>> נתלי רשבסקי (למה שלא תעקבו https://www.instagram.com/nathalierashevsky/) היא שחקנית לשעבר וסופרת (ואשתו של טל רשבסקי,נוכל ואמן הפסטה https://timeout.co.il/%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%9C-%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99/), ובשבוע שעבר היא הסבירהבטור אישי נוקב במגזין "את" https://www.atmag.co.il/%D7%A0%D7%AA%D7%9C%D7%99-%D7%A8%D7%A9%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99/בדיוק למה היא שחקנית לשעבר ("בסצנת האונס הבמאית לחשה לי: 'עוד מעט זה נגמר' – ואז פרשתי ממשחק"), ואיך יצא מזה שהיא עכשיו סופרת. ספרה הראשון, "מחר הורסים את הבית", ראה אור ממש לאחרונה בהוצאת עם עובד ואתם רוצים לקרוא אותו https://www.am-oved.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%A8_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%9D_%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA?srsltid=AfmBOorxOlxWTYbzcfKFpPvVUt2L604_Wf8FXLePIuN4DVH3GZ93YM__.

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה
https://timeout.co.il/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%93%d7%99%d7%93%d7%99%d7%94/חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
https://timeout.co.il/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%93%d7%a1-%d7%92%d7%9c%d7%96%d7%a8/קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולותhttps://timeout.co.il/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99-%d7%a7%d7%99%d7%9e%d7%9c-%d7%90%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa/

"מחר הורסים את הבית", נתלי רשבסקי (צילום כריכת הספר באדיבות הוצאת "עם עובד")

1. פתוח/סגור (או הטומטומטו בשמו המלא)

בשדרות וושינגטון המטונפות, בין הנרקומנים, המשוגעים והעטלפים שמסתתרים בעצים, יש את הפסטה הכי טובה בעיר. אני כנראה משוחדת, אבל באמת שעוד לא יצא לי לטעום פסטה טעימה יותר מהחמאת מרווה. לפני שנתיים בערך התווספה גם ראגו לבנה ושתיהן ביחד הן סיבה מספיק טובה לאכול גלוטן אפילו שאני רגישה (מקרה קלאסי של אשת הסנדלר הולכת יחפה).
שדרות וושינגטון 26 תל אביב (פלורנטין)

2. פארק המסילה

אסתכן בכך שהרבה כתבו את זה לפני (כמקום אהוב או לא אהוב, הבנתי שמדובר בנושא שנוי במחלוקת), אבל בתור מישהי שגדלה בקניון אני שרופה על הקונספט הזה של כל מה שאת צריכה במקום אחד. שביל ארוך וירוק שאפשר לרכב עליו באופניים עם הילדים, ברים, מסעדות (ביניהן גםאחותו הקטנה/גדולה של הטומטוhttps://timeout.co.il/lava-%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%94/– לאבה), גלידות, ירידים, הופעות, גינות משחקים ואינספור כרי דשא שאפשר לשבת עליהם עם חברים על בקבוק יין ונשנושים מהקיוסק ליד. אפשר אולי להוציא את הבחורה מהשרון אבל אי אפשר להוציא את השרון וכו' וכו'.

מקום אחד שיש בו הכל. פארק המסילה (צילום: בוריס בי/שאטרסטוק)

3. עלמא

לפני שנה הצטרפתי לתוכנית העמיתים של עלמא וככה התוודעתי אל המקום עצמו. מעבר לכך שזה באמת אחד הבניינים הכי יפים בתל אביב (תקרות גבוהות, חלונות עץ, מרצפות מצוירות וגג ענקי לשקוע אתו אל הערב), עלמא לא רק יפה אלא גם אופה: יש תערוכות אומנות מתחלפות, קורסים, הרצאות והשקות לספרים חדשים. והכי חשוב יש להם אוסף ספרים מרהיב ואני יכולה לבלות שעות רק להסתכל על הכרכים.
שד"ל 6 תל אביב

4. בית רדיקל

בתקופות קשות כשהייתי צריכה מקום לברוח אליו זה היה המקום אליו נעלמתי כדי לא להרגיש לבד. ראיתי סרטים, למדתי על הסכסוך או העליתי אנשים מתים באוב, ולפעמים יש גם שוק איכרים חמוד ונחמד של תוצרת מקומית. מקום מושלם לרגעים בהם העיר מרגישה בודדה. חוצמזה יש להם את החצר הכי יפה בתל אביב והם מגישים יין טבעי במחיר שווה לכל נפש (יעני יותר זול מיין הבית בבר התל אביבי הקרוב לביתך). וכמובן, יש גם חנות ספרים קטנה וחביבה מאוד.
התחייה 27 תל אביב

אל תרגישו לבד. בית רדיקל (צילום: מתוך אינסטגרם @radical_idea_house)

5. הסלון של ענת

הכת של ענת – סליחה, הסלון – היא מקום חמים ונעים לעבוד בו על טקסטים, להשתכר עד כלות ולרכל עם ענת עינהר שחוצמזה שהיא באמת אחת הסופרות הכי טובות שכותבות היום בארץ, היא אוצר של ידע, הבנה, חמלה ואהבה אמיתית לכל מה ומי שקשור למילה הכתובה.

