מועדון להיות חבר בו ומקום מחוץ לזמן. זאת העיר של רועי ניצן

>> רועי ניצן הוא במאי, יוצר ומומחה אפקטים ויזואלים. הוא גם הצלע השלישית בסטודיו פוטיומקין, סטודיו לאנימציה ואפקטים ויזואליים בתל אביב, יחד עם דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט. מחר (שישי, 19.5, 16:00-10:00) הם יערכו בסטודיו (אלנבי 94) מכירת הדפסים ועבודות פרי יצירתם (כולל עבודות מתערוכתו האחרונה והיפהפיה של פולונסקי). זה כדאי.

1. מועדון הילטון ביי

כל בוקר מתחיל כאן. כשיש גלים אני גולש, כשאין אני שוחה. הגלשן שלי מאוחסן במועדון. אני חבר מועדון, אני אוהב שיש לי מועדון להיות חבר בו ואני שמח להיות במועדון שמקבל אותי בתור חבר. הים הוא הטבע של תל אביב. לחוות אותו פעם ביום מסדר המון חלקיקים בגוף. חוץ מזה שכולם כאן קצת יותר רגועים. ויש כאן גם את איצ'ה. איצ'ה כל בוקר כאן. הוא בן 87 ונראה לא דקה פחות מ-56. איצ'ה הוא הרול מודל שלי. ככה אני רוצה להראות ולהיות בגיל 87 – חייכן, שזוף, סימפטי וצלול כמו הים. איצ'ה גילה את הסוד לחיים ארוכים ומאושרים. אני משוחח איתו כל בוקר וממה שהבנתי זה  הולך ככה: בבוקר ים, בערב ריקודי עם. חוף הילטון

2. הבניין המרכזי

אלנבי פרסונפייד! יש כאן הכל מהכל. אמנים, תכשיטנים, סוכני ביטוח, שענים, מוזיקאים ,תסריטאים, בית דפוס, בית ספר לתיפוף, אולפן הקלטות, חברת הפקה, הוצאת ספרים ומה לא. פעם היה כאן הפסאז', היום על חורבותיו פועל כאן בר עזאזל. וכאן גם הסטודיו שלנו – סטודיו פוטיומקין – סטודיו לאנימציה ואפקטים ויזואליים שהקמנו דוד פולונסקי, מיכאל פאוסט ואני. בעבר היו לי כל מיני מחשבות על מה היא הצלחה, אבל היום אני יכול לומר בוודאות שכשאתה מגיע כל יום לסטודיו שלך ועובד כל היום עם אמנים אולטרה מוכשרים שהם גם החברים שלך – זו הצלחה. אלנבי 94

3. מונאר

ההתאהבות במסעדת מונאר הייתה מיידית! קצת דומה לסיפור שלי עם אשתי. ובאמת את הירח דבש שלנו עשינו בהודו ושם גם במונאר. אז יכול להיות שלמסעדת מונאר בנחלת בנימין הגעתי קצת מרוכך מלכתחילה, אבל האוכל כאן היסטרי ואותנטי. לא עוד ורסיה הודית מתפשרת המותאמת לחך הישראלית העדינה. כאן הטעמים עזים, בועטים ומאתגרים כמו בהודו. ממליץ בחום על המסאלה דוסה. זה בול כמו מה שמגישים בארוחת בוקר במומבאי. נחלת בנימין 68

4. ספרי הלפר

זוכרים את הסיפור שאינו נגמר? הסצנה בהתחלה, שהילד בורח מבריונים ומתחבא בחנות ספרים עתיקה? – אז כזה. כולל המוכר האמריקאי הזקן. רק באלנבי, מול הסטודיו. נח, נעים, שקט וזול. קירות של ספרים משומשים מהרצפה עד התקרה. הספשייאליטה שלהם כאן זה סיינס פיקשן, אז אם אתם מחפשים את "רדיו פרי אלבמוט" מאת פיליפ קיי דיק, נניח, רוב הסיכויים שהעותק היחיד בארץ נמצא כאן. אלנבי 87

5. המנזר

לא הייתי במנזר מאז שהייתי תיכוניסט בתלמה ילין. פתאום, לפני חודשיים, מצאתי את עצמי במנזר. יושב על הבר באמצע היום, שותה גינס ומשוחח עם אנגלוסקסים. ברוגע, בשלווה, כאילו אין הפיכה משטרית ומשבר אקלים וצ'ט ג'יפיטי ואינפלציה ורק סרטי מארוול בקולנוע. לא במנזר. כאן זה מקום מחוץ לזמן. אקס טריטוריה שבה אפשר להרגיש בטוח בזכות שלך להיות אדם חופשי ונהנתן שיכול לשתות 4 פיינטים של גינס באמצע השבוע בצהריים, ולהרגיש בסדר גמור עם זה. חוץ מזה, אם בא לכם לחזור אחורה בזמן ל-1998 אז אפשר לעשות את זה כאן. אלנבי 60