"הפורצת" שווה, ולא רק בזכות ההופעה הממגנטת של ליהי קורנובסקי

הסרט החדש של הגר בן אשר מביא למסך סצנות עזות, שכמותן לא נראו בסרט ישראלי. תמונת הברדלס המקפץ על מיטה בחדר במלון לא תישכח במהרה

"הפורצת" (צילום: אוריאל סיני)
"הפורצת" (צילום: אוריאל סיני)
16 בנובמבר 2017

שיקולי הפצה לא מסונכרנים הביאו לכך ששני סרטים של במאיות שהושלמו כבר ב-2016 יוצאים היום למסכים בארץ – האחד צרפתי, השני ישראלי, ושניהם מספרים סיפורים קשים על ילדים לאימהות חסרות אחריות שעזבו את הבית ונטשו אותם מאחור ללא השגחה. לסשה, הילד הצרפתי בן העשר בדרמה הריאליסטית המרגשת "בית ספר לחיים" שביימה הלן אנג'ל, יש מורה מסורה (שרה פורסטייה הנפלאה) שמבחינה שהילד זקוק לעזרה, והיא פורסת עליו את חסותה כמיטב יכולתה. לאלכס בת ה-17 או 18 (היא מקפידה על עמימות ומתחמקת מלענות לשאלה בת כמה היא), גיבורת סרטה של הגר בן אשר, יש פחות מזל. אלכס (ליהי קורנובסקי) מתקשרת שוב ושוב לאמה הנעדרת (סנדי בר) ומשאירה לה הודעות שנעשות יותר ויותר נואשות, ואין אף אחד שייקח עליה אחריות.

כשאלכס, תושבת ערד, שבה מעבודתה במלון על חוף ים המלח ומגלה שדירתה נפרצה, באופן פיזי וסמלי, המפגש עם ההרס נוטע בה רעיון קיצוני. היא גונבת את מכשיר השמיעה של השכנה הזקנה ומתחילה לפרוץ לדירות בסביבה. לפעמים היא יוצאת משם עם שלל, ולפעמים, בניסיון חסר תוחלת ונוגע ללב למלא את החור שבחייה, היא נשארת להקשיב לשיחות האינטימיות של אנשים (בהם בני הזוג אסף קורמן ולירון בן שלוש) שאינם מודעים לנוכחות הפורצת בביתם.

קורנובסקי ב"הפורצת" (צילום: אוריאל סיני)
קורנובסקי ב"הפורצת" (צילום: אוריאל סיני)

מפגשים קונפרונטליים יותר יש לה עם הברדלס בגן החיות, שם היא ממלאת את מקום אמה. אלכס מזדהה עם הברדלס הלכוד בכלוב, והחיה מגיבה לנוכחותה בסצנות עזות, שכמותן לא נראו בסרט ישראלי. תמונת הברדלס המקפץ על מיטה בחדר במלון לא תישכח במהרה. החתול הטורף משמש כדימוי למיניות המתפרצת של הנערה הבודדה, ולרגעים אף נדמה שהיא תהפוך בעצמה לברדלס, כמו בסרט האימה הקלאסי מ-1942 "אנשי החתול".

להתבגרות המינית של אלכס הנערית תורמת נוכחותו של גיאולוג גרמני יפה תואר (רונלד זרפלד הזכור מ"ברברה" של כריסטיאן פצולד), שמפצח אבנים במדבר לצורך חקר רעידות אדמה. היא נמשכת אליו כגבר, ואולי גם כדמות אב, ומנסה לפתות אותו כמו האישה שראתה בסרט פורנו, אבל מיכאל מבחין במצוקתה, תוהה לגבי גילה ונזהר. מבחינה זו "הפורצת" שונה מ"הנותנת", סרטה הקודם של בן אשר שהתהדר במיניות אגרסיבית, ויש בו מעין תיקון של דימוי הגברים הטורפים בסרט ההוא. למען האמת, דמותו הגברית והרכה של איש האבנים הגרמני (ששמו כשם הגיאולוג ב"מיכאל שלי" מאת עמוס עוז) נדמית טובה מדי, רומנטית מדי. אולי בגלל זה הוא אורח מארץ אחרת.

לא פעם במהלך הצפייה נזכרתי ב"מחוץ למים" של אנדריאה ארנולד מ-2009, גם הוא סיפור התבגרות קשוח על נערה עצמאית וחצופה שגדלה ללא השגחה, נמשכת לגבר בוגר (מייקל פאסבנדר) ומזדהה עם גורלה של חיה לכודה – שם זה היה סוס. "הפורצת" פחות שלם מהסרט המהולל ההוא, אך כמותו הוא נישא על כתפיה הדקות של שחקנית צעירה בעלת נוכחות רעננה וממגנטת. אתר ההתרחשות המדברי, הצילום האפלולי של עמית יסעור והעריכה המקוטעת של נילי פלר תורמים לסגנון הגולמי והבועט של הסרט, כמו גם השתקנות של הגיבורה, שמופרת לעיתים על ידי פרצי מוזיקה קצבית ורועמת. "הפורצת" הוא בן דמותה של גיבורתו הלא מעוצבת וכמוה הוא נע בין רגעים של קשיחות מופגנת למחוות של ילדותיות פגיעה ויש בו לא מעט עוצמה.

סרט על: נערה מערד שמתמודדת עם החיים לבד

ללכת? כן. בגלל ליהי והצ'יטה