שעתיים שבהן נדמה שתל אביב על פסגת העולם. העיר של קרני פוסטל
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: קרני פוסטל, מהמוזיקאיות הנערצות ביותר של סצנת האינדי, תופיע עם אור אדרי ואסף תלמודי בפסטיבל מיתרים, וממליצה על מקומות ותקופות של תקווה שהיו ואינם (וגם על הבארבי, ברור)
>> קרני פוסטל היא מהמוזיקאיות המוערכות ביותר של סצנת האינדי הישראלי עוד מאז שהייתה בת 15 והצטרפה להרכב האייטיז המהפכני DXM, ובפסטיבל מיתרים שייערך בחודש הבא בצוותא היא תופיע בהרכב מסקרן יחד עם אור אדרי ואסף תלמודי (ראשון, 3.11, 21:00). אתם תרצו מאוד להיות שם
>> רועי קידר הוא הישראלי האחרון שחי באיסטנבול. וזאת העיר שלו
>> העיר של תומש: העץ שהוא חבר והגינה שצמחה מקבר של חתולה
1. כיכר היל
הכיכר הקטנה נמצאת בין הרחובות שמעון התרסי והורקנוס – בו נולדתי וגרתי עד גיל 16. בכיכר יש מערה קטנה סגורה בשער ברזל. אי שם בשנות השבעים, לפני שנולדו המסכים, נפגשנו שם ילדי השכונה כמעט בכל יום, מדמיינים שאנחנו חבורת חסמב"ה שמנסה להכנס למערה של זורקין הרשע. הדמיון עבד שעות נוספות – דבר שכל כך חסר היום.
2. יועזר בר יין
המסעדה המיתולוגית של שאול אברון המנוח. שאול הוא אחד האנשים שהביא את בשורת הקולינריה לתל אביב. שאול היה השראה ולא רק במובן הקולינרי, איש אשכולות מרתק. אבי,אמרגן ומפיק,שלח את שאול לספרד לסקר הופעה של להקת מחול שרצה להביא. שאול חזר ופרסם כתבה של שלושה עמודים על המסעדות שביקר בהן בספרד. להקת המחול הוזכרה בשני משפטים בערך. כעבור כמה ימים המופע היה סולדאאוט. כשנולד בני השני חגגנו שם. יש לי זכרונות כמעט מכל ארוחה שם.
3. הבארבי
יש משהו בקהל של הבארבי שגורם גם ללהקות שמגיעות מחו׳ל להתפעל ולהשתומם מהאנרגיות המדהימות, מהרגעים שהאנשים על הבמה מקבלים המון אהבה. שעתיים שבהן נדמה שתל אביב נמצאת על גג העולם.
4. רחוב ולנסיה
עזבתי את יפו לפני כמה ימים,לא כי רציתי לעזוב אלא בגלל סיבות אחרות. כל כך הרבה פעמים חזרתי הביתה דרך רחוב ולנסיה. מצד שמאל הים, שנגלה לנו כל כמה מטרים מבעד לבתים היפהפיים והסמטאות של עג׳מי. ברחוב פרוסות להן בוגונוויליות בשלל צבעים והוא נראה כמו רחוב בטוסקנה. השקיעה צובעת את הבתים באדום ולרגע המקום פסטורלי ומרגש. לדעתי אין באמת דו קיום ביפו.
5. גן שפיגל
גן קטן בקצה הדרומי של גן העצמאות. היינו חוגגים שם את ימי ההולדת של ילדי כשהיו קטנים, ללא מפעילים ובידוריות, ללא מתנפחים וקוסמים. רק חברים ואוכל טוב והילדים היו מאושרים.
מקום לא אהוב בעיר
כיכר אתרים. מין מפגע עירוני לעניות דעתי. גוש בטון גס ולא נעים, מקום שקוטע את החיבור של העיר לים. אין בו כלום. רק צחנה של שתן וחנויות שנסגרו לפני שנים.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הארוע שריגש אותי במיוחד הוא הסרט "אזור העניין". תמיד כיף לצפות בסרט בקולנוע לב. אני אוהבת את הסנטר והסרט הזה לא עוזב את מחשבותי. יצירת אומנות מכל בחינה. המוזיקה, הצילום, הדיאלוגים, הסאבטקסט והמשחק המצוין.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני חושבת שדבר לא נתן לי תקווה מאז השבעה באוקטובר. עברה שנה והחטופים לא פה. "טיפול לילי" עם יוסף סוויד הזכירה לי שיש פה כל כך הרבה אנשים מוכשרים, ערכיים וחכמים שנזרקים לשולי העניין הציבורי בגלל היום יום הבלתי אפשרי, הפוליטיקה הרקובה והכסף שהולך למקומות הלא נכונים.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום לכל ארגון שתומך בילדים שבאים מבתים הרוסים. כל הילדים ראויים לשקט, למגע, לחוויות טובות שיעצבו אותם לבני אדם ערכיים ובריאים בנפשם ובעיקר מאושרים.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אין תשובה.
מה יהיה?
אין תשובה.