6. חנויות ספרים

מאז שאני ילדה קטנה חנויות ספרים מספקות לי את אותה התרגשות כמו חנות ממתקים. אני אוהבת לעבור בין המדפים ולמצוא קלאסיקות שעוד לא הספקתי לקרוא, ספרים חדשים ששמעתי עליהם או חברים ותיקים שקראתי מזמן ואני רוצה להמליץ עליהם לחברים בשר ודם שלי. שום דבר לא ישתווה לתחושה שיש לי כשאני יוצאת מחנות ספרים עם שלל חדש. והעיר גדושה בחנויות שתופסות לי מקום נכבד בלב: המגדלור, האחים גרין, ב׳ ספרים, אובלמוב, סיפור פשוט, רידינג, סטימצקי אלנבי (שיש להם את קומת המרתף שהיא אוצר בלום לחובבי ספרים באופן כללי ולחובבי תיאטרון בפרט) ועוד הרבה אחרות.

ספרים רבותיי. רידינג (צילום: רעות ברנע)

7. סטודיו 108

ליין של מסיבות פעם בשבועיים. זה מטונף. זה רועש. זה ממש לא לגילי ואיכשהו אני מגיעה כמעט לכל המסיבות וגם דואגת לנתב את רוב חיי החברה שלי לשם (כי מולטיטסקינג זו לא מילה גסה).
התנופה 5 תל אביב (קריית המלאכה)

8. קולנוע הפסגה

כל קיץ יש את קולנוע הפסגה בימי רביעי וכל קיץ אני שוכחת שיש את זה ומישהו מזכיר לי ואני באה וזה הכי הכיף והכי מגרד ואני נעקצת מלא מסוגים שונים של חרקים, אבל למי אכפת, כי פעם אחרונה שהייתי היה את "מלך האריות" וכל הקהל שר ביחד וזה היה אחד הרגעים הכי מתוקים ויפים בעולם לא כל כך מתוק ולא כל כך יפה.

אין עוד בית קולנוע כזה. קולנוע הפסגה (צילום: ברק ברינקר)

9. ציונים לשבח כי חייבת:

הענן (בר שכונתי בשולי פלורנטין https://timeout.co.il/%D7%A2%D7%A0%D7%9F-%D7%91%D7%A8/ובו חצר פנימית שכיף לשבת בה עם חברים, רענן 36)
Fe (בר חדש וטעים https://timeout.co.il/fe-%D7%90%D7%A4%D7%99/שנפתח על חורבות המוס ז"ל שלא יחסר לאף אחד מלבדי, שדרות וושינגטון 26)
עזרא גבאי (חנות יבשים ותבלינים על נחלת בנימין 101 שנועדה לעזור לכולנו להילחם ביוקר המחייה)
וקפה הרבי בבית חנה הרבי https://timeout.co.il/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99/(שבו כתבתי לפחות חצי מהספר שלי אם לא יותר), קומפרט 5.

נתלי רשבסקי וספרה בבית חנה הרבי (צילום: אוסף פרטי)

מקום לא אהוב בעיר:

