ג'ורג' קלוני ובראד פיט מתאחדים לסרט, וזה כיף כאילו זה שנת 2005

במבט לאחור, אפשר למצוא אפיון די מוזר לסרטי שנות האלפיים המוקדמות: משום מה הם כולם ניסו לאחד בין כוכבים גדולים שכולם רוצים לראות יחד על המסך. והסרטים האלה בדרך כלל מתחלקים לשניים – סרטים גרועים מאד, או סרטים טובים מאד. אפשר לקרוא להם "סרטי 2005", מאחר וזו שנה שמבחינה קולנועית די מייצגת את הז'אנר – "ארבעת המופלאים", "עיר החטאים", "מר וגברת סמית'", "צ'ארלי בממלכת השוקולד" ואפילו סרט מצויר כמו "מדגסקר".  אם התגעגעתם לאווירה של סרטי "אושן", אז תדעו שג'ון וואטס ואפל TV+ החזירו את הז'אנר, עם קומדיית אקשן בטעם של פעם – "הזאבים", בכיכובם של הכוכבים הכי גדולים של 2005 – ג'ורג' קלוני ובראד פיט.

>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות ודוקו אחד חשוב שהחזיקו אותנו ערות השבוע

הסרט מתחיל כשמרגרט, שאמורה להפוך לתובעת המחוזית הבאה, מוצאת את עצמה בחדר בית מלון עם גופה של גבר צעיר שהתרסק על שולחן מזכוכית. היא מחליטה להתקשר לאדם היחיד שהיא יכולה לפנות אליו, שנותן לה מספר טלפון של פיקסר ותיק (ג'ורג' קלוני), כביכול הכי טוב בתחום, שעושה הכי טוב את מה שהוא עושה. בעלת המלון המסתורית פאם מתקשרת גם היא לפיקסר שלה (בראד פיט), וכמה מפתיע, גם הוא הפיקסר הכי טוב בתחום ועושה הכי טוב את מה שהוא עושה. פאם מודיעה לשני הפיקסרים שעליהם לעבוד ביחד כדי להעלים את הבעיה הזאת, שמסתבכת כאשר הם מגלים שהגבר הצעיר עדיין בחיים, ויש להם לילה אחד לפתור את זה.

לא אעמיד פנים שמדובר בסרט הכי טוב שראיתי בחיים שלי. יש בו דברים שראינו אלף פעם, וההומור שלו יכול להיות מיושן; אבל אין מה להגיד, זה מבדר. ג'ון וואטס, שביים את שלושת סרטי ספיידרמן עם טום הולנד, לוקח את הכימיה המצוינת של קלוני ופיט מסרטי "אושן", ומביא את הרוח של 2005 לסרט שנראה כמו 2024. הצילום, האפקטים והעריכה עשויים ברמה הכי גבוהה, ואווירת הלילה מייצרת ויזואליה מסקרנת. הדיאלוגים זורמים כמו משחק מטקות, ואפילו דמות הנער מקבלת מונולוג מעולה שפתאום הביא משב רוח מרענן. וואטס דואג לעטוף את הכל באמצעים הכי מודרניים שאפשר. באמת, מלבד להכניס דמות טרנסג'נדרית הוא עושה כמעט הכל.

הבעיה היא שאולי בהמשך זה יהפוך לפרנצ'ייז מוצלח – עם סרט המשך שכבר אושר על ידי אפל TV+, כמובן – אבל כרגע זה מרגיש מאד לא שלם. זה לא סרט מפוצץ באקשן כמו ג'ון וויק, וזה גם לא צריך להיות ככה, בעיקר כי וואטס לא רצה לדחוס יותר מדי לתוך שעה וארבעים דקות. הדמויות מעניינות, ונבנה שם עולם מעניין שעדיין לא נחשף במלואו. כתוצאה מזה, ברגעי הסיום הרגשתי שהוא רק התחיל.

לא על הכמיה לבדו. ג'ורג' קלוני ובראד פיט. צילום: יח"צ Apple TV

מניח שזה חיובי ושלילי כאחד – כי בסופו של דבר אני כן אצפה בסרט ההמשך, אבל בגלל ש"זאבים" הוא סרט שלא נותן מיד את כל המידע, ולא לגמרי מתגמל את הצופה, ה"טעם של עוד" הזה משאיר גם טעם רע של החמצה. בסוף הצפייה הרגשתי שקיבלתי חצי סרט, ולא בשביל זה צפיתי. זו יצירה שהיתה צריכה להיות באורך שעתיים לפחות, כדי להעניק לנו סיפור שלם ומלא – ושבאותה העת נרגיש כצופים יותר מתוגמלים. אם אתם מחפשים להעביר את הזמן עם שני השחקנים המעולים ג'ורג' קלוני ובראד פיט, אז זה בדיוק סרט האקשן האסקפיסטי שאתם צריכים ואיך לא – בטעם של פעם.
"זאבים", אפל TV