מאוחר מדי: גם בג"ץ לא ימנע את הניצחון המוחלט על חדשות 13

אתמול בשעות אחר הצהריים שאגו בחורים כי נגמר. כלומר, לא ממש נגמר, אבל ניצחנו. כלומר, לא בדיוק ניצחנו, אבל – איך קראו לזה בארגון העיתונאים? – "הישג דרמטי!". ההישג הנשגב המדובר הוא החלטת בג"ץ להוציא צו על תנאי המורה לרשת 13 לנמק מדוע לא יבוטל מינויה של יוליה שמאלוב-ברקוביץ׳ לעורכת הראשית של חדשות 13 ויתקיים הליך תקין לבחירת מנכ"ל.ית חדש.ה לחברת החדשות. זה באמת נשמע כמו ניצחון. הצו מעביר את נטל ההוכחה מהעיתונאים אל הערוץ הכושל, מבקש את התערבות היועמ"שית לקביעת מעמדה החוקי של חדשות 13 ומניח תשתית לפסילת המינוי. הישג דרמטי, לא?

>> יאללה בלאגן: עוד 10 דרכים להבעיר את המזה"ת אם אתם בן גביר
>> הם מ-פ-ח-דים: 10 תחקירים שהפכו את רביב דרוקר לאימת הפוליטיקאים

ובכן, כן. אבל בעיקר לא. כי אחרי שנרגענו מתרועות המנצחים וחגיגות ההישג, אפשר היה להתפנות ולקרוא את האותיות הקטנות והמעצבנות. והן מספרות סיפור אחר. קברניטי רשת 13 קיבלו חודשיים כדי להשיב על הצו, היועמ"שית התבקשה לספק את חוות דעתה עד סוף אוקטובר, ואז יקבלו הצדדים את הזכות להגיב על קביעותיה עד אמצע נובמבר. ובעברית פשוטה: ההליך לבירור המינוי שמאיים לרסק את חופש העיתונות בחברת החדשות של רשת 13 ייארך עוד כמעט ארבעה חודשים. והזמן לא משחק לטובת חדשות 13.

במהלך השבועות הספורים שחלפו מאז מינויה של שמאלוב-ברקוביץ' היא כבר הספיקה להבהיר שיש לצמצם את סיקור המחאה נגד הממשלה, דרשה לערוך תחקיר נגד בני גנץ, תמכה בהורדת התוכנית של רביב דרוקר, התפרצה אל דסק הכתבים בנווה אילן בזמן שידור באופן שנקלט במצלמות, צעקה שם על המגיש הבכיר בערוץ אודי סגל שילך הביתה, ואיבדה בתוך שבוע את אלמוג בוקר וספי עובדיה למתחרים מקשת 12. אם רציתם פעם להבין למה מתכוונים כשאומרים "סוכן כאוס", הייתה זו תצוגת תכלית מפוארת של המונח. ועכשיו תנו לה עוד ארבעה חודשים.

הבעיה היא שטחנות הצדק אולי טוחנות לאט, אבל המציאות בישראל מתקדמת מהר. בזמן שהמבצר הנפול מוציא צווים על תנאי, העובדות נקבעות בשטח. נטישת הכתבים הבכירים צוברת תאוצה. סמנכ"ל תוכן חדש (ניר שוקו כהן מ-ynet) שאמור להיות הביצועיסט בפועל של שמאלוב-ברקוביץ', כבר הונחת על המערכת. הספירה לאחור לקראת הורדת תוכניתו של רביב דרוקר נמשכת. התפיסה הנאיבית של עיתונאי חדשות 13, ברגע הספציפי הזה, היא שהצו של בג"ץ ירסן את מהלכיה של המנכ"לית הבלתי ראויה וימנע ממנה מהלכים נוספים. במצב עניינים תקין זה אולי נכון, אבל אנחנו בעיצומה של הפיכה משטרית. אין יותר "תקין" ו"בלתי נתפס" מת.

