"טובת הילד" לא מבריק, אבל יש שתי סיבות מצוינות לצפות בו

נדמה שאין סדרת בית חולים או בית משפט שלא מגיעה בשלב מסוים לעיסוק בסוגיה של עדי יהוה, המסרבים לאפשר לרופאים להציל את ילדיהם החולים באמצעות עירוי דם בטענה שזה מנוגד לאמונתם. זה תמיד מגיע למשפט, ואחרי התחבטות ארוכה השופטים תמיד מחליטים שטובת הילד קודמת לאמונה. אמנם בארצות הברית יש רק כ-1.2 מיליון חברים בארגון המשיחי, אבל הנוכחות שלהם בסדרות האלה מובטחת בשל הקונפליקט המוסרי השמיש. בבריטניה הגדולה יש פחות מ-140 אלף עדי יהוה, אבל גם איאן מקיואן גייס אותם לטובת ספרו מ-2014, שמגיע עכשיו למסך עם תסריט פרי עטו. הפעם החלטת השופטת היא לא סוף הסיפור אלא תחילתו, וזה מה שהופך את חלקו השני של הסרט למעניין יותר מהחלק הראשון והמזדחל.

אמה תומפסון האהובה מגלמת שופטת בבית המשפט העליון המתמחה בדיני משפחה. היא נשואה למרצה באוניברסיטה (סטנלי טוצ'י) שאומר שהוא אוהב אותה, אך משום שהיא עסוקה מכדי לתחזק את הזוגיות הוא מכריז שהוא עומד לקחת לעצמו מאהבת. בתגובה היא פותחת בהליכי גירושים. לאורך כל החלק הזה של הדרמה השופטת פיונה לובשת שמלות שחורות שמגדירות את הרשמיות המהוגנת והנזירית שלה, ונראה שלא רק הזוגיות מיובשת אלא גם הסרט. כשלשולחנה מגיע תיק של נער חולה בלוקמיה שמסרב לקבל עירוי דם בשל אמונתו, היא חורגת מהכללים והולכת לבקר אותו בבית החולים – והסרט מתעורר לחיים.

את הנער אדם מגלם פיון ווייטהד שהתגלה ב"דנקרק", שם גילם את החייל הראשי (זה שעל הפוסטר). הוא לוכד את ליבנו כמו גם את לב השופטת, שלראשונה בסרט פורצת בצחוק משוחרר. אדם הוא נער נבון עם מחשבות עמוקות על החיים, ובינו ובין השופטת שהושיעה אותו בניגוד לרצונו נוצר קשר רגשי שהוא מתעקש להמשיך מעבר לאותה פגישה בבית חולים, למרות כל הדחיות המנומסות שלה. תוספת החיים שקיבל מעוררת באדם ובפיונה שאלות לגבי אחריות, אמונה, בחירה חופשית ומה הטעם בהכל – ואלה מקבלות חיים רוטטים בשל הופעתו הסוערת ומלאת התשוקה של ווייטהד למול זו המאופקת (אך לא פחות עתירת רגש) של תומפסון. מנגד, טוצ'י עושה כמיטב יכולתו בשולי הדרמה, אך שני החוטים העלילתיים אינם נשזרים כראוי ליצירה מגובשת ואינם מעשירים זה את זה.

זו אינה הפעם הראשונה שמקיואן כותב תסריט לסרט על פי ספר פרי עטו – הוא עשה זאת גם ב"על חוף צ'סיל" – ונדמה שמוטב שישאיר את המלאכה לאחרים. בתולדות הקולנוע יש מעט מאוד מקרים (אולי "לוליטה" של נבוקוב וקובריק) שבהם נראה שהסופר עצמו היה האדם הנכון לעבד את ספרו למסך.

וכך, למרות ההופעות המשובחות "טובת הילד" נותר מעוקר, בעיקר בשל בימוי קורקטי וחסר סאבטקסט. ריצ'ארד אייר הוא במאי תיאטרון מוערך ואף חתום על כמה עיבודים קולנועיים מיוחסים בהשתתפות טובי השחקנים ("אייריס וג'ון", "רמז לסקנדל"), אבל עד כה לא הצליח לרומם את סרטיו מעבר לטקסט מעובד ממקור אחר ולהקנות להם חיים קולנועיים.

סרט על: שופטת מעומתת עם החלטותיה באמצעות מפגש עם נער שבחרה להציל

ללכת? כן, ולו כדי לצפות בלידתו של כוכב חדש

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד