רון חולדאי נגד רותי ברודו: ראש העיר בא לצעוק במקום להקשיב
ראש העיר רון חולדאי הגיע אתמול לכנס המסעדות והכריז שמהגרי עבודה לא יהיו הפתרון למצוקת כוח האדם במסעדות. רותי ברודו ניסתה להסביר לו משהו על המציאות בשטח, אבל חולדאי לא היה מוכן להקשיב. המסעדנית לילך ספיר שמעה את ראש העיר שלה ונשארה המומה ומאוכזבת
אני עם רותי ברודו. ולא כי היא מסעדנית. ולא כי היא אשה. כי היא צודקת. לפעמים חייבים לבחור צד. תל אביב אמורה להוביל, לנקוט עמדה, להוות דוגמא גם כשזה לא נוח. אתמול בכנס איגוד המסעדות, מול מאות מסעדנים, ראש העיר בחר בצד הנוח. לרגע שכח מה הופך את העיר הזו מאוסף בתי מגורים לעיר עם משמעות.
"צרחות בכנס המסעדנים" קראו לזה בכותרות.
View this post on Instagram
לא פשוט להתהלך בתל אביב בימים אלו. עוד יותר לא פשוט להיות מסעדן. לבעיית מחסור העובדים יש פתרון אחד, בכל העולם, ושמו מהגרי עבודה. איגוד המסעדות פועל לפתרון מסודר ונכון לנושא, כי אין ברירה אחרת. איכשהו אנחנו פחות מחנכים את הילדים שלנו לגדול ולהיות שוטפי כלים במסעדות. ואתמול ראש עיריית תל אביב-יפו החליט להסביר לנו, המסעדנים, איך להתנהל. או למען הדיוק – איך לא. לא עובדים זרים. איך כן פותרים את בעיית המחסור בעובדים? את זה הוא חסך מאיתנו.
"את תקשיבי לי", צרח רון על רותי ברודו. עם כל הכבוד, מר ראש העיר, הגעת לכנס של מסעדנים. אולי כדאי שתקשיב גם אתה לנו. תל אביב היא תל אביב לא בזכות מגדלי היוקרה. תל אביב היא תל אביב גם בזכות המסעדות, הברים והמועדונים שלברודו עצמה וליתר מאות המסעדנים שהיו אתמול בכנס יש חלק נכבד בהם. המגדלים המפוארים שסוחבים את שכר הדירה למחוזות בלתי אפשריים לא עושים את תל אביב לעיר הסקסית והמרתקת שהיא. זה אנחנו, אלו שדואגים לתרבות, לעניין, לחיי הלילה, לאוף ברודוויי, זה אנחנו שעושים את תל אביב למה שהיא. אף תייר לא מגיע לתל אביב כדי לצפות במגדלי גינדי או עזריאלי. יש להם יפים מאלו.
אנחנו לא עובדים אצלך, רון חולדאי. אנחנו משלמים ארנונה פסיכית ומביאים תיירות כדי שאתה תדאג שנוכל להמשיך לחיות כאן, לפעול כאן ונמשיך ליצור סיבות לתיירים לבוא. העובדה היא שאין מספיק ידיים עובדות בתעשיית המסעדות. אין בתל אביב. אין בברלין. אין בניו יורק. והפתרון בכל העולם לזה הוא אחד: מהגרי עבודה. הם צריכים את הכסף – אנחנו את הידיים שרוצות לעבוד.
לך רון אין מסעדות בעולם. לנו יש. לך רון אין מסעדה אפילו בתל אביב. לנו יש. מה אתה יודע על ניהול עסק? על חיי לילה? על לנהל מסעדה בלי שוטפי כלים?
"את תקשיבי לי!", אמרת בהתנשאות לרותי. רון, הפעם אני לא אקשיב לך. באת לכנס מסעדנים? תקשיב לנו. אני כן מבקשת להודות לך ששוב המחשת היום לנו, המסעדנים, כמה נכון שאנחנו יחד נאבקים על מה שאנחנו צריכים. כמה חשוב שאנחנו מסעדנים רבים באיגוד המסעדות שבוחרים לטפל ברצינות בבעיות שלנו יחד.
אגב, מעולם לא היינו מתחרים, היינו פשוט עסוקים כל אחד בשלו. ובקורונה הבנו שאנחנו מעדיפים ביחד. ששווה לשים על זה את הזמן שלנו בהתנדבות כי רק אנחנו ורק ביחד נוכל לדאוג שיהיה לנו את מה שאנחנו צריכים לטובת כל המדינה, וגם לטובת מדינת תל אביב.
גם בקורונה וגם עכשיו, תל אביב הייתה אמורה להיות אור לגויים. הראשונה שנלחמת איתנו. הראשונה שמודיעה שלא תאכוף החלטות לא הגיוניות. לא היית איתנו אז ואתה עדיין לא איתנו. כן, כשיש מהגרי עבודה צריך לדאוג להם! צריך בתי ספר, גנים, רווחה. כן, זה עוד עבודה לעירייה. לא גם בשביל זה אנחנו משלמים ארנונה מטורפת? ההכנסות שאנחנו מביאים לתל אביב מתיירות לא מצדיקות שתתאמץ למצוא פתרונות למהגרי העבודה להם אנחנו זקוקים? בתכלס, רון, לא אתה מחליט על מתן היתרי עבודה. אתה כן מחליט האם להיות זה שנלחם איתנו או זה שמקשה עלינו. אתה כן מחליט האם תל אביב תהיה עיר שהיא אור. עיר שמובילה ומראה למדינה כיצד נכון לנהוג. עיר שמהווה השראה לליברליות ליתר המדינה. או שלא. החלטת שלא? סבבה. אבל אל תצפה שנקשיב לך ונגיד אמן.
חצי שעה אחר כך ערכנו פאנל של חמש נשים, ורותי ביניהן, ולא דיברנו על היותנו נשים. כמסעדנים בכלל ובכנס בפרט מובן מאליו שיהיו הרבה נשים. אולי ממשלת ישראל הבאה תיקח דוגמא מאיתנו? כנראה שלא. בוקר ארוך של דיונים, תוך כדי הסתכלות לבעיות בלבן של העיניים, כולל דיונים סוערים עם מנכ"לי כל חברות השליחויות שאיתן יש לנו בעיות קשות. הם באו, הקשיבו, הסבירו. הם באו למרות שברור היה שלא יהיה להם קל. להגיד "לא", רון, זה קל. מראש העיר שלי אני מצפה להוביל את ה"כן" ואת ה"איך אפשר. ואתמול איכזבת. רותי ברודו דיברה אתמול בשם עצמה. אבל היא אמרה בול את מה שאני מרגישה, וכנראה את מה שמרגישים 99% מהמסעדנים. ועכשיו אתארגן למשמרת כי חסר לי צוות.
>> לילך ספיר היא חברת איגוד המסעדות והבעלים של בר הפיקוק