"העתיד": התקווה טסה לירח, הגברים הפכו לעצים והסמליות ברורה

לאורך סרטו העתידני, לכאורה, של נעם קפלן, חללית ישראלית ששמה "תקווה" טסה לירח. ספירת הימים שנותרו עד הנחיתה המתוכננת משמשת כמסגרת הזמן של הסרט, ומסמנת את התקדמותו, אך "העתיד" בכלל מתמקד בשיחה מתמשכת בין שתי נשים, שהקשר בינה לבין מסע החללית המאוכלסת בגברים הוא סמלי בלבד. השם השאפתני (והאירוני) "העתיד" הוצמד לסרט בעל ממדים מצומצמים, שרובו מתרחש בתוך מרחבים ביתיים המזוהים באופן מסורתי עם נשים. הגברים נשארים בשולי הסרט, והדימוי הפאלי של כיבוש החלל הוא רק אחת מהעקיצות שהסרט מכוון לעברם.

על פניו "העתיד" שואל איזה מין עתיד נכון לנו לצד הכיבוש ההולך ונמשך – גשר בטון אדיר קומה בשטחים שמתעלם מהטופוגרפיה הטבעית שמתחתיו הוא דימוי עוצמתי. עם זאת, המרחב, הדיאלוגים ורשת של דימויים סמליים במופגן, מזמינים גם ניתוחים תאורטיים בנושא "נשים בעולם גברי". במילים אחרות – נשים מנוגה, גברים בדרך לירח. סמר קופטי ("פאודה") וריימונד אמסלם המצוינות, שזכו במועמדויות ראויות לפרסי אופיר, מחדירות לסרט מידה של מתח דרמתי, אלא שרוב הזמן הדיון נשאר אקדמי מדי.

אחד הנושאים שעולים בשיחה בין שתי הנשים הוא השמות הטיפוסיים של גברים ישראלים. ברוח משל הארז (שנשבר בסערה) והקנה (שהתכופף ושרד), יאפא הפלסטינית טוענת שלכולם יש שמות של עצים. בהתאם, כל הגברים הנראים או מוזכרים בסרט הם אלון, ארז או אורן. אבל הסרט אינו מסתפק באיבחה השנונה הזו, ומביא אותה להקצנה בייצוג בעלה של הגיבורה. האיש (המדבר בקולו של יוסי מרשק) הוא חוקר צרעות שתמיד מסתתר בצמרת העץ שבחצר. גם כשאישתו מדברת איתו הוא אינו יורד משם, וכך נוצר הרושם שבעלה הפך לעץ. בפעם הראשונה שזה קורה זה מעלה חיוך, אבל הדימוי חוזר שוב ושוב והסמליות המודגשת שלו מעושה מדי. מרשק, דרך אגב, גילם את אחת הדמויות המרכזיות ב"מנפאואר", סרטו ההומניסטי והיפה של קפלן מ-2014.

גם שמה של הגיבורה לקוח ממגדיר הצמחים, אך הוא מעלה אסוציאציה עדינה יותר. ד"ר נורית בלוך (אמסלם) היא מדענית במכון השלום (עוד שם אירוני), שפיתחה אלגוריתם שאמור לאתר מחבלים פוטנציאליים ולמנוע פיגועים. אבל האלגוריתם שלה פספס את ההתנקשות בשר החלל והתיירות, שגם לו יש שם של עץ. יאפא (קופטי) היא הצעירה הפלסטינית מהשטחים, שהפרה את התחזיות של האלגוריתם כשרצחה את השר במלון בירושלים. לפני המעשה היא היתה סטודנטית מחוננת, ואחריו היא אפילו לא ניסתה לברוח. אז עכשיו  סוכני שב"כ מהזן הגברי מביאים אותה אל הסטודיו של נורית בחצר שליד ביתה, שם היא חוקרת את יאפא בניסיון להבין מה היה הדבר שהביא אותה לכוון אקדח לראשו של השר וללחוץ על ההדק, בידיעה מלאה שהיא הורסת את חייה. האם עשתה זאת כפלסטינאית שנאבקת בכיבוש, או שמא כאישה שנוקמת בגבר? יאפא אינה ממהרת לספק תשובות, ומאתגרת את הד"ר בשאלות ואבחנות משלה. וכך החקירה החד צדדית מתפתחת לשיחה על אימהות ובנות, על נרקיסיזם ועל גברים כעצים.

העתיד. צילום: נטי לוי, באדיבות גם סרטים ובתי קולנוע לב

בין המפגשים עם יאפא, נורית מוטרדת בעניין נוסף. אחרי כמה ניסיונות כושלים להביא ילד לעולם, היא מחפשת אחר פונדקאית. להפתעתה, מאור (דר זוזובסקי מ"קורדרוי"), נשואה ואם לילדים, פונה אליה בפייסבוק ומציעה לשמש כפונדקאית בחינם. נורית מתקשה להבין את המחווה הנדיבה הזאת, ולכן היא חוקרת גם את מאור. אבל הסרט אינו חוקר אותה, ודמותה המלאכית נותרת מושלמת מדי. נדמה שמאור (עוד שם סמלי) נמצאת שם בעיקר כדי להאיר את השיחה בין נורית ויאפא, שהקשר שלה לאמה הוא מניע חזק בעולמה. המפגש הקצר בין יאפא ואמה (סלווה נקארה הוותיקה) מספק לסרט את אחת הסצנות היותר עזות שלו. גם לנורית יש אמא (אביבה גר), שקופצת לביקור אך נותרת מנוכרת לבתה שכה משתוקקת להיות אמא בעצמה.

העתיד. צילום: ורד אדיר, באדיבות גם סרטים ובתי קולנוע לב

ההתמקדות בהתגוששות בין שתי הנשים בתוך המרחב המצומצם של הסטודיו, מעניקה לסרט תבנית של מחזה. אבל הרובד הסמלי המודגש יתר על המידה פוגם במתח הדרמתי הפוטנציאלי של היצירה השלמה. לכן למרות הצילום המוקפד של שארק דה מאיו (שזכה אף הוא במועמדות לאופיר) נדמה ש"העתיד" עשוי לעבוד טוב יותר על הבמה.
3 כוכבים
בימוי: נעם קפלן. עם ריימונד אמסלם, סאמר קופטי. ישראל 2023, 80 דק'