מנהל תקין, ציות למערכת המשפט, עצמאות מערכתית, ערכים עיתונאיים – כל אלה עפו דרך החלון כשדירקטוריון רשת 13 אישר את המינוי המופרך הזה. צריך לשים לב: את כל האש משכה שמאלוב-ברקוביץ' עצמה. יש לה רקורד נאה של התבטאויות מחרידות ומהלכים מפוקפקים שכבר משכו אש בעבר. זה כמעט כאילו מינו אותה כדי שתמשוך אש שוב. אבל האנשים שמינו אותה, ולא היא, הם הבעיה של עיתונאי חדשות 13. מי שהחליטו שהגיוני להפקיד את חברת החדשות של הערוץ בידי עסקנית פוליטית שאינה עיתונאית, הם מי שכבר קיבלו החלטה דרמטית לגבי עתיד העיתונות בערוץ עליו הם ממונים. אם זאת לא תהיה שמאלוב-ברקוביץ' – זה יהיה מישהו אחר.

הבעלים של רשת 13, המיליארדר הבריטי-רוסי לן בלווטניק, אמר בעדותו במשפט נתניהו כי רכש את ערוץ 10 (ואחר כך השתלט על רשת 13 במיזוג) לבקשת נתניהו. בלווטניק אפילו לא היה צריך לבקש כדי שממשלת נתניהו הנוכחית תקדם היטל מס על יבוא מלט. בלווטניק הוא הבעלים של מונופול המלט הישראלי "נשר", שכל ירידה באטרקטיביות של מלט מיובא היא רווח נקי עבורו. עד כה שרף בלווטניק לכל הפחות כ-350 מיליון ש"ח על ההרפתקה שלו בתקשורת המקומית, אבל יחסית למיליארדים שגלגל מפעל המלט שלו באותה תקופה זו השקעה סבירה למדי. שוק המלט בישראל מגלגל על פי ההערכות יותר מ-2 מילארד שקל בשנה והוא שולט בכ-60 אחוז ממנו. תעשו לבד את החשבון.

וזאת השורה התחתונה: דירקטוריון רשת 13 לא החליט על הכיוון הזה עכשיו. הוא הטה כזר מזמן את ספינת החדשות העיתונאית שלו בכיוון מכונת התעמולה של נתניהו. רק כך אפשר להסביר התרחשויות כמו פיטוריו של ברק רביד, עזיבתו של נדב אייל, העלמתן מהמסך של לוסי אהריש ואושרת קוטלר ופיטוריהם של העיתונאי החוקר אבי עמית והעורך ניר בכר, ורק זה יכול להסביר את ליהוקו של הפרשן לענייני חרדים אבישי בן חיים לכדי תואם עמית סגל שנכח לאורך ההפיכה המשטרית בכל מהדורה והגיב על כל סוגיה שקשורה לנתניהו ולהפיכה המשטרית, כמו גם את הפאזה הסוערת שעברה על חברת החדשות כשאיילה חסון הונחתה עליה מלמעלה, ועוד שלל התרחשויות ביזאריות ואנטי-עיתונאיות על רקע פוליטי.

התהליך הזה נמשך כבר שנים, לכל הפחות מאז סילוקו של גולן יוכפז המוערך מתפקיד מנכ"ל החדשות והצבתו של ישראל טוויטו – יועץ התקשורת של ישראל כץ – כמנכ"ל במקומו. מי שלא הבין אז את הרמז העבה – מקבל את זה עכשיו בפורמט האצבע בעין. המאבק ההירואי והמוצדק של עיתונאי חדשות 13 מגיע באיחור גדול ורק אחרי שהאצבע כבר פגעה בעצב הראיה. גם אם המינוי הנוכחי יבוטל, גם אם "אזור מלחמה" של דרוקר תשרוד עוד סיבוב סביב השמש, הספינה כבר שטה במהירות אל עבר הקרחון והעיתונאים יזדקקו להרבה יותר מ"הישג דרמטי" כדי לשנות את זה, בטח מול קברניטים נחושים שמנסים כבר שנים להטביע אותה. בהצלחה להם ולכולנו.