בחניון הבימה התחיל מופע דראג. אנחנו רק חיפשנו מקלט מהמלחמה

שלוש לפנות בוקר. אני עומדת ליד הדלת עם תיק שארזתי מראש ומחכה לבן הזוג שלי, שמסתבך עם המנעול. החולצה שלו הפוכה. אנחנו יוצאים בריצה למקלט ברחוב. כמו בהרבה מקומות, גם בדירה התל-אביבית והישנה שלנו אין ממ״ד. בשגרה זה שולי. אפילו לא הקדשנו לזה מחשבה כשעברנו לגור בה לפני כמה שנים. אבל במלחמה זה הפך לחיסרון שניהל אותנו.

בלית ברירה יצאנו למסע חיפוש אחרי מרחב מוגן. נדדנו ממקום למקום, מחברים למשפחה, מצוידים בשקיות של בגדים וחפצים. חלקם מיותרים ובטוח לא נצטרך אותם. לדעתי, זה היה ניסיון לפצות על חוסר הוודאות. היו דברים מטופשים שארזנו איתנו, כמו אגרטלי קרמיקה שקיבלתי מסבתא. זה כל הזמן הזכיר לי את השאלה: ״מה היית לוקח איתך לאי בודד?״ אני בן אדם סנטימנטלי, אז ארזתי המון. אם באמת היה אי בודד, כנראה שהיו גובים ממני תשלום עבור משקל עודף. לצערי, האגרטלים לא שינו הרבה, כי כל תחנה בדרך רק חיזקה את התחושה שאנחנו לא בבית.

הקומיקס שכתבתי ואיירתי לספר ״בית״ הוא סיפור קצר שעוקב אחרי המעברים האלה. הוא מורכב משיחות ומרגעים קטנים שקורים כשעוברים לגור בבית זמני. לא מדובר בקומיקס דוקומנטרי, אבל הוא נכתב בהשראת התקופה. התבססתי על חוויות אישיות וגם חברתיות שהפכו לוויראליות – מסתבר שבכל משפחה יש אבא שמגיע אחרון למקלט, והרבה אנשים יכולים להזדהות עם האתגרים הקטנים והאישיים של התקופה הזאת. מתחושת ניתוק, דרך מתחים משפחתיים ועד היעדר פרטיות, הגענו למסקנה שאין תחליף לבית. זה המרחב שמגלם את הבחירות שלנו. הבחירה להשאיר כוס מלוכלכת על השולחן, הבחירה להכניס ואזה מכוערת לסלון כי יש לה ערך סנטימנטלי, או הבחירה עם מי ואיך לחיות. במילים אחרות, זה החופש להיות אנחנו עצמנו.

סיימתי תואר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ומאז אני עובדת כמאיירת, אנימטורית ומעצבת גרפית עצמאית. אחד הדברים העיקריים שאני עוסקת בהם הוא סטוריטלינג חזותי, וקומיקס הוא כלי מדהים למסרים מורכבים כאלו. הסיפור מסופר דרך טקסט אבל גם דרך פרספקטיבה ובחירות צבעוניות, שעוזרות לצופה להרגיש ניואנסים ולקרוא סיפור עשיר יותר.

לצד הפחד, בתקופה הזאת היו גם רגעים הזויים וקומיים. באחת האזעקות רצנו למקלט הבימה בתל אביב, ובתוך כל הכאוס והרעש של אנשים מבוהלים, התחילה מוזיקה חזקה. מסתבר שבדיוק התחיל מופע דראג קווין מטעם העירייה, לרווחת התושבים. זה הרגיש כאילו אנחנו קהל במערכון של ארץ נהדרת.

רוב השיחות שלנו באותה תקופה היו ויכוחים על הסתברויות. באחד העמודים בקומיקס אנחנו עומדים עם תיקים על הגב בחניון שהוסב למקלט, ומנסים להחליט אם לחזור הביתה.

״ומה אם ייפול עלינו טיל בדיוק כשנחזור הביתה?״

״ומה אם נגזר עלינו לחיות, דווקא בגלל שנחזור הביתה?״
״בית״, בהוצאת יוקה, מאגד 15 סיפורים של יוצרים שונים, ביניהם בתיה קולטון, מישל קישקה, קורן שדמי, גיא מורד ועוד, שבוחנים את המושג בית על כל מובניו – הקונקרטיים והמטאפוריים, האישיים והקולקטיביים, האוניברסליים והספציפיים. האנתולוגיה כורכת יחד סיפורים אוטוביוגרפיים וגם דמיוניים לחלוטין.