לא הגיוני שבאולם הגדול בארץ נכנסים רק מאות בודדות. אפשרו עוד

מנכ"לית היכל התרבות ת"א בטור מיוחד על המתווה הנוכחי שאינו מבדיל בין גודלם של אולמות, ועל היעדר הקשב מצד בכירי משרדי התרבות והבריאות

היכל התרבות. צילום: חיים יפים ברבלט
היכל התרבות. צילום: חיים יפים ברבלט

אחרי תקופה ארוכה וממושכת אני שמחה ומתרגשת שהיכל התרבות נפתח שוב לקהל הרחב. אלא שעם כל השמחה שבדבר, המתווה הנוכחי אינו משקף את היכולות שיש להיכל בגודל העצום שלו, בשטחים הציבוריים, מרפסות, באולם הגדול וביציע הנפרד מהאולם, שיחד יכולים להכיל 2500 איש.

אז ההתרגשות לחזרה למופעים ולמפגש עם הקהל אכן גדולה, אך זה המקום לומר שהמתווה לצערי אינו הגיוני ובוודאי שאינו כלכלי. היכל התרבות תל אביב נפתח לפני שבוע עם קונצרט חגיגי של התזמורת הפילהרמונית, באולם ישבו 300 איש, כאשר הוא יכול להכיל 2,500 איש.

אני מבינה שהמתווה אינו יכול להתחשב בכל מוסד תרבות באופן נפרד, אך לא הגיוני שמדובר על אולמות המכילים עד 10,000 איש (אין אולמות כאלה, אנו האולם הגדול ביותר בארץ למופעים וקונצרטים) ניתן יהיה להכניס עד 75% תפוסה (נשמע טוב?), אך לא יותר מ-500 איש. על פי תפיסתי, מדובר בצעד לא הגיוני. נכון שיאפשרו לנו להכניס באולם של 2,500 אנשים אלף איש לפחות. זה פחות צפוף מלהכניס 300 איש באולם של 400. ויש לנו גם אולם כזה – אולם צוקר.

קיימנו מפגשים רבים עם צמרת משרד הבריאות ומשרד התרבות, אך התחושה בסופו של יום היא ששומעים אותך אך לא בהכרח מקשיבים. נראה שמי שלוחץ יותר מקבל יותר. בסופו של דבר אנו מקבלים את המתווה למייל 24 שעות לפני הפתיחה, כאילו שמוסד תרבות שהיה סגור זמן רב לקהל ,יכול להתארגן מרגע לרגע. גם האמנים וההפקות צריכים זמן כדי להתארגן, לתכנן קדימה ולמכור כרטיסים.

דלית קורל. צילום: ענבל מרמרי
דלית קורל. צילום: ענבל מרמרי

צריך להבין שמוסדות התרבות זה המקום הכי בטוח לשהות בו. הקהל יושב במקום מוגדר, יש מרחק בין המוזמנים, אנשים עוטים מסיכות לאורך כל המופע, אין הפסקה, מזון ומשקאות אסורים. עכשיו בוודאי כשהמתווה עוסק רק במחוסנים או מחלימים. בהיכל התרבות ת"א שירות לקהל ניתן אך ורק על ידי עובדים מחוסנים או מחלימים, זה המקום הכי בטוח שיש!

אסור שנחזור לדלתות המסתובבות, לפתוח ולסגור בכל פעם מחדש, היינו פתוחים פעמיים ביוני ובספטמבר וסגרו אותנו אחרי שבועיים. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, זה פוגע באמון הקהל בכלל ובתחום התרבות בפרט. אני לא בטוחה שמקבלי ההחלטות מבינים את המשמעות בפתיחת מוסד תרבות  – מדובר בתהליך מורכב הכרוך בהחזרת עובדים מחל״ת, שיבוץ מופעים, מכירת כרטיסים, הפעלת מערכות גדולות, היערכות מקיפה הכרוכה בעלויות עצומות. אנו אנשי התרבות בכל הארץ עושים את הדברים האלה כי אנו שוחרי תרבות ורואים בכך שליחות. התרבות חיונית לנפש, לא פחות משופינג בקניון.

התערוכה שמוצגת בימים אלה בהיכל. צילום: יח"צ
התערוכה שמוצגת בימים אלה בהיכל. צילום: יח"צ

למרבה המזל אנו חלק מהעיר תל אביב-יפו, שגם בזמן הקורונה שמה את התרבות בראש מעייניה, אחרת כנראה שלא היינו יכולים לפתוח, יש כאן עיר שאומרת תרבות מעל הכל, פותחים גם כשמפסידים כסף, אז התמזל מזלנו ואנחנו היכל התרבות הכי גדול בארץ ונמצא בעיר הנכונה.

חשוב לציין שהקורונה זימנה לנו גם הזדמנויות ודברים טובים – שלא היו קורים בימים רגילים, בעצם לא נחנו לרגע, חשבנו ביצירתיות ויצרנו פעילויות מגוונות. היכל התרבות יזם עם פרוץ הסגר הראשון, ממש לפני שנה תכנית שנקראת "חי בגימל מהיכל התרבות – שלומי שבן מארח", שמטרתה ליצור מפגשים אינטימיים בין אמנים, שיחיו לנצח וגם יתעדו תרבות הנוצרת בימי קורונה וכמובן גם לספק עשייה ופרנסה לאמנים ולצוותים שעוטפים אותם, גם בימים שהעולם עצר מלכת. שלומי שבן מיד אמר כן, כששמע את הרעיון ליצור משהו אינטימי על במות ההיכל הריקות,  אלדד קובלנץ מנכ"ל התאגיד הבין מיד את הפוטנציאל והלך איתנו על המיזם. מצאנו עצמנו כחודש אחרי פרוץ הקורונה מצלמים באולמות הריקים של ההיכל את העונה הראשונה של התכנית.

התערוכה שמוצגת בימים אלה בהיכל. צילום: יח"צ
התערוכה שמוצגת בימים אלה בהיכל. צילום: יח"צ

בימי הסגר השלישי, בינואר האחרון, צילמנו שוב על במות ההיכל הריקות את העונה השנייה, שעלתה לשידור ממש בימים אלה, וניתן ליהנות ממנה בימי חמישי בעמוד הפייסבוק שלנו ובימי שישי בשעה 22:15 בערוץ כאן 11. לאחרונה התפרסם בתקשורת, שכבר בשבוע הבא המתווה יורחב, כולי תקווה שאכן נראה הגדלה משמעותית של כמות הקהל שניתן להכניס בהתחשב בגודל המקום.

בהזדמנות זו אני מזמינה את הקהל לרכוש כרטיסים למופעים וקונצרטים בהיכל התרבות ת"א וליהנות ממגוון רחב של מופעים: משולי רנד ב-5 מופעים רצופים (גם ביום הבחירות), שלום חנוך, ברי סחרוף, מאור כהן, תזמורת הבארוק, הקאמרטה וכמובן קונצרטים של הפילהרמונית. כמו כן באי ההיכל ייהנו מתערוכה של הצלם משה שי, שהשקנו ממש לפני פרוץ מגפת הקורונה, שהיא סוג של קפסולת זמן המתעדת את גיבורי התרבות בשנות ה-80  וה-90 בשחור לבן, שעדשת המצלמה של משה שי תפסה ברגעים בלתי צפויים.

הכותבת היא מנכ"לית היכל התרבות