תהרגו את השליח: כך ניסיתי להיגמל ממשלוחי וולט, ולגמרי נכשלתי

יותר ממכר מטלגראס. צילום: יח"צ וולט ישראל
יותר ממכר מטלגראס. צילום: יח"צ וולט ישראל

לפעמים חרם צרכנים הוא הפיתרון הקל, ולפעמים זה מרגיש כמו להיפטר מההרגל האחרון שעוד משאיר אותנו שפויים במציאות משוגעת. יעל שטוקמן ניסתה באמת להיפרד מהאפליקציה, אבל ההתמכרות לנוחות ניצחה, והיא לרגע לא מתביישת בכך

26 בינואר 2025

לפעמים חרם צרכנים זה פיתרון קל. כך היה, למשל, אחרי שרמי לוי סירב לשווק את הדיסקיות של משפחות החטופים, ומכר במקומן דיסקיות מתחרות שהדהדו את מסרי הניצחון המוחלט של מכונת הרעל. אפילו מבלי להתעמק אז בפרשה, פשוט החלטתי שאני לא נכנסת יותר לסופר של הביביסט המיליארדר, שכנראה יסתדר גם בלעדיי. ושלא תבינו לא נכון, בקרן הרחוב שליד ביתי עומד סניף "רמי לוי בשכונה", פחות משתי דקות הליכה מביתי – אבל כבר החלטתי שאיני איתו גמרתי. ובאמת, מאז אותו אירוע לא נכנסתי לסניף.

>> תל אביב פיצה סיטי: 3 פיצות מיוחדות ומעולות שכדאי לנסות היום

כך גם היה המקרה לאחר שנחשף כי רשת שופרסל מחזיקה ברשת המיועדת לחרדים, עם מוצרים נגישים בפחות מחצי המחיר ביחס לציבור נושאי הנטל. לסניף השופרסל הקרוב לביתי אני ממעטת להיכנס, כי אני ממש לא רוצה לשתף פעולה עם מי שעושה הון על גבי. גם זו הייתה הקרבה סבירה ביותר, ביחס להפסד. מה הבעיה? פשוט קונים במקום אחר. אבל אז נחתה הידיעה על השינויים בוולט: העלאת דמי התפעול, תיעדוף מנויים ושאר גזרות על חשבון הלקוחות – אנחנו, העצלנים. והפעם זה היה שונה.

בדרך לעוד מכורה מרוצה. שליח וולט. צילום: יח"צ וולט
בדרך לעוד מכורה מרוצה. שליח וולט. צילום: יח"צ וולט

הרשת געשה ורחשה עם אינספור הכרזות שהגיע הזמן להחרים את וולט, ואנשים שצילמו את מחיקת האפליקציה. אני מודה, גם אני חשבתי שהגיע הזמן לשים סוף לרומן הארוך שלי עם וולט – אנחנו ביחד פחות או יותר מאז היום בו אופנועים תכלכלים החלו להסתובב בעירנו, מכורה מפרוסת העוגה הראשונה של מגזינו עד לפתח הבית. אבל הנה הרגע שחרם צרכנים הופך לדבר קשה – כשאשכרה צריך לוותר על משהו שאוהבים. כשהראש מתחיל לתרץ, עם מחשבות בסגנון ״אבל מה זה כבר יעשה אם רק אני אוותר? אני רק בנאדם אחד״. אלא שההיגיון העקום הזה, שמבטל את ההשפעה של עצמנו בהמון, קופץ בהרבה מקרים שדורשים מאיתנו לעשות משהו, למרות שלא בא לנו – ללכת להפגנה, לעבור לצמחונות, אפילו להצביע בבחירות.

האמת הפשוטה והמבאסת היא שפשוט לא באמת בא לי. לא בא ללכת לסופר, לא בא לסחוב שקיות מהירקן, לא בא לבשל לעצמי כשממש אין לי כח. ניסיתי לוותר על וולט, אבל אז נכנסתי ברגע של חולשה לאפליקציה, וראיתי שאם אני מזמינה עם המנוי החדש "וולט+", יש הנחה מסוימת ואין דמי משלוח. בחודש הראשון המנוי עוד חינם, ופתאום אני מתחילה לגלות עוד הנחות שלא התעמקתי בלהבין. בתור לקוחה שמזמינה מצרכי סופר בוולט, ביטול דמי המשלוח אשכרה יכול לחסוך לי כסף, וזה הופך מפתה מדי מכדי להחרים. 

וולט+, איך זה נראה. צילום: יח"צ וולט
וולט+, איך זה נראה. צילום: יח"צ וולט

אז נכון, לא העמקתי בחישובים ושלל תתי סעיפים, ואני מבינה שסביר להניח שבטווח הארוך הם בהחלט יעשו עלי קופה – אבל מדובר במלחמה שאין לי כח להילחם. גם ככה הכל כל-כך קשה פה, והמאבק מתפרס על כל כך הרבה זירות. אז אני רוצה גלידה עד הבית, ואני רוצה לדעת בדיוק בעוד כמה זמן היא מגיעה, וששירות הלקוחות יענה לי באותו רגע אם היא במקרה מתעכבת וחלילה תימס. ואני מוכנה לשלם על זה, וגם מבינה את הפריבילגיה שלי – אבל האם זה באמת כזה נורא?

שלא תבינו לא נכון, אני אשמח מאוד אם תחרימו את וולט. הלוואי שתתעמקו בסעיפים המייקרים, תביאו למצב שיש יותר אופציות משתלמות ושהתחרות תתחזק מספיק כדי להפיל את האחיזה המונופוליסטית בשוק המשלוחים בעיר, ושהעלויות למסעדות יפחתו. אני מאוד אשמח שתעשו זאת, זו פשוט לא יכולה להיות אני. לא הצלחתי להתעלות על זה ועל עצמי, ונכנעתי לתאגיד. זה פאקינג נוח מדי. אז אני מצביעה בבחירות, והולכת להפגנות, ולא קונה אצל רמי לוי ושופרסל, אבל גם מזמינה בוולט. מה לעשות – לפעמים צריך לבחור את המלחמות שלך. ועכשיו אני בדיוק צריכה להילחם כדי לגלות למה פרוסת המגזינו שלי מאחרת. נו, איפה השליח?!