חיכיתם 56 שנים לסרט הזה. צפו בו על המסך הכי גדול שתמצאו

לפני שהיו "מלחמת הכוכבים" ו"משחקי הכס" היה "חולית". ספרו של פרנק הרברט מ-1965, שהפך לרומן המד"ב הנמכר ביותר בעולם, ברא מיתולוגיה חדשה שלקחה השראה ממיתולוגיות עתיקות (בעיקר אגדות המלך ארתור) וזרתה אותה על תמות כמו פוליטיקה גלובלית, קולוניאליזם והמחיר הסביבתי של ניצול משאבי הטבע. ניסיונות עבר להביא את המיתולוגיה הזו אל המסכים הגדולים והקטנים לא הוכתרו בהצלחה גורפת. המעניין שבטקסטים הנלווים הוא הסרט התיעודי "חולית של חודורובסקי", שמציג בפני הצופים את כל מה שנשאר מהפרויקט שלא התגשם. גם לעיבוד הפרוע של דיוויד לינץ' יש אוהדים, אם כי הרוב מסכימים שמדובר בכישלון מפואר. 

דני וילנב הקנדי מגיע ל"חולית" אחרי שבחן את יכולותיו במותחני פשע ("אסירים", "סיקריו") ובמד"ב מהורהר ("המפגש", "בלייד ראנר 2049") והגרסה שלו היא הדבר הקרוב ביותר ל-896 העמודים המקוריים. או בעצם כ-400 מהם, כי הסרט, שאורכו 155 דקות, מכסה רק את חציו הראשון של הספר. החצי השני עדיין לא צולם ואפילו לא אושר בחברת ההפקה לג'נדרי. כולי תקווה שהעידן הקשה שבו אנו נמצאים לא ימחץ את התוכניות לחלק ב', כי הריגושים הגדולים בעלילה עוד לפנינו.

הריגושים הגדולים בעלילה עוד לפנינו. "חולית" (צילום: יחסי ציבור)

 מרבים להתלונן על כך שהסרטים בימינו (דוגמת "לא זמן למות") ארוכים מדי, ואף מתייחסים לאורך הכבר-מזמן-לא-סטנדרטי של תשעים דקות כאל ערך בפני עצמו. "חולית" של וילנב מזכיר לנו שיש טעם באורך כשיודעים מה לעשות איתו. הסרט אינו דחוס, ולא ממהר לשום מקום, אלא בונה במשיכות מכחול רחבות אך מוקפדות ומדויקות את המרחב המיתולוגי שהוא מזמין אותנו לתוכו. כמו הספר, זה לא בדיוק מד"ב, אלא פנטזיה אפית עתירת יופי אפל על התהוותו של גיבור. 

מיתולוגיה במשיכות מכחול רחבות ומוקפדות. שרלוט ראמפלינג וטימותי שאלאמה ב"חולית" (צילום: יחסי ציבור)

בעתיד הרחוק, בגלקסיה רחוקה רחוקה, נמצא הכוכב המדברי אראקיס. הכוכב נטול המים הוא מקור היחידי להפקת ה"מרקוח", סם מעורר תודעה המאפשר לנווטי החלליות לדלג על פני שנות אור ולחבר בין קצוות הגלקסיה. הדרמה מתחילה כשהדוכס לטו אטרייאידס (אוסקר אייזק) ממונה על ידי קיסר הגלקסיה לפקח על כריית הסם בכוכב. זאת מתנה מפוקפקת שנועדה לסכסך בינו לבין הברון ולדימיר הארקונן (סטלן סקארסגארד תחת שכבות של איפור שהופכות אותו לבלתי מזוהה) ששלט בכוכב עד כה. התושבים הילידיים של אראקיס הם נוודים בשם דררים, ותולעי חול ענקיות שבולעות הכל. אלה ואלה אינם אוהדים את הפולשים הקולוניאליסטים. 

לא נראה כזה סטלן. סטלן סקארגארד ב"חולית" (צילום: יחסי ציבור)

אחרי הלוגואים של חברות ההפקה בפתיחה, הסרט מקצר בהסברים מקדימים ומכניס אותנו היישר לתוך תודעתו של פול, בנם של הדוכס ושל זוגתו ג'סיקה (רבקה פרגוסון) בת הגשרית – מעין מסדר נוסח אבירי הג'די לנשים בלבד. פול חולם על יפהפיה מסתורית במדבר ואינו יודע אם זו פנטזיה או שהוא רואה את העתיד. הבחירה להתחיל בחלום תורמת לחוויה של הסרט כולו כהזיה טריפית, בלי לפנות לקאמפ נוסח "מופע הקולנוע של רוקי" (כפי שעשה לינץ' בזמנו). 

הזייה טריפית. "חולית" (צילום: יחסי ציבור)

הצעיר הגבעולי פול אינו חסון כמו האבירים שמקיפים אותו. גם הנבואה הדררית לגבי משיח שיחזיר את המים לאראקיס נדמית גדולה למידותיו. אחת ההצלחות הגדולות של הסרט היא הליהוק הקולע של טימותי שאלאמה לתפקיד הגיבור שנראה כמו נער שברירי עם עמוד שדרה מפלדה. כמו פול, שאלאמה גדל בהדרגה אל תוך המיתולוגיה שהוא מגלם (אף שעדיין לא זכה לתואר מואד'דיב), והוא מצוין. גם שאר השחקנים מתאימים בול לתפקידיהם, בהם ג'וש ברולין וג'ייסון מומואה כלוחמים ומנטורים של פול, חאווייר בארדם כמנהיג הדררים ושרלוט רמפלינג כמנהיגת בנות הגשרית. זנדאיה ניחנה במראה הנכון לשמש כצעירה כחולת העיניים שמופיעה בחלומותיו של פול, אבל בשלב זה אין לה כמעט תפקיד מעבר להיותה פטה מורגנה.

אין הרבה אקשן, אבל מה שיש מעולה. "חולית" (צילום: יחסי ציבור)

זה סרט מרהיב עין ואדיר מימדים, ועם זאת יש בו משהו כמעט נזירי והדמויות אינן הולכות לאיבוד בתוך מרחביו הכבירים. אין בו הרבה אקשן אבל מה שיש  מעולה, בין אם מדובר בקרבות עם המוני סטטיסטים או בהתמודדות של אדם אחד מול צרעה רובוטית. צפו בו על המסך הכי גדול שאתם יכולים למצוא.

★★★★4 כוכבים
Dune בימוי: דני וילנב. עם טימותי שאלאמה, אוסקר אייזק, רבקה פרגוסון, זנדאיה, ג'וש ברולין. ארה"ב 2021, 155 דק'