ריח של זמן אחר ופינה שמרחיבה את הלב

1. הים

לפחות פעם בשבוע אני מגיעה בבוקר לשבת בים לבד. יש נקודה ספציפית, בדיוק במפגש של חוף הכלבים וצ׳ארלס קלור, שיש בה תחושה שאני לא שייכת לאף "צד". אין לי כלב, אז לא משתייכת לחוף הכלבים וגם לא באתי עם אבטיח ושמיכה וכל המשפחה, אז לא משתייכת לצ׳ארלס קלור. מרגישה שם פשוט אדם בלי הגדרה ואוהבת את זה.

2. המגדלור

בכלליות חנויות ספרים זה משהו שעושה לי את זה מאוד, ויש כמה מעולות במיוחד בעיר. "חדר קריאה" בכיכר רבין (חנות עם אוסף פרטי מרשים של ספרי שירה, ביוגרפיות ורומנים מעולים), ב׳ ספרים בלוינסקי (אם בא לכם תחושה שאתם יושבים בסלון של מישהו בבית) והמגדלור בגן החשמל. המגדלור היא חנות שעושה שקט בראש וטוב בלב. ברגע שאני נכנסת לחנות משהו בי נרגע. ותמיד מפתיע שם והאנשים נחמדים. יש בה משהו כל כך חו"ל אבל בקטע הכי ישראלי שיש. מקווה ישראל 18

3. פארק החורשות: הגן הבוטני והכנסייה הרוסית 

בעיר הקדחתנית שלנו לא קל למצוא פינות שמטפחות את הצדדים שבנו שמחפשים יותר רוח ולחילופין אדמה. בתור אחת שגדלה בחינוך האנתרופוסופי ובצפון קרוב ליער, אני מחפשת פינות כאלה בתדירות גבוהה. אני מרגישה לא מאוזנת כשאני לא מקבלת את המנה שלי. לא כולם יודעים, אבל אפשר לקבל את שניהם בביקור אחד בגן הבוטני, שצמוד לכנסייה הרוסית. טווסים ופעמונים.

4. סופר פלאפל 

פלאפל מושלם במחיר שכבר אין בשום מקום אחר. יש שם כרוב כבוש אגדי וגם מדויקים בכמויות הסלט ומספר הפלאפלים, והכי נדיבים ומכל הלב של פעם. מתה על זה שאנשים עומדים מחוץ לדוכן ואוכלים, ותמיד יש תור קטן שמגביר את התיאבון. על הדרך מוזמנים כבר לבוא לשכנים לתרגל איינגאר יוגה בסטודיו הכי נפלא בעיר (גנגא יוגה, יהודה הלוי 43) שם אני תלמידה ומורה בשנים האחרונות. שורדת את האינטנס של החיים והתקופה האחרונה רק בזכות המקום הזה. אלנבי 113

5. הפארק הסגול // גינת אלוף בצלות

נהייתי אמא כמעט לפני שנתיים, אז גם בהקשר של בתי קפה השתנתה לי הפריזמה: מקום טוב הוא כזה שמשלב כוס קפה מושלם (כי הרגע הזה נהיה עוד יותר יקר ערך) וגם מרחב נעים להגיע עם עגלה ולפגוש עוד חברה אמא ולהיות עם ילדון שמתחיל להתרוצץ וצריך חלקת דשא להוציא עליה אנרגיה. כשאני נטולת צאצא, אני באה לשתות שם יין.
נ.ב התחלתי לקרוא לו בקיצור "הפארק הסגול" בגלל צבע האספלט שלו ובעקבות זה אנשים סביב גם התחילו לקרוא לו גם ככה. אני מעוניינת שתעזרו לי להפוך את השם הזה לרשמי.

מקום לא אהוב בעיר

בכלליות אני פשוט אוהבת את תל אביב. עיר מעולה. אוהבת ושונאת אותה על כל המורכבויות שלה. מעל הכל היא בית בשבילי במובן העמוק של המילה. מה שכן, אולי אפשר לשתול עוד כמה עצים ברחובות. אין מספיק ירוק בעיניים.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה הייתי בהצגה "מקליד/ה…" שיצרה רוני ברודצקי. היא לקחה התכתבויות וואטסאפ והפכה אותן למחזה שמבוסס אך ורק על שיחות אמיתיות. היה משחרר, מביך ומלא כנות מתוקה ובעיקר היה טוב לצחוק מהבטן לרגע. הקאסט גאוני ומדויק ומוזיקה מעולה של תומר כץ.

 

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הביצוע של עלמה גוב ל"מנגינה" של מוניקה סקס. נתן לי הרבה נחמה. בכל האזנה הדמעות ירדו ונתנו לכאב של התקופה הזאת הרבה מקום, ובכלליות עלמה גוב!

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?

מטה משפחות החטופים. כי יש הרבה דברים חשובים, אבל זה נמצא בראש הרשימה כרגע עד שכולם יחזרו הביתה. ויש גם את פרויקט ״עוטף״ המהמם. שיתוף פעולה של מסעדת האחים והמותג ״קון״ שהוציאו חולצאות מלאות סטייל עם שמות קיבוצי וישובי העוטף שנפגעו ב-7 באוקטובר. כל הרווחים ממכירת החולצות יתרמו למרכזי חוסן אשר פועלים בתחום ההתמודדות עם טראומה ולהתאוששות קהילות ישובי העוטף.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענבר, מדברת על כל הנושאים שאני לא מבינה בהם.

מה יהיה?
אין לי מושג. משתדלת לחיות את ההווה.