זה אולי דבר נוראי להגיד, אבל שער הכניסה לבית הספר של הילדים. יש לי חרדות מאנשים בכלל והורים של ילדים אחרים בפרט. האמת שמדובר בבית ספר חמוד ממש ורוב ההורים כנראה גם הם חמודים ממש, אבל בשביל מישהי כמוני לעמוד בתור למקום עם עוד מלא אנשים שאני מכירה אבל לא באמת מכירה ושלא באמת רוצים לראות אותי (או יותר גרוע, ממש שמחים לראות אותי אפילו שלא ברור לי למה) וצריך לנהל איתם שיחות חולין ולפזר מספיק חיוכים כדי שאף לא ישים לב שאני לא זוכרת את השם שלו (עוד יותר גרוע: כשאני לא זוכרת את השם של הילדים או של מי הם הורים בכלל). זה – ממש זה – הגיהינום האמיתי. גרוע משער בית הספר הם ימי הולדת של ילדים מבית הספר אבל א' זה לא מקום וב' תודה לאל הילדים כבר גדולים והורים לא אמורים להישאר במסיבות אלא להתנדף באלגנטיות אל הריק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לשמחתי יש הרבה אירועי תרבות בעיר הזו אבל אני אציין דווקא את האירוע האחרון שהלכתי אליו: יום הולדת שנה לאובלמוב שהייתה בסימן עצלנות/דחיינות ובו אנשים דיברו לשם שינוי על הספר שהם לא קראו. עבור מישהי שקונה יותר ספרים ממה שהיא מסוגלת לקרוא, הידיעה שיש עוד אנשים שסובלים מאותה בעיה (גם אם אצלי מדובר בעשרות במקום באחד בודד) הייתה מנחמת מאוד.

מזל טוב, אך טרם הספיקותי. אובלומוב (צילום: לני בלה כהן)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שום דבר לא נתן לי תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה בכל מה שקשור למצב הפוליטי/חברתי בארץ. אבל כל ספר ישראלי חדש וטוב שיוצא נותן לי תקווה שלא משנה מה יהיה, אנשים תמיד ימשיכו לספר סיפורים מסביב למדורה. אז אציין כמה ישראלים חדשים יחסית שקראתי לאחרונה ואהבתי: "החדר הדרומי" של אדווה בולה, "בני טובים" של כנרת רוזנבלום, "האחו החריש אזני" של ענת עינהר, "שמרי נפשך" של קמה ורדי, "ופתאום בוקר" של נעמה דעי, "היו שניים בלי תפקיד" של תמר רפאל, "יש לך הכול" של דפנה לוסטיג ואני בטוחה שפספסתי פה עוד מלא אחרים טובים ונהדרים. אגב – בדיוק קניתי את "חלום עולם הפוך" של אילנה ברנשטיין ואת "העולם הבא" של נטעלי גבירץ ומצפה לקרוא גם אותם.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש יותר מדי ארגונים ומטרות שצריכים את כל העזרה שיש לנו להגיש. בסופו של דבר יש אינסוף דרכים לתת חזרה, כל אחד לפי יכולתו, תתרמו לילדים חולי סרטן, למשפחות החטופים, לנפגעי הנובה, לכל מי שנלחם שיהיה פה שפוי, תמיכה באמנות מקומית, אוכל לניצולי שואה, מעברים או איגי, הרשימה הזו לא תיגמר לעולם. אבל דבר ראשון לפני הכול, פשוט תסתכלו אחד לשני בעיניים, חייכו, תגידו תודה, בבקשה וסליחה. אני חושבת שאם האנשים שמנהיגים אותנו היו עושים את זה כבר היה פה הרבה יותר טוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי העסקים הקטנים שהופכים העיר הזו למה שהיא. אמנים שמתעקשים ליצור אומנות ללא תמיכה ונאבקים למלא אולמות של חמישים אנשים. מוזיקאים שניגנו בלוויות ובתי חולים בזמן שבחו"ל ביטלו להם את כל ההופעות. כל מי שאיבד משפחה וחברים במלחמה הזו. כל מי שעשה מילואים או שירת. כל מי שהגיע אפילו פעם אחת להפגין. והכי חשוב הבעלים שלי, כי הוא תמיד אוהב שמרימים לו, אז למה לא בעצם?

הרוויח ביושר כל הרמה. טל רשבסקי ( צילום: רן בירן)

מה יהיה?
אני ממש לא הבן אדם לשאול. יהיה רע. ואז מתישהו יהיה טוב. ואז שוב רע. לא סתם אומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת.

• העיר שלי https://timeout.co.il/topic/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%99/
• ספרות ישראלית https://timeout.co.il/topic/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa/
• טומטו https://timeout.co.il/topic/%d7%98%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%95/
• פארק המסילה https://timeout.co.il/topic/%d7%a4%d7%90%d7%a8%d7%a7-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%94/
• בית רדיקל https://timeout.co.il/topic/%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%a7%d7%9c/
• ספרים https://timeout.co.il/topic/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d/
• גן הפסגה https://timeout.co.il/topic/%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%92%d7%94/
• ענן בר https://timeout.co.il/topic/%d7%a2%d7%a0%d7%9f-%d7%91%d7%a8/
• עזרא גבאי https://timeout.co.il/topic/%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%90-%d7%92%d7%91%d7%90%d7%99/
• בית חנה הרבי https://timeout.co.il/topic/%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